תוצאות הבחירות האחרונות מעלות לא רק חשש כבד לגורלה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם לאפשרות שלנו לחיות כאן יחד. תפסנו את אברהם לינקולן, מנהיג שעבר מלחמת אזרחים לפני שאיחד את אמריקה, לשיחה על ערכים ועל מאבק למענם.
***
שרשרת של חמש מערכות בחירות רצופות כמעט הגיעה ככל הנראה לסיומה בראשית נובמבר. מצידה האחד של המפה הפוליטית – חגיגה שנראית אף מהולה בשיכרון כוח. מן העבר השני – תחושה של חורבן הדמוקרטיה. ונראה כי אין דבר המחבר בין שני הצדדים. אולי, כמו שהציעו בזמנו ב"ארץ נהדרת", אין דרך אחרת כי זה "לא נדבק"?
ואם מלחמת אזרחים על הפרק, אין מתאים יותר לשיחה מהעולם הבא מאשר אברהם לינקולן – המנהיג שהוביל את ארה"ב בתקופה הקשה של מלחמת האזרחים, וראה כיצד חברים ומשפחות נלחמו אלה באלה עד המוות על מזבח אמונותיהם ודרך חייהם. בהנהגתו הוא משמש השראה לכך שחרף חיכוכים קשים, כנראה קשים יותר ממה שאנחנו חווים כאן, עדיין אפשר ללקק את הפצעים ולחזור לחיות יחד.
"אני מאמין גדול באנשים", אומר לינקולן. "אם נותנים להם את האמת, אפשר לסמוך עליהם שיצליחו להתמודד עם כל משבר לאומי. העניין הוא שיש להביא להם את העובדות האמיתיות.
ובירה".
אני לגמרי מבינה, בעיקר את עניין הבירה. אבל אם אנחנו כבר לא מאמינים עוד אחד לדברי האחר, איך נוכל לחזור ולשוחח זה עם זה?
"כדי לשכנע אדם בצדקת מטרתך, עליך קודם לשכנע אותך עצמך בחברותך הכנה. החלק הטוב יותר בחייו של אדם מורכב מהחברויות שיצר לעצמו".
קשה מעט לדבר על חברות כשכל צד מתחפר בעצמו בכאב שלו, באמת שלו ובצדקתו.
"להקל על כאב הלב של אדם אחר פירושו לשכוח את כאב הלב שלך. תמיד גיליתי שהבנה ורחמים מניבים פירות עשירים יותר מאשר צדק קפדני. כל אחד ראוי לטפיחה על השכם. אני משמיד את אויביי כאשר אני הופך אותם לחברים שלי".
אך לאחרונה נבחרה כאן ממשלה שנעה הרחק לקיצוניות. איך אפשר להתמודד עם עתיד כזה? הבטחות הבחירות של המפלגות שניצחו מעוררות חשש ממה שיקרה אם הן יקוימו.
"הבטחות רעות עדיף לא לקיים. כל צד קורא את אותם כתבי הקודש ומתפלל לאותו אל, שאת עזרתו הוא מגייס נגד הצד האחר. התפילות של שני הצדדים אינן יכולות להיענות יחד. תפילתו של אף אחד מן הצדדים לא נענתה בשלמותה".
תשמע, אדוני. אני מקבלת את כל מה שאתה אומר והכל יפה מאוד, אבל העתיד שנגלה מול עינינו לא מעורר תקווה.
"הדבר הכי טוב בעתיד הוא שהוא מגיע קצת בכל יום. והדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו בעצמך. אנשים בדרך כלל מאושרים לפי המידה שבה הם מחליטים להיות".
אבל מה יהיה עם החינוך? הבריאות? מערכת המשפט? חופש הדת?
"שום דבר בעל ערך לא יאבד אם נמתין קצת. אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשקר לכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן. אני לא חייב לנצח, אבל אני חייב להיות נאמן לאמת של עצמי. אני לא חייב להצליח במעשיי, אבל אני חייב לחיות את חיי על פי האור שהדלקתי".
אז מה אתה בעצם מציע, להפסיק להיאבק על הדברים שחשובים למחצית מהעם?
"ההסתברות שנפסיד במאבק אינה צריכה להרתיע אותנו מתמיכה במטרה שאנו מאמינים בצדקתה. אני מכין את עצמי, ויום אחד ההזדמנות שלי תגיע. לו היו לי שמונה שעות לגדוע עץ, הייתי משקיע שש מהן בהשחזת הגרזן".
מדובר על חופש. על ליברליות. על זכויות שעלולות להיעלם, על מערכת משפט שנמצאת בסכנה. נבחרי ציבור שמחזירים אותנו אחורה לתקופות חשוכות בשם אלוהים ובשם הדת.
"פעולות אנושיות אפשר לעצב עד לדרגה מסוימת, אך הטבע האנושי לא אפשרי לשינוי. אלה שמונעים חופש מאחרים לא ראויים לחוות אותו בעצמם. אי אפשר לבנות אופי ואומץ באמצעות לקיחת יוזמה ועצמאות של אנשים. אם נדשדש ונאבד את החירות שלנו, זה יהיה מפני שהרסנו את עצמנו. אני מאמין שהממשלה הזו לא יכולה להחזיק מעמד. בית מפולג הפונה נגד עצמו לא יכול לעמוד איתן, אבל אני כן מצפה שהוא יפסיק להיות מחולק. נהפוך להיות אחד או שנהפוך להיות אנשים אחרים".
איך נגן על עצמנו?
בימים הללו, נראה שאפילו הפוליטיקאים הנבחרים לא מאמינים לעצמם ולדברים שהם אומרים. לינקולן, מטבעו, מציג מודל מנהיגותי שונה בתכלית. "אני רוצה לנהל את ענייני הממשל כך שאם בסופו של דבר, כשאסיים ואניח את מושכות השלטון, גם אם אאבד את כל חבריי עלי אדמות, יישאר לי לפחות חבר אחד – אני עצמי", הוא אומר. "כשאני עושה טוב, אני מרגיש טוב. כשאני עושה רע, אני מרגיש רע. זו הדת שלי. אני במקרה מתגורר זמנית במבנה הממשל הזה. אני עדות לכך שכל אחד מילדיכם עשוי להגיע לחיות כאן בעצמו, בדיוק כמו ילדו של אבי".
לדעתי הציבור שלנו כבר לא מאמין למי שיושב בשלטון. יותר מדי מערכות בחירות, אנשים רבים עם בני משפחתם רק מפני שהצביעו למפלגה מהצד השני של המתרס.
"אם מבזים את החוק ומתעלמים ממנו ללא הרף, אם הזכות להרגיש בטוח בנפש וברכוש אינה נשמרת בידי השלטון אלא בידי המון חסר דעת, תחושת הניכור מהממשלה היא התוצאה של כל זה. במקום שכולם חושבים כאחד, אף אחד לא חושב הרבה."
מה היית מציע לעשות במקום שבו אנחנו נמצאים?
"איך נגן על עצמנו מכל זה? אם כל אדם חובב חירות, כל אדם האוהב את מוצאו יישבע בדם כי לעולם לא יפר את חוקי המדינה ולעולם לא יאפשר לאחרים להפר את החוקים, כפי שעשו מייסדי המדינה, רק אם כל אדם יתחייב בחייו, בכבודו וברכושו לא להפר זאת… יש ללמוד לכבד את החוק, כל אם צריכה ללמד זאת את ילדיה, ללמד זאת בבתי הספר ובאקדמיה. להטיף לכך מעל דוכנים, להכריז באולמות בית המשפט ולאכוף זאת בגזרי הדין. זו תהיה הדת של האומה, וכולם, בלי יוצא מן הכלל, זקנים וצעירים, עשירים ועניים, מכל המינים ומכל התרבויות יקדשו זאת על מזבחם".
זה עצוב מאוד לחשוב שאחרי כל מה שעברנו במדינת ישראל, כל המלחמות, כל הקשיים, כל האחדות הזו נעלמת מפני שנבחרי הציבור מסיתים אותנו אחד נגד השני.
"איננו יכולים להימלט מן ההיסטוריה. אנחנו לא אויבים, אלא חברים. אסור לנו להיות אויבים. אף שהרגש אולי מלהיב אותנו, אסור לו לשבור את קשרי החיבה שלנו. האחדות שלנו מחוברת מאקורדים מיסטיים של זיכרון המשתרע מכל שדה קרב ומכל קבר של חייל, ונוגע בכל לב פועם בכל רחבי הארץ. אני בעד אלו המוכנים לקראת העתיד. איני יודע מי היה סבי, אבל אני רוצה לדעת מי יהיה נכדי. למי שממתין, דברים מתממשים… אלה הדברים שנשארו אחרי שכל שאר האנשים דחו את ההזדמנות לחכות. כשאתה מגיע לקצה החבל שלך, תיצור בו קשר ותחזיק עליו מעמד. המשבר לא יעבור עד שלא יגיע לנקודת רתיחה – ורק אז יתחיל לסגת. אבל יש להביא בחשבון שאם היינו יודעים מלכתחילה איפה אנחנו נמצאים ולאן פנינו מועדות, היינו יכולים להחליט טוב יותר מה לעשות ואיך לעשות זאת".
*
הציטוטים נלקחו מתיעוד הנאומים הגדולים של אברהם לינקולן ומתוך כתביו ומכתביו.
