חוק הלאום – אין במה להתגאות // מאת קובי סודרי

0

רגע אחרי חקיקת חוק הלאום ורגע לפני העתירות העתידיות נגדו לבג"ץ, נדמה שהכל כבר נכתב עליו. מצדדיו מתהדרים בדבר היותו רגע מכונן בתולדות הציונות ומדינת ישראל, שבו עוגנה בחקיקת יסוד זהותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מתנגדיו מזדעקים בדבר היותו רגע של שבר בזהותה הדמוקרטית של המדינה, חוק רשע שדגל שחור מתנוסס מעליו. אלה כמו אלה, רואים בו ניצחון של הזרם הפוליטי המכונה "ימין־דתיים". אלה כמו אלה טועים. נזקו של החוק ל"ימין־דתיים" גדול בהרבה מתועלתו.

נזק ראשון מצוי ברושם השלילי והמיותר של אפליית מי שאינם יהודים, הנובע מהיעדר אזכורם של עקרונות מגילת העצמאות לפיהם: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". אלו אינם רק עקרונות ליברליים אוניברסליים, זוהי תמצית ערכי היהדות – הדתית והלאומית – גם לדעתם של נציגי התנועה הרביזיוניסטית, המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל שחתמו על המגילה.

הרושם הרע רק מתגבר מהשינוי בהגדרת מעמדה של השפה הערבית מ"שפה רשמית" ל"שפה בעלת מעמד מיוחד". המעמד של "שפה רשמית" נקבע בשעתו בחקיקת המנדט הבריטי, והתייחס לשפות האנגלית, העברית והערבית. כתוצאה מכך חלה חובה שכל החוקים, הטפסים והמודעות הרשמיות של מוסדות השלטון יתפרסמו בשלוש השפות, והותר השימוש בשלושתן במשרדי הממשלה ובבתי המשפט. עם הקמת המדינה בוטל מעמדה הרשמי של האנגלית בלבד, כאשר מקימי המדינה, כן כן, אלה שחתמו גם על מגילת העצמאות, לא חשבו שצריך לשנות משהו ממעמדה של השפה הערבית. כך גם לא לאורך 70 שנות עצמאותה של המדינה היהודית.

עם כל הכבוד ללהט הפטריוטי של תומכי חוק הלאום, קשה להבין איך מה שהיה לאומי־יהודי בקום המדינה – איננו כזה היום. ויותר מזה קשה להבין מה בדיוק התועלת הנובעת לזהותה הלאומית־יהודית החדשה של המדינה. התוצאה אמנם אינה אפוקליפטית כמו שמאיימים מתנגדי החוק, אבל היא רעה ומיותרת.

את הנזק המשמעותי ביותר שיש בחוק הלאום, מבחינת ה"ימין־דתיים", מוצאים בעניין שכלל לא נדון, הנוגע לאופן הגדרתה – או יותר נכון, אי־הגדרתה – של "מדינת ישראל". אומר החוק: "ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל". החוק אינו מגדיר מה שטחה של "ארץ ישראל" ("המובטחת"? "השלמה"?). הוא נמנע מלהגדיר, כי "מדינת ישראל" חופפת בשטחה ל"ארץ ישראל", ומסתפק רק בקביעה שהיא נמצאת "בה", מבלי לתאר ולו ברמז את גבולותיה. כל זה אומר, בשפה פשוטה, שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אבל בכלל לא בטוח שזה יכלול את שטחי יהודה ושומרון, בקעת הירדן והגולן. כשזו התוצאה, ספק גדול אם יש ל"ימין־דתיים" במה להתגאות בפני קהל בוחריהם.

.

רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

צילום: עמוד הפייסבוק של ראש הממשלה

שתף