איוון גולונוב נעצר במוסקבה בתחילת חודש יוני האחרון. עיתונאי חוקר בולט, בשנות ה־30 לחייו, שהתמקד בין היתר בתחקירים על עסקי קבורה במוסקבה. הוא נעצר ברחוב בדרך מפגישתו עם מקור. בעת המעצר "נמצאו" בתיקו סמים. אחר כך, דיווחה המשטרה, סמים "בכמות מסחרית" נמצאו גם בדירתו. התיק נתפר בתפרים גסים: כך, למשל, התצלומים המפלילים שהמשטרה הפיצה כביכול ממאורת הסמים שהיא ביתו של גולונוב – אפילו לא צולמו באותו בית, כפי שהתברר. למרות זאת, סביר מאוד שגולונוב היה נשלח לשנים ארוכות בכלא אם היה פחות ידוע. במפגן נדיר של סולידריות עשו עמיתיו העיתונאים חזית אחת ויצאו להגנתו – הן בכותרות עיתונים והן בהפגנות ספונטניות שהתארגנו מול בניין משרד הפנים במוסקבה. כעבור ימים ספורים השתחרר גולונוב, החקירה נגדו נסגרה בשל "חוסר ראיות", ושני קציני משטרה אף פוטרו מתפקידיהם.

על פי ההערכות הזהירות ביותר, ברוסיה יש היום כ־300 אסירים פוליטיים, 122 קורבנות רדיפה שנגזר עליהם עונש שאינו מאסר ו־108 בני אדם שנרדפו מסיבות פוליטיות אך גורלם אינו ידוע. כמו כן, אלפים נמצאים במעצר (לעיתים ממושך מאוד) לפני משפט. המספרים האלה כוללים רק את אלה שנעצרו בשל התנגדותם למשטר, בשל השתייכותם לתנועות דתיות האסורות ברוסיה (כמו תנועות מוסלמיות או נוצריות שאינן שייכות לזרמים רשמיים), ואזרחי אוקראינה שנשבו בעימות בין המדינות.

החל מ־2015 נכלאו מאות אזרחים בגין עבירות על חוקים חדשים, האוסרים על פרסום תכנים "קיצוניים" או "פוגעניים" ברשתות חברתיות. המשטר מפרש את המושג "פוגעני" באופן רחב. אלפי תיקים נפתחו בעקבות חוקי הצנזורה החדשים, בין השאר בגין שיתוף של בדיחות או קריקטורות ברשת. חלקם הובילו לקנסות, חלקם למעצרים ומיעוטם אף למאסר בפועל. באפריל הופעל לראשונה חוק חדש האוסר על "העלבת השלטון": אדם נקנס בסכום של 30 אלף רובל (כ־500 דולר) כיוון שכינה ברשת את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין "מזדיין" (בתרגום חופשי). רוב המעצרים הפוליטיים עוברים מתחת לרדאר, מבלי לתפוס כותרות בכלי תקשורת מרכזיים ברוסיה או מחוצה לה. אבל יש תיקים שמסיבות כאלה ואחרות מצליחים למשוך תשומת לב ציבורית ושוברים את מחסום השתיקה, כמו מקרה גולונוב.

בובות על כס השיפוט

השאלה שנשאלה בכלי תקשורת בעולם, בעקבות פרשת גולונוב, היא מה קרה הפעם. מדוע במדינה הידועה בקלות שבה השלטונות מעלימים, רוצחים ושולחים אזרחים לכלא, הלחץ על המשטר עבד באופן יעיל כל כך. ואם הלחץ אכן עובד – מדוע לא מפעילים אותו במקרים אחרים.

לכך יש כנראה שתי תשובות אפשריות. הקצרה היא – גולונוב לא איים על פוטין בשום צורה. הפרשה שהוא חקר בחודשים האחרונים הייתה קשורה לעסקי קבורה. העוסקים במלאכה מגלגלים אמנם מיליוני דולרים ונהנים מקשרים ענפים במשטרה ובמסדרונות השלטון, אך במעצרו של עיתונאי לא הייתה תועלת רבה לקרמלין, והמהומה שנוצרה סביב הפרשה לא הייתה שווה את זה.

התשובה הארוכה יותר היא שהמנגנון שידוע במדינות מתוקנות כ"הליך משפטי תקין" – פשוט לא קיים ברוסיה. "לבית המשפט ברוסיה יש תפקיד אחד: לקבוע את גזר דינו של הנאשם", כך מסביר את עיקר הבעיה יגור סקובורודה – עיתונאי באתר 'מדיאזונה', העוסק במערכת המשפט במדינה. האתר נוסד על ידי מריה אליוכינה ונדיה טולוקוניקיבה, חברות להקת 'פוסי ריוט' שנידונו לשנתיים מאסר על הופעת המחאה שלהן בקתדרלת ישו המושיע במוסקבה. המשפט וגזר הדין שלהן זכו לפרסום רב בתקשורת העולמית, ואחרי שהשתחררו הוזמנו להופיע במדינות רבות. את הכסף שהרוויחו מהופעות השקיעו בהקמת ארגון העוסק בזכויות חשודים ובאתר 'מדיאזונה', שמתמקד בהליכים שננקטים נגד אזרחים לפני כליאתם.

"השאלה אם הנאשם אשם או זכאי כלל לא עומדת בפני בית המשפט הרוסי. כל ההחלטות לגבי זה מתקבלות כבר בשלב החקירה. ב־99% מהמקרים השופט רק בודק שכל המסמכים תקינים ונותן גזר דין. זאת אומרת, שהמקרים שבהם השופט בודק ראיות הם בודדים, כמו גם המקרים שבהם שופט מחליט לא לקבל הודאה של נאשם הטוען שהיא נמסרה תחת לחץ", מסביר סקובורודה.

מקרה נוסף שבו השתמשו השלטונות בשתילת סמים לצורך הפללה של אזרח בלתי רצוי, הוא זה של אויוב טיטייב, ראש הסניף של ארגון זכויות האדם 'ממוריאל' בצ'צ'ניה. טיטייב נטל על עצמו את אחד הג'ובים המסוכנים ביותר ברוסיה. קודמתו בתפקיד נרצחה. הוא נעצר בינואר 2018 בשיטה המוכרת – סמים "נמצאו" ברכבו. עיתונאים ופעילי זכויות אדם ידעו כי אלה הושתלו בידי שוטרים צ'צ'נים. עורך דינו קשר את רדיפתו של טיטייב לחלק שארגונו נטל בחשיפת ההוצאות להורג של להט"בים בצ'צ'ניה. בניגוד לגולונוב, טיטייב – שההליכים נגדו קיבלו תשומת לב צנועה הרבה יותר בתקשורת – הורשע ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר. בצירוף מקרים מעניין החליט בית המשפט הצ'צ'ני להיענות לבקשתו לשחרור מוקדם, יום לפני שבית המשפט במוסקבה סגר את התיק נגד איוון גולונוב – כעבור שנה וחצי בערך ממעצרו של טיטייב.

המקרים של טיטייב וגולונוב ממחישים את השיטה. לטענת ארגוני זכויות אדם, לעיתים קרובות משמשות עבירות סמים תירוץ למעצר ולכליאה של אזרחים שהשלטון הרוסי ומעגלי מקורביו הענפים מעוניינים לסגור עמם חשבון. נכון לתחילת 2019, יותר מ־130 אלף אסירים ברוסיה (כמעט שליש מכלל האסירים) נמצאים בבתי סוהר על עבירות הקשורות בשימוש, באחזקה או בסחר בסמים. לא כולם, כמובן, נענשו על לא עוול בכפם, אבל ארגוני זכויות אדם תיעדו מקרים רבים שבהם נאשמים החזיקו באורח מפתיע בכמות הסם המדויקת הנדרשת למתן גזר הדין שהוטל עליהם.

הרוסים לא המציאו את השיטה של שתילת סמים לצורך מעצר של חשודים בעבירות שונות ומשונות. אך החמרת הענישה על עבירות הסמים ברוסיה בשנות ה־90 הפרועות (עד 20 שנות מאסר), בשילוב עם הנטייה של בתי המשפט להרשיע נאשמים באופן אוטומטי מבלי להידרש לבדיקה מעמיקה של עובדות, הופכות את תחום הסמים לכר פורה לענישה. כמו כן, התקשורת מסקרת הליכים הקשורים לסמים בעצלתיים: ריבוי המקרים מייתר את הסיקור השוטף – גורם נוסף המקל על המערכת לעצור, לקנוס ולכלוא באין מפריע.

סופה של המחאה?

האם ניתן להצביע על נקודה בזמן שבה מערכת האכיפה הרוסית חזרה והפכה למכונת דיכוי? התהליכים שהביאו לכך היו ארוכים, וייתכן שמערכת המשפט ברוסיה מעולם לא פעלה באופן עצמאי, אבל המפנה החד ביותר קרה ב־2012, אז שב פוטין לתקופתו השלישית כנשיא המדינה, אחרי הפסקה של ארבע שנים שבהן שימש ראש ממשלה הכפוף (באופן פורמלי בלבד, בפועל – הפוך) לדמיטרי מדבדב. שובו של פוטין לנשיאות לא עבר חלק, וסביר להניח שהבעבוע הציבורי שהשליט חש גרם לו לסתום את החורים שדרכם יצא הקיטור.

בסוף 2011 התחילה ברחבי רוסיה המחאה הגדולה ביותר מאז התפרקות ברית המועצות. ההפגנות החלו בדצמבר בעקבות תוצאות הבחירות הפרלמנטריות, שבהן ניצחה מפלגת השלטון 'רוסיה המאוחדת' בהנהגתו של פוטין. את ההפגנות הובילה האופוזיציה הליברלית, אך נטלו בהן חלק גם גורמי ימין ושמאל, קיצוניים ומתונים – במפגן נדיר ומרשים של אחדות (יחסית). תוצאות הבחירות הוטו באמצעים שונים ומשונים, טענו המוחים, ודרשו בחירות הוגנות. הדרישות לא נענו כמובן, והמחאה נמשכה גם אל תוך 2012, לאחר שבבחירות לנשיאות במרץ זכה פוטין ביותר מ־60% מהקולות. המחאה הגיעה לשיא במאי 2012. יום לפני השבעתו של הנשיא החדש־ישן התקיימה ההפגנה הגדולה ביותר, שכונתה 'מצעד המיליונים'. זו הייתה גם ההפגנה האחרונה בגל המחאה ההוא.

ההפגנה, שנערכה במוסקבה ב־6 במאי, הסתיימה בעימותים קשים עם המשטרה, מאות נפגעים ואלפי מעצרים. עשרות מפגינים נשפטו על הפרות סדר וכמעט 20 נידונו לתקופות מאסר ארוכות. אחרון האסירים יצא משערי הכלא בינואר 2018. מאז, השתתפות במחאה היא בגדר סכנה עבור אזרחי רוסיה. מעצרים ואלימות משטרתית בוטה מלווים כל הפגנה במדינה. מספר המשתתפים בהפגנות פחת בהתאם.

על פי הנתונים של OVD.info – אתר העוקב אחרי מעצרים פוליטיים ברוסיה, במיוחד בהפגנות – בשנת 2018 דנו בתי משפט במדינה ב־4,500 מקרים של עבירות מנהליות הקשורות להפרת חוקי השתתפות בהפגנות. כ־3,400 מהנאשמים הורשעו וכ־450 נכלאו ל־15 עד 30 יום, במה שמכונה ברוסיה 'מעצר מִנהלי'.

דוגמה בולטת עד כדי אבסורד לרדיפה באמצעות מעצרים מנהליים מספק פועלו של מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבאלני. על פי סיכום שערך בשנה שעברה העיתון 'ודומוסטי', בין השנים 2011–2018 נעצר נבאלני עשר פעמים ונכלא בסך הכל ל־192 יום (יותר מחצי שנה במצטבר). מאז נוספו לרזומה שלו עוד כמה מעצרים מנהליים ועשרות ימי מעצר בשיטת הדלת המסתובבת.

ראש המטה של נבאלני, ליאוניד וולקוב, נעצר במאי השנה ל־20 יום, בגין ארגון הפגנה במוסקבה נגד דחיית גיל הפנסיה. יום אחרי שחרורו הוא נעצר שוב, הפעם בגין ארגון הפגנה באותו נושא שנערכה במקביל בסנט פטרבורג. התובע בתיק של וולקוב אמר שהוא עשוי להמשיך ולהיעצר כך עד אוקטובר – בכל פעם בגין הפגנה שהתקיימה בעיר אחרת.

הקטליזטור האוקראיני

גם נקודת המפנה השנייה במדיניות הכליאה ברוסיה העכשווית קשורה למחאה. אבל כאן מדובר במחאה אחרת לגמרי, כזו שהתרחשה בארץ שכנה – אוקראינה. בתחילת 2014 הביאו הפגנות המוניות לנפילת שלטונו הפרו־רוסי של הנשיא ויקטור ינוקוביץ'. ההפגנות, שהפכו לקרבות רחוב עקובים מדם ובריחתו המבישה מאוקראינה של ינוקוביץ', עושה דברו של פוטין, הכעיסו – וכנראה גם הבהילו מאוד – את נשיא רוסיה. תגובתו לא איחרה לבוא: על רקע גל של שמועות על רדיפת המיעוט הרוסי באוקראינה סיפחה רוסיה את חצי האי קרים. אחרי שאוקראינה בלעה בלית ברירה את סטירת הלחי של האקט הלוחמני הברוטלי, עודדה רוסיה את תחילתה של מלחמת אזרחים בין בדלנים לשלטונות אוקראינה במזרח המדינה.

באביב 2014, מיד לאחר סיפוח קרים, גזר בית המשפט הרוסי 20 שנות מאסר על אולג סנצוב, במאי אוקראיני תושב קרים שתמך במהפכת המאידאן (המחאה שהפילה את ינוקוביץ') והתנגד בקולניות לסיפוח. סנצוב הואשם בתכנון פיגועי טרור. לצידו נשפט אזרח אוקראיני נוסף תושב קרים, אולג קולצ'נקו, שנידון לעשר שנות מאסר באותם האישומים.

ההאשמות נגד סנצוב וקולצ'נקו התבססו על עדויות של שני בני אדם שהתביעה כינתה "חברי ארגונו". אחד מהם חזר בו מעדותו בבית המשפט והצהיר שהיא ניתנה תחת עינויים שעבר כשנעצר. הוא אף תיאר את העינויים בפירוט. העד השני מעולם לא נעצר. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, בהם אמנסטי אינטרנשיונל, גינו את המשפט כמשפט ראווה. סנצוב וקולצ'נקו מוגדרים בידי אמנסטי וארגונים נוספים כאסירים פוליטיים.

מ־2017 נמצא סנצוב במחנה עבודה במחוז ימלו־ננץ, אזור קפוא שמחציתו נמצאת מעבר לקו הקוטב הצפוני. במאי 2018 הוא פתח בשביתת רעב, בדרישה מהקרמלין לשחרר את כל האסירים הפוליטיים האוקראינים הכלואים ברוסיה. בחודשים שבהם שבת רעב לא היה במערב מנהיג, איש תרבות או פעיל זכויות אדם שלא פנה לפוטין בדרישה לעצור את הגסיסה הפומבית של האדם החף מפשע. הקרמלין צפצף על כולם. נראה שעבור פוטין העובדה שאוקראינה ואזרחיה, ובכלל זה אולג סנצוב, אינם סרים למרותו היא בגדר עלבון ואתגר אישי. שחרורו של סנצוב אינו נראה מציאותי, כמו גם הפסקת הניסיונות הרוסיים לפרק את אוקראינה.

אחרי ששבת רעב (באופן מוגבל) קרוב לחמישה חודשים והיה קרוב למוות, הפסיק סנצוב את מחאתו הבודדת. הוא עדיין נמצא באותו מחנה עבודה קודר וקפוא; סביר להניח שיישאר שם עוד 20 שנה עד תום תקופת המאסר שנגזרה עליו. אלא אם שלטון פוטין ומקורביו יגיע לקיצו מוקדם יותר.

רדיפה דתית וטרור מומצא

כמו במקרי הדיכוי האחרים, סנצוב אולי הפך לקורבן המוכר ביותר של הסיפוח הרוסי של קרים, אבל לאו דווקא המייצג ביותר. את עיקר הפגיעה ספגו הטטארים של קרים – תושבים ילידים של חצי האי. הטטארים של קרים שייכים לעמים הטורקיים, רובם המכריע מוסלמים סונים. כרבע מיליון טטארים חיים בקרים ומונים כ־15% מאוכלוסיית חצי האי. הטטארים התנגדו לסיפוח קרים נחרצות – זאת על רקע הסכסוך המתמשך בינם לבין השלטון הסובייטי, המזוהה בעיניהם עם כל הרע שרוסיה הנחיתה עליהם. בעקבות התנגדות זו הוכרזה המג'ליס (המועצה) של טטארי קרים כ"התארגנות אסורה". ראש המועצה גורש מחצי האי.

מאז, מעצרים של בני המיעוט הטטארי הפכו לשגרה. רובם נעצרים באשמת השתייכות לארגון מוסלמי בינלאומי בשם 'היזב אוט־תחריר' שהוכרז ברוסיה כארגון טרור. רשויות קרים אוסרות על כל אסיפה טטארית בקרים מחשש להתארגנות שתחתור תחת סמכותן של הרשויות. עשרות טטארים נעלמו בקרים מאז אביב 2014, מאות מהם נעצרו, ועל יותר מ־100 נגזרו תקופות מאסר ארוכות המגיעות לכדי עשרות שנים.

את הממדים המדויקים של מה שמתרחש בקרים קשה להעריך בשל הגישה המוגבלת של ארגוני זכויות האדם לחצי האי. אבל סביר מאוד להניח שסיפוח קרים, לצד תהליכים אחרים, האיץ את אפקט כדור השלג שהופך את מערכת האכיפה והענישה ברוסיה לדכאנית יותר ויותר. בין השאר ניתן לקבוע שהסיפוח, לצד המלחמה במזרח אוקראינה, פתח ברוסיה עידן חדש של "לוחמה בטרור", ואת עצם הגדרת המושג.

זה כמה שנים ש"איום הטרור" כבר אינו מתוחם לרפובליקות של הקווקז כמו צ'צ'ניה או אינגושטיה, אלא מתפרשׂ – על פי התפיסה השלטת ברוסיה – על כל המדינה. מדובר גם במאבק בהתארגנויות מוסלמיות, כמו במקרה הטטארים של קרים; אבל לא רק המוסלמים הם בגדר החשודים המיידיים. כל התנגדות למשטר או לפעולותיו עלולה להיחשב קיצונית – עד להגדרת התארגנות טרוריסטית. ואילו אנשי שירות הביטחון הפדרלי (פס"ב) הבינו שהשיטות ששימשו אותם בעבר בצפון הקווקז – עושות פלאים גם בערי רוסיה עצמה. עינויים שהיו קיימים בארסנל של הפס"ב גם בעבר, הפכו לאמצעי גורף בחקירות של חשודים פוליטיים.

–

בסוף 2017, בשתי ערים, פנזה וסנט פטרבורג, נעצרו תריסר צעירים בשנות ה־20 וה־30 לחייהם. חלקם היו אנרכיסטים, חלקם פעילים למען איכות הסביבה. כולם הואשמו בחברות בארגון טרור והועברו לטיפולו של הפס"ב. הראיות שנאספו נגד הנאשמים לא היו מספקות אפילו את בית המשפט הרוסי הצייתן, לכן סוכני הפס"ב החליטו להפעיל לחץ על החבורה. אנשי הפס"ב כמעט ואינם מוגבלים בשיטותיהם, האילוץ היחיד שלהם הוא לא להשאיר סימנים ולכן השיטה האהובה עליהם היא עינויים באמצעות מכות חשמל, שאינן משאירות סימנים בולטים. ואם כן נשארים סימנים – לא נורא, תמיד ניתן לטעון שמדובר בעקיצות של פשפשים. לפחות זאת הטענה שקיבלו שופטים בסנט פטרבורג.

עד מהרה הודו כל העצורים באשמה. אלא שמשהו השתבש בדרך: בשל העובדה שחלק מהתיקים נוהלו בסנט פטרבורג – עיר מרכזית המרושתת בעיתונאים אופוזיציוניים ובארגוני זכויות אדם – הפרשה הגיעה לתקשורת. "אחרי שזה קרה", מסביר יגור סקובורודה העוקב מקרוב אחר הפרשה, "רוב החשודים חזרו בהם מעדותם וטענו כי הודו תחת עינויים. אחד מהם, שרק התשאול הראשוני שלו נמשך יותר מ־24 שעות, החליט לא לחזור בו מעדותו ולא לספר על מה שעבר. רופאים בבית המעצר מצאו אצלו שטפי דם, שברים וסימנים אחרים המעידים על מכות קשות, אך הוא חתם על מסמך שלפיו כל הפציעות נגרמו לו בחדר כושר. אחרים העידו שהוא סיפר להם על עינויים בלוח מתיחה ובמכות חשמל באיבר מינו. אחרי שהודה, נגזרו עליו שלוש שנים וחצי מאסר. על רקע ההודאה שלו הסיכוי שבית המשפט יזכה את האחרים הוא אפסי. העבודה של עורכי הדין מסתכמת כרגע בניסיון להפחית את העונש ככל האפשר".

יש הבדל משמעותי בין שיטות הפס"ב לאלה של המשטרה. עד היום אף סוכן פדרלי לא נשפט על שימוש מופרז בכוח. קציני משטרה, לעומת זאת, פחות חסינים ולכן יותר זהירים בבחירת הקורבנות. שיטותיהם מתוחכמות הרבה פחות – מדובר בדרך כלל בטבילה במים, במכות בראש ובכפות הרגליים.

שיתפת – שילמת

גם בתחום חופש הביטוי חלה החמרה בעקבות סיפוח קרים. אם בעבר התמקדה הצנזורה ברוסיה בעיקר בכלי התקשורת הממוסדים, הרי שעל רקע הסכסוך עם אוקראינה העביר הפרלמנט הרוסי שני חוקים המצרים את צעדיהם של המשתמשים ברשתות החברתיות – חוק האוסר על פרסום תוכן קיצוני וחוק האוסר על עלבון השלטונות ברשת. העונש המרבי בעבירה על החוק הראשון עמד עד תחילת השנה על חמש שנות מאסר בפועל (בתחילת 2019 הוחלט שהעוברים על החוק לא יישפטו על פי הדין הפלילי, אלא על פי דין מנהלי). מאות אזרחים נשלחו לבתי סוהר – אפילו על שיתופים ולייקים – ועוד אלפים שילמו קנסות כבדים.

כך, דריה פולודובה מהעיר קרסנודאר נמצאה אשמה בקריאות לבדלנות ונכלאה לשנתיים. העונש נגזר על דריה על שיתוף של תמונה עם הכיתוב "קובאן (חבל ארץ בקווקז) שייכת לאוקראינה". עוד אישה צעירה נעצרה על פרסום תמונה שבה היא מדליקה סיגריה מנר בכנסייה ונשפטה לשנתיים מאסר על תנאי. דניאל מארקין, בן 21 מברנאול, נעצר על פרסום תמונה של ישו בתפקיד של ג'ון סנואו מ'משחקי הכס'.

כן, לצד חופש הביטוי והמחשבה, גם חופש הדת וההתארגנות של אזרחי רוסיה נפגע קשות. הארגון המשיחי 'עדי יהוה' הוצא אל מחוץ לחוק ב־2017. לפני כן מנתה הקבוצה כמעט 200 אלף איש ברוסיה. מיד לאחר ההחלטה לאסור על פעילות הקבוצה ולהכניסה לרשימה של תנועות קיצוניות שהעונש על השתתפות בהן יכול להגיע עד עשר שנות מאסר, מאות מחבריה ברחו למדינות שכנות ועשרות אלפים ניסו להוריד פרופיל כדי לא להיתפס בידי הרשויות. אך בדומה לחברים בתנועות מוסלמיות, מאות חברי עדי יהוה נעצרים בכל יום באישומים שונים – מאחזקת "ספרות קיצונית" עד "פגיעה בכנסייה האורתודוקסית" ו"קיצוניות".

–

הסימנים לכך ששלטונו של פוטין מבשר את תחילתה של הריאקציה, ובמובנים רבים חזרה אל שיטות השליטה הסובייטיות – היו שם מימיו הראשונים בשלטון. ההשתלטות על כלי התקשורת המרכזיים, ריסוק האופוזיציה, פירוק השלטון המקומי מכוחו, הכנעת אנשי העסקים, עשיית שפטים אכזרית בטרוריסטים מבלי לחוס גם על קורבנותיהם, החמרת היחסים עם המערב – כל אלה, צעד אחר צעד, הפכו את רוסיה למדינה הדומה במובנים רבים למה שהייתה ברית המועצות: בית כלא המתפרש על פני שטח עצום שבין סיביר לקווקז.

לא פלא, אם כן, שלקראת תום העשור השני לשלטונו של ולדימיר פוטין מתנקזים המאבקים החשובים והקשים ביותר ברוסיה לבתי הכלא. הם שבו להיות הזירה העיקרית שבה יכול האזרח הרוסי לתבוע את חירותו. לרוב, כרגע, ללא הצלחה.

כמה אסירים פוליטיים בולטים של משטר פוטין

1.  ולדימיר באלוך – נולד בחצי האי קרים ב־1971. עסק בחקלאות. ב־2014, אחרי שסיפחה רוסיה את חצי האי, סירב לקבל אזרחות רוסית. ב־2016, לאחר שתלה על ביתו דגל של אוקראינה ושלט לזכר הרוגים בקייב, הואשם באלוך בהפרת מספר סעיפים על פי חוק העונשין, כולל פגיעה מילולית בנציגי רשויות החוק, אלימות פיזית כלפי נציגי רשויות החוק והחזקת נשק ללא רישיון. באלוך נידון לחמש שנות מאסר.
2. אולג סנצוב – במאי קולנוע. נולד בחצי האי קרים ב־1976. תמך ב'יברומאידאן' (הכינוי לגל המחאה נגד ינוקוביץ'). במאי 2014, חודשיים לאחר סיפוח קרים, נעצר והואשם בתכנון פיגועי טרור. האשמות נגד סנצוב התבססו על עדויות של "חברי הארגון" שלו. בדיון בבית המשפט סיפר אחד מהם שנתן את העדות כתוצאה מעינויים שעבר במעצר. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים הכריזו כי מדובר במשפט ראווה פוליטי. למרות זאת סנצוב נמצא אשם ונידון ל־20 שנות מאסר. מ־2017 נמצא סנצוב במחנה עבודה במחוז הקפוא ימלו־ננץ.
3. ליאוניד וולקוב – ראש המטה של מנהיג האופוזיציה אלכסיי נבאלני. נעצר במאי 2019 ל־20 יום על ארגון הפגנה במוסקבה. אחרי 20 יום נעצר שוב ל־15 יום עם ארגון אותה הפגנה בסנט פטרבורג. מדובר בהפגנות נגד רפורמה פנסיונית שנערכו בעשרות ערים ברוסיה. על פי דבריו של התובע, וולקוב יכול לשהות במעצר על ארגון אותה הפגנה בערים שונות עד אוקטובר 2019. ביום ההפגנות, אגב, וולקוב שהה בחו"ל.
4. יורי דמיטרייב – בן 63, היסטוריון, פעיל ב'ממוריאל', ארגון הנצחה וזכויות אדם העוסק בתיעוד ומחקר של פשעי המשטר הסובייטי. דמיטרייב היה ראש המטה של הארגון ברפובליקת קרליה. בשנות ה־90 חשף מקומות קבורה המונית של קורבנות משטר סובייטי. ב־2016 נאשם ב"יצירת חומרים פדופיליים" ובהחזקת נשק. במאי 2018 הוכרז באופן מפתיע כזכאי באישום הפדופיליה, אך אשם בהחזקת נשק. הוא נידון למאסר של שנתיים וחצי. כעבור חודש ביטל בית משפט לערעורים את ההחלטה המזכה. כעבור עוד שבועיים הואשם דמיטרייב בתקיפה מינית בקטינה. דמיטרייב נמצא במעצר. אם יימצא אשם, עלול להישלח לעד 20 שנות מאסר.
5. סבטלנה פרוקופייבה – עיתונאית ושדרנית רדיו בעיר פסקוב. בנובמבר 2018 דיברה בשידור על מקרה שקרה בעיר ארכנגלסק, כשנער בן 17 התפוצץ במטה של שירות הביטחון הפדרלי (פס"ב). פרוקופייבה ניתחה את המניעים של הנער והעריכה שהמעשה היה יכול להיות קשור לרדיפות פוליטיות של המשטר. לאחר כמה חודשים נעצרה. היא מואשמת על ידי הפס"ב בתמיכה בטרור ומחכה לגזר דינה.

–

• כך כופף פוטין את נתניהו // למה באמת התאמץ כל כך ראש הממשלה?
• האוליגרכים של פוטין והקשר הישראלי // מאת פולינה חסין
• התנקשות הציוויליזציות // ההיסטוריה של הרציחות הפוליטיות // מאת אורן נהרי