fbpx

סכנה ברורה ומיידית // מאת אור הלר

עשרות אלפי טילים, חיילים משלושה צבאות ויומרות לכיבושים בגליל. כך נערך צה"ל למלחמת הצפון הגדולה.

0

מהחטיבות בשטח ועד חיל המודיעין, כך מתכונן צה"ל למלחמת הצפון הכוללת הראשונה, שעלולה לפרוץ בכל רגע. עם כוחות, ציוד וידע איראניים, צבא אסד שמתפנה ממלחמת האזרחים, וחזבאללה שהכשיר כוחות קומנדו – ומחזיק בכמות אדירה של רקטות וטילים, שהעורף הישראלי מעולם לא התנסה בה.

מאחורי המילים הגדולות של "צה"ל נערך למלחמה רחבת היקף בצפון", או "צה"ל מתחיל להניח תשתית קרקעית לגילוי מנהרות", ונסראללה, ואיראן, וקאסם סולימאני, עומדים האנשים. ובסוף, הרבה מזה מתנקז לסגן אלוף ירין עמר, קצין ההנדסה של אוגדה 91, עוצבת הגליל שאחראית על גבול לבנון.

סגן אלוף עמר נכנס לג'וב הזה חודשיים לפני האירוע המכונן של התקופה הנוכחית בגבול לבנון, שבצה"ל מכנים אותו אירוע 'בין המְצרים'. אתם תזכרו אותו יותר נכון תחת הכותרת "מטח הטילים נגד טנקים שירה חזבאללה על רכב זאב צה"לי ב־1 בספטמבר, ללא נפגעים"; השם האמיתי והלא מודחק של האירוע הזה צריך להיות בעצם: "הרגע שבו היינו קרובים מאוד למלחמה חדשה מול חזבאללה בצפון".

עמר מפקד, כקצין ההנדסה האוגדתי, על 'מדור התת־קרקע'. זה שם יפה יותר, מכובס יותר, למנהרות החזבאללה. יש תחתית פיקוד על 'פלוגת המנהור', שאחראית על 'תשתיות מניעה', שזה בעצם התירוץ לשיחה שלנו. אבל תכף נגיע לזה.

כשהוא משוטט בג'יפ שלו בין מטולה למשגב עם, הוא רחוק לאללה מהבית. במקור הוא מבאר שבע ובאחרונה עבר ליישוב מיתר. גם הוא בנגב. הוא שירת מאז שהתגייס את כל שנותיו בחיל ההנדסה. "החיל האפור" מכנים אותו. גם בגלל הג'וב וגם בגלל הכומתה הכסופה. ואז הגיע סיפור המנהרות.

שנת 2020 מזמנת לנסראללה דילמה לא פשוטה סביב מה שמכונה 'פרויקט הדיוק'. אותו פרויקט שגם בו היה מעורב סולימאני, ושנועד לשדרג את מערך הטילים והרקטות האדיר של חזבאללה

"בחצי השנה האחרונה עיקר העשייה של אוגדה 91 הוא לארגן את מרחב גבול לבנון למלחמה", אומר לנו סא"ל עמר. "זה אומר להתעסק בעיקר בתשתיות שמאפשרות צירי תנועה חשאיים. אנחנו קוראים לזה פרויקט 'אבן משתלבת', ומיישמים בזה את כל לקחי מבצע 'בין המְצרים' (כאמור, ירי הנ"ט של חזבאללה על רכב הזאב ב־1 בספטמבר, א"ה) ומבצע 'מגן צפוני' (המבצע לחשיפה ולהשמדה של המנהרות החודרות של חזבאללה לפני כשנה). מאז 'מגן צפוני' נלמדו הרבה דברים בהקשר של התשתית למנוע מנהרות".

אתה יכול להגיד לתושבי הצפון, ובכלל לאזרחי מדינת ישראל, שאין לחזבאללה יותר מנהרות חודרות לשטח ישראל?

"כיום לא ידוע לנו על אף מנהרה שחוצה".

אנחנו מדברים כמה ימים אחרי שאוגדה 91 בהובלת לוחמי ההנדסה החלה במבצע חדש נגד המנהרות של חזבאללה. אחרי שצה"ל חשף והשמיד לפני כשנה שש מנהרות חודרות של הארגון הלבנוני שיועדו ליום פקודה, ליום המלחמה. מנהרות שנועדו להחדרת אלפי לוחמי 'כוח רדואן', הכוח המיוחד של חזבאללה, ליישובים סמוכי הגדר בגבול, במסגרת התוכנית שמנהיג הארגון חסן נסראללה מכנה 'כיבוש הגליל'. עכשיו המגמה היא להבטיח שאם חזבאללה יחזור לחפור מנהרות לתוך ישראל, הפעם הן ייחשפו כבר בזמן החפירה.

"התחלנו בהקמת תשתית מניעתית. זה מאוד דומה למה שקורה באוגדת עזה", אומר סא"ל עמר. "זה אומר להטמין אמצעים תת־קרקעיים כדי לאתר חפירות מנגד של חזבאללה. זו עבודה הנדסית על קו הגדר והגבול הבינלאומי. אנחנו מגיעים עם כלים ומהנדסים שנועדו לייצר יחד מערכת הנדסית וטכנולוגית, שאמורה להתריע במסך אחורי באותו מרחב. זו מערכת מניעתית שלא הייתה לפני מבצע 'מגן צפוני', וזה עיקר הלמידה. יש גם את הסריקות והקשר עם התושבים. כל אזרח בצפון שרק חושב שהוא שמע משהו, אנחנו שולחים צוות עם יכולות תת־קרקע ונותנים את המענה ולוקחים הכי ברצינות".

אתה חושב שנוכח החשיפה של המנהרות החודרות וההשמדה שלהן, אחרי שנים של עבודה מצד חזבאללה והשקעה של מיליונים רבים, הם עוד ינסו לחפור מנהרות לישראל או שיתייאשו?

"כרגע לא ידוע לנו על משהו חריג בגבול. לתחושתי אין מנהרות חוצות גדר היום. זו לא רק תחושה. זה מעובה ומגובה במידע. הרמטכ"ל הקודם גדי איזנקוט אמר בסיום 'מגן צפוני' שצה"ל עשה את עבודתו. אני מעריך שהאויב ירצה לחזור לרעיון המנהרות. עובדתית אין מנהרות חוצות גדר היום ואין עובדות על משהו שיש כרגע".

אתה יכול להבטיח ולהתחייב שאם חזבאללה ינסה שוב לחפור מנהרות אנחנו נדע על זה?

"אם הם יחפרו מנהרה חדשה, אני אדע. מבחינת חזבאללה, התווך התת־קרקעי היה היהלום שבכתר. היהלום הזה נלקח לו. הוא צריך למצוא פתרונות חדשים. הפתרונות החדשים יכולים להיות לא פחות מאתגרים. חלק מפרויקט 'אבן משתלבת' בפיקוד צפון כולל הקמת חומה גבוהה שלטפס עליה זה דבר מורכב. יש יכולות סיור ופטרול רכוב על הגדר והסביבה. כל היכולות האלה נועדו למנוע מהאויב להגיע לפתרונות. אנחנו רוצים להקשות על חזבאללה מלחדור לשטחנו".

איום הטילים הכולל

מרבה קווים, מרבה יכולות

כמעט חצי שנה אחרי, נדמה שרוב אזרחי ישראל מדחיקים את העובדה שהיינו כנראה קרובים למלחמה טוטאלית בחזבאללה באירוע ירי הטילים נגד הטנקים.

"מבצע 'בין המצרים' הוא נקודת מפנה בהגנה שלנו", אומר סא"ל עמר ל'ליברל'. "למדנו רבות והפקנו לקחים. אנחנו הרבה יותר נזהרים בתנועות שלנו בצירים. בסוף־בסוף, בקצה, כשיש חייל או מפקד שלא מספיק מכיר או בקיא, אז האויב ימצא את הפרצות הקטנות. אנחנו מפיקים לקחים של ארגון תשתיות האויב במרחב. עשינו פריצת צירים נסתרים, שתאפשר חופש פעולה במרחב כמו מיגון והתבצרות. הסיפור של מיגון והתבצרות הוא היכולת שלנו לפעול בנחישות במלחמה הבאה.

"אנחנו רוצים לפעול בחוכמה. עיקר הפעולה בחודשים האחרונים הוא לארגן את המרחב גם בשגרה, להיות חכמים וזהירים וגם חדים וקטלניים. להביא את כל היכולות, אש ותצפיות עד לקו העימות עם האויב מתוך נקודות נסתרות שהאויב לא מכיר והן יכאבו לו מאוד. מבחינת קווים, יש את הגבול הקדמי ביותר, שמאופיין בגדר או חומה או גדר אינדיקטיבית. הקו האחורי יותר הוא קו העמדות הנסתרות, שמאפשרות אש קטלנית לכיוון החזית – בין אם זה טנקים או ארטילריה. הקו האחורי הוא קו ההגנה על היישובים, שבסוף אנחנו כאן בשבילם. בשביל ההתיישבות. ככה זה נראה. חלקם יושבים עשרות עד מאות מטרים מהגדר. אבן מנחם, שתולה, זרעית ועוד ועוד. בגלל הטופוגרפיה של גבול לבנון אנחנו הרבה יותר 'נשלטים'. זה מחייב אותנו לבוא חזקים יותר".

עמר זוכר היטב את אותו יום בתחילת ספטמבר. הוא ישב במפקדת אוגדה 91, בבירנית שבגבול לבנון, וחיכה לבום. כמה ימים קודם לכן היו שתי תקיפות שיוחסו לישראל. על הראשונה ישראל לקחה אחריות: מבצע 'ניצול מצב', לסיכול פיגוע רחפנים שהכין מפקד כוח קודס האיראני קאסם סולימאני, עם פעילים לבנונים ששיכן בווילה בכפר עקרבה בסוריה, מדרום לדמשק. מטוסי חיל האוויר מטייסת 109 מבסיס רמת דוד תקפו את החוליה והרגו שניים מחבריה, לבנונים במוצאם. כמה שעות אחרי התקיפה של מבצע 'ניצול מצב', אירעה תקיפה שעליה ישראל אינה מקבלת אחריות עד היום: תקיפה עם רחפנים ברובע הדאחייה בביירות, של מערבל דלקים איראני שהוברח לבירה הלבנונית במסגרת פעילותם לדיוק הרקטות של חזבאללה.

"הייתי בגזרה. אנחנו מבינים שחזבאללה דרוך. אנחנו דרוכים עוד יותר", מספר סא"ל עמר. "בימים שלפני, הכנו את עצמנו הכי טוב שניתן. ברגע שהבנו שיש פגיעה בכלי צבאי, הגענו ראשונים למרחב עם צוות ס"פ (סילוק פצצות). הגענו ראשונים לשטח. 'זיכינו' את הנקודה ולא היה חשש לפיצוצים נוספים במרחב. הצוותים היו דרוכים מאוד לכל תרחיש. אנחנו צריכים להמשיך להיות דרוכים ולהגן על תושבי הצפון.

"בעיניי, חזבאללה הבין שצה"ל לא יאפשר לו מנהרות נוספות. אנחנו הרבה יותר חזקים ומעובים ביכולות נוספות. כשאתה נוסע בקו, לא רואים כלום. יש מעצבים אסטרטגיים אחרים שמשפיעים על נסראללה עכשיו, כמו איראן וחיסול סולימאני. לא מכיר איזו התרעה ובטח לא בטווח הזמן המיידי. אגב, גם מזג האוויר הוא פקטור. בסוף חזבאללה מתקשה לחפור במזג אוויר כזה. עם כמויות כאלה של משקעים. בעזה זה יכול להקריס את המנהרה על החופרים. בלבנון זה סלעים וזה לא יקרוס עליו כנראה".

——

אני אישית זוכר היטב את הרגע שבו נכנסתי למנהרה מספר 6 של החזבאללה לשטח ישראל. זו הייתה גם המנהרה המטורפת מכולן. מנהרת הדגל של הארגון. מנהרה מהכפר השיעי ראמיה לאזור זרעית אצלנו. עומק של כ־80 מטר. טלפונים, מסילות, אינטרקומים, מערכות אוויר וחשמל.

"וואו. זה הדבר הראשון שאתה אומר כשאתה נכנס למנהרה", מסכים איתי סא"ל עמר, כשאנחנו נזכרים במנהרה האחרונה שצה"ל לקח לחזבאללה. "הייתי מפקד פלוגה בגדוד הנדסה במבצע 'צוק איתן' וראיתי את מנהרות חמאס, אבל התחושה היא בעיקר 'וואו'. עד אז ראינו מנהרות קטנות ומישוריות, בלי זוויות חדות של חפירה לעומק. פתאום אתה מבין שאתה במנהרה שונה, במידור שונה. אתה מבין שזה מצריך משאבים מאוד־מאוד גדולים. כשאתה נכנס לראמיה, הדבר הראשון שאתה אומר זה 'וואו'. והתחושה אחר כך זה 'כמה הצבא שלנו חזק, עם היכולות המודיעיניות והטכנולוגיות לגלות את זה'".

כלומר, אם ההערכה מדברת על הסלמה של צה"ל מול חזבאללה שתיראה מעל הקרקע ולא מתחתיה, מדובר בחישוב מסלול מחדש שהוא מאתגר מאוד.

 

חזבאללה בכל בית שלישי

קצת מזרחה מאזור הסיור שלי עם סא"ל עמר, בבסיס 'גיבור' ליד קריית שמונה, יושב מפקד חטיבת 769, 'עוצבת חירם', החטיבה המזרחית בעוצבת הגליל. אלוף משנה יהודה ואך.

ואך, במקור מקריית ארבע, גר עכשיו בקיבוץ הדתי מירב שבגלבוע. למד במכינה הקדם־צבאית המפורסמת בעלי. אב לשישה ילדים. אביו הוא שלום ואך, שהיה ראש מועצת קריית ארבע. אחיו גולן ואך גם הוא אלוף משנה בצה"ל. הוא צמח בחטיבת גבעתי וביחידת הקומנדו מגלן.

גם ואך הגיע לקו בלבנון כחודש וחצי לפני ספטמבר, לפני אירוע 'בין המצרים'. במאמר שפרסם בכתב העת הצה"לי 'בין הקטבים' ושמו "מחוטי ברזל לחומה בצורה: 'תסמונת הגדר' בגבולות ישראל והשפעתה על צה"ל", הוא מפנה אצבע מחנכת כלפי המפקדים: "אנו לוקים ב'פרדוקס הגדר' – הגדרות הפכו מכלי הגנתי טקטי למכשול תודעתי וחסם מחשבתי, שמפקדי צה"ל מודעים אליו באופן חלקי. ככל שרבו הגדרות בגבולות ובשטח ישראל, גברה מרכזיותן בתודעה ובתפיסה הביטחונית, למרות שקיימות דוגמאות היסטוריות מדאיגות של גדרות ביטחון שנכשלו, כמו קו מז'ינו או החומה הסינית. הישענות גוברת על הגנה והתבצרות מייצרות הטיות אצל המפקדים, וההטיות משפיעות על היכולת המבצעית של הכוחות. על הגדר להיות אמצעי ולא מטרה". עכשיו, גבול לבנון זה הג'וב שלו.

התחושה בקרב המפקדים בגבול לבנון היא שצה"ל שם חזק רגל בצפון, כפי שלא עשה שנים רבות, ובדגש על התקופה הנוכחית – שלאחר החיסול המהדהד של קאסם סולימאני.

כל אתגרי הגזרה הצפונית מגיעים בסוף אל שולחן המח"ט הגזרתי. הוא נדרש להיות שובר הגלים של האירועים שיש להם השפעה מיידית על כל מדינת ישראל. ראו למשל מה קרה ב־1 בספטמבר באביבים. חטיבה 769 רואה בעצמה שער המלחמה של מדינת ישראל בצפון. כרגע בקו, בגזרה המזרחית, נמצאים בין היתר גדוד של חטיבת הנח"ל וגדוד טנקי מרכבה סימן ארבע, של חטיבה 401. כולם כאן בקו יודעים שהמדרון למלחמה עלול להיות מהיר מאוד. וזה בהחלט יכול לקרות בהפתעה.

אל"מ יהודה ואך היה בלא מעט תפקידים מאתגרים, ביניהם בעזה ובגבעתי. אבל לבנון זה סיפור אחר. מבחינתו, מבחינת כולם, האויב מעבר לגדר הוא איראן. גם שלוחתו הלבנונית חזבאללה, עם נשק איראני כמו טילי קורנט נגד טנקים ורקטות ארוכות טווח, אימונים ושיתופי פעולה עם הכוחות הנשלחים מטהרן. ואך עוד הספיק להילחם ברצועת הביטחון מול חזבאללה ב־1999, לפני הנסיגה מלבנון שבאה שנה לאחר מכן. מאז עברו 20 שנה. מארגון טרור, צמח חזבאללה מעבר לגדר שהשארנו מאחור לצבא עם עשרות אלפי חיילים פעילים. צבא שפרושׂ בכל דרום לבנון, עם אותם 'כוחות רדואן', הכוחות המיוחדים שתפקידם במלחמה הבאה הוא להיות בחזית ולחדור לישראל.

בגזרתו של אל"מ ואך נמצאים הכפרים השיעיים קילה, עדייסה, רב א־תלטין, טייבה, אל חיאם. בערך בכל בית שלישי בהם – תשתית של חזבאללה. הוא רואה בעין את הפטרולים של חזבאללה והתצפיות, את חוליות הנ"ט והאופנוענים שמתחפשים לפעילי ארגון איכות הסביבה 'ירוק ללא גבולות'. מכיר אישית את פעילי חזבאללה הקבועים בגזרה.

הפקודה שקיבל: כשהדבר האמיתי יקרה, תמטיר אש קטלנית על כל קו המגע עם חזבאללה. רק אז הוא "ישרוק" לצה"ל כולו. בהתחלה, זה יהיה עליו. לכן, הוא חייב ללכת לישון ולקום עם התחושה שזה קורה בעוד רגע, וזה מתח עצום.

האירנים על הגבול

משחקי מלחמה מוגבלים

אחרי חיסול סולימאני, הכוננות בקו לא השתנתה מהותית. גם אצל חזבאללה לא רואים צעדי מוכנות וכוננות לאחר אותו חיסול מהדהד של בכיר בניו של משטר האייתוללות. דפוס הפעולה האפשרי עדיין קיים, לפיו איראן תנסה לנקום על חיסול סולימאני בין השאר באמצעות פקודה לחזבאללה לפעול בגבול הצפון. אבל זהו דפוס פעולה שכרגע מוגדר בסבירות נמוכה.

אז מה השתנה? ישראל מעולם לא התמודדה עם איום פשיטה על הגליל מכיוון הגבול הלבנוני, פשיטה בידי חזבאללה. יותר מכל טיל וכל רקטה, זו המטרה האמיתית של חזבאללה: שאזרחי ישראל יקומו ביום השלישי של המלחמה הבאה, וישמעו ברדיו שפעילי חזבאללה חדרו בלילה לכמה יישובים סמוכי גדר, תפסו בהם בתים וגם בני ערובה.

אז מה גורם לחזבאללה לרסן את פעילותו על הגדר? הידיעה מהו המחיר שישלם. בצה"ל רוצים להפוך את הסכנה שבחדירת 'כוח רדואן' לישראל במלחמה הבאה – להבטחה: כל 'כוח רדואן' שיפעל בשטח ישראל יושמד ולא יחזור הביתה בשלום. בינתיים, אל"מ ואך מתצפת על הקו השברירי הזה, עשרות קילומטרים של גבול תחת אחריותו.

הוא הוכנס בסוד הכנת סיכול פיגוע הרחפנים בסוריה, מתוך הבנה שחזבאללה עשוי להגיב בגזרתו. הוכרז אז על מוכנות גבוהה. החשיבה הייתה להימנע מעימות נוסח האירוע שבצה"ל מכנים אירוע 'שמש חורפית' בינואר 2015, שבמסגרתו ירה חזבאללה מטח טילי קורנט על שיירה של כוח גבעתי בהר דב, והרג קצין וחייל. הפקודה לכוחות הייתה: להתכווץ, להקטין חתימה, להגן על היישובים, לקלוט יחידות קומנדו של מכפילי כוח. ב־1 בספטמבר האחרון אל"מ ואך נמנע מלקחת את ששת ילדיו למסגרות החינוכיות. הוא כלל לא היה בבית, אלא בקו בצפון.

צה"ל ידע שחזבאללה יירה ירי נ"ט. היה מודיעין מעולה. אבל כשהעסק התחיל, לא מעטים בקרב מפקדי צה"ל בגבול לבנון חשבו שאנחנו מתקרבים למלחמה. השיח לפני אותו יום בספטמבר הכין את משחקי המלחמה. הכל היה מוכן. מי תוקף ומה תוקף. כל חיל האוויר היה באוויר, בואכה שמי לבנון, עם פצצות מוכנות. בדיעבד אפשר לספר שב־1 בספטמבר היו עוד חוליות של משגרי טילי נ"ט של חזבאללה בגבול לבנון. חוליות שצה"ל עקב אחריהן, ושבדיעבד לא ירו וחזרו הביתה צפונה כלעומת שבאו לגבול, כשהן מחפשות מטרות של צה"ל לירות עליהן.

על פי תוכניות צה"ל למלחמה הבאה, קו המגע יפונה, גם לאוגדה 91 וגם לפיקוד העורף. יש תוכנית פינוי לנוכח אפשרות חדירה של אותם כוחות רדואן מאומנים. הכוחות האלה התחככו בין השאר עם אויבים שונים, בשירות מלחמתו של אסד בסוריה, והם למדו שיטות לחימה מהצבא האיראני. התכנון שלהם הוא בעיקר תודעתי, להישאר בשטח ישראל, לכבוש מוצב, להיכנס ליישוב, לפגוע בכוחות צה"ל שנכנסים לחילוץ.

בינתיים רואה צה"ל בגבול הצפון את פעילי חזבאללה מתכוננים. הם מסיירים ולומדים אותנו. מצלמים. עושים פטרולים בנקודות במרחבים האלה. אז מה קרה מבחינת חזבאללה במבחן האחרון שלו מולנו בספטמבר? הוא רצה לשדר שהוא מגיב, מעריכים בצה"ל, אבל חוליות הנ"ט שלו קופלו לאחור כאמור, וחזרו צפונה.

מאז ספטמבר, משנן ללא הפסקה אל"מ יהודה ואך לכוחות של החטיבה: "אנחנו צריכים להיות דרוכים, הדבר הזה יכול להיות אצלנו מחר בבוקר ואנחנו צריכים להגן על היישובים. הדרג הטקטי יכריע. הקצה למטה יכול לחטוף, אבל הוא גם מי שיחטיף לצד השני. להתאושש מהר ממצב של נפגעים".

 

הכלכלה האיראנית והזירה הסורית

הזיכרון הקולקטיבי שלנו מתעתע. המלחמה האחרונה שחווינו בגזרה הייתה מלחמת לבנון השנייה. אבל תשכחו מחזבאללה מודל 2006. חזבאללה של 2020 חושב הרבה יותר בגדול.

הערכת אגף המודיעין לשנת 2020, שעליה חתום ראש אגף המודיעין האלוף תמיר היימן, מגדירה את תקופתנו כ"עידן של תאוצה". היומרה שם לחזות את מה שיקרה במזרח התיכון בשנה הקרובה, פחותה הפעם. ולראיה: כל תהליכי ההגשה וההצגה של דו"ח המודיעין השנתי וההערכה לשנת 2020 התעכבו בגלל החיסול של סולימאני, שטרף את הקלפים. לא רק לאיראנים, אלא גם לאנשי אמ"ן. הדו"ח מציין מפורשות שהאויב העיקרי שאיתו מתמודדת ישראל הוא מערכת הצירים השיעית: איראן-צבא אסד-חזבאללה.

תקציר הפרקים הקודמים מזכיר את הכרעת ארגון דאעש הסוני ב"דאעשסטן", בגבול סוריה־עיראק, סביב שנת 2016. המצב החדש גרם לכך שלוואקום שנוצר נכנסו האיראנים. החזון האיראני: לנצל את הכאוס במזרח התיכון כדי להקים את ה"סהר השיעי" בין טהרן, לעיראק (מדינה משוסעת ומפורקת, שרובה שיעית), ועד לדמשק העלווית של בשאר – וכמובן ביירות של נסראללה.

דבר אחד ברור: הכלכלה האיראנית על הפנים. הסנקציות המערביות קשות. מספר חביות הנפט שהם מוכרים נמצא בצניחה חופשית. מכאן נולד סט ההתרסות האיראניות, ובראשן הפרות של הסכם הגרעין שנחתם עם המעצמות. אבל גם באמ"ן סבורים שאין פניה של איראן – כרגע – אל הפצצה. "התרסה לצורך משא ומתן", מכנים את זה בדו"חות המודיעין. התרסה שבמסגרתה הפילו האיראנים את המל"ט האמריקאי בשווי 130 מיליון דולר, ביצעו תקיפת מכליות, והשיא – תקיפת מתקני הנפט בסעודיה בספטמבר.

הדבר המעניין שגילה המודיעין הישראלי סביב אירוע סיכול הרחפנים הוא הקרע, או הבקע, שהחל להתגלות בין חסן נסראללה לבין פטרוניו האיראנים. מזכ"ל חזבאללה לא אהב שקאסם סולימאני השתמש בפיגוע הרחפנים בשני אזרחים לבנונים, שחוסלו בידי חיל האוויר הישראלי. המסר שהעביר נסראללה לבוסים מטהרן: "אתם רוצים לנקום בישראלים? תשתמשו באיראנים". אלא שתקיפת הרחפנים, שאותה מייחס נסראללה לישראל, שלחה מסר אחד: מרחב החסינות שנסראללה חשב שהוא חי בו מאז מלחמת לבנון השנייה, נסדק. מנגד, גם נסראללה ניסה לומר לנו משהו במתקפה של ה־1 בספטמבר: גם לי יש נכונות להגיע עד לסף המלחמה. ובפשטות: אם טיל הקורנט היה פוגע בזאב האמבולנס וגורם לחמישה חיילים הרוגים – המלחמה, אותה מלחמת הצפון הכוללת הראשונה, כבר הייתה עלולה להתגלגל מאליה.

לא רק "מה יעשו חזבאללה והאיראנים" צריך לחזות אגף המודיעין בשנת 2020, אלא גם לענות – יחד עם אחרים – על השאלה מה יעשה השותף שלנו, השחקן האמריקאי בזירה. סוגיה שעבור אמ"ן מורכב מאוד לעסוק בה, בלשון המעטה. מאז שהנשיא דונלד טראמפ הכריז על "נסיגה" מהמזרח התיכון, הצבא האמריקאי דווקא תגבר בעוד 18 אלף חיילים את כוחותיו במרחב הזה. אלא שאסור להתבלבל: המגמה של טראמפ, כמו של קודמו, היא לצאת החוצה מהמזרח התיכון. גם עם חיסול סולימאני בתוך הקלחת הזו, וגם עם 'תוכנית המאה', המזרח התיכון רחוק מאוד מלהיות בראש סדר העדיפויות של הממשל בוושינגטון.

איך נכנס למשוואה הזו החיסול של סולימאני? בשכונה שלנו הצעד הזה נתפס כחריגה מהציפיות, ודבר שמערער את הביטחון של האיראנים להמשיך לפעול.

צבא חזבאללה

הדילמות של חמינאי

איך פועל הרעיון ההתקפי האיראני נגד מדינת ישראל? זה מתחיל בערעור פנימי, וביצוע "פעולה בעומק": תמיכה בטרור הפלסטיני נגד ישראל, כמו למשל הפעלת הג'יהאד האסלאמי הסורר בעזה, כשוט נגד המאמצים להביא לתקופת שקט ארוכה מול הרצועה. בתוך כוח קודס האיראני ישנו קצין ושמו סעיד עיזאדי, שהוא "ראש ענף פלסטין" בגיס האיראני ותפקידו לעבוד מולם.

החידוש בכל העסק היה החזון של המנוח קאסם סולימאני: אם הקמנו דיוויזיה איראנית בדמות חזבאללה על גבולם הצפוני של הישראלים, למה לא להקים עוד חזבאללה שכזה גם בסוריה? ועוד אחד בעיראק? ועוד אחד בתימן? הרעיון הוא להקיף את ישראל בטבעת של אש, או יותר נכון בטבעת אדירה של טילים ורקטות, שיקשו על ישראל מאוד במלחמה הבאה. סולימאני, כראש האופרציה, תכנן מרחבי היערכות ברמת הגולן הסורית ובלבנון. את עיראק הוא הועיד להיות בסיס אש ותווך לוגיסטי.

ההבנה היא שבסוריה יש כעת כ־30 מיליציות שיעיות פרו־איראניות, אלא שכעת הם עדיין עסוקים בעצמם, במלחמת האזרחים המדממת שעוברת כבר עוד מעט את מחסום עשר השנים. בהמשך השנה נראה אותם מנסים לכבוש את כיס המורדים העיקש באידליב.

מנגד, ההבנה באגף המודיעין היא כי איראן ב־2020 נמצאת בתקופה הכי מאתגרת מאז המהפכה החומייניסטית של סוף שנות ה־70. מחקר שנערך ממש לאחרונה, בדצמבר 2019, הראה ירידה משמעותית באדיקות הדתית ובתמיכה בדת בקרב חלק נרחב מהאיראנים.

איראן תופסת את פרויקט הגרעין כתעודת הביטוח של משטר האייתוללות. מחיר מצרכי המזון במדינה עלה פי שניים. המשבר מורגש בכל פינה. "הכלכלה האיראנית היא כלכלה שמתבססת על רזרבות ועל אמונה", אומרים הסקפטיים של אגף המודיעין שלנו. מי שאמור לדאוג לאמונה הם כ־3 מיליון פעילים בארגון הבסיג', שאלה החבר'ה ששוברים באלות את רגלי המפגינים נגד המשטר, אותו משטר שבמקום להשקיע בשיקום פנימי, מפנה מיליארדים רבים לשדות הקרב של המזרח התיכון. לשם הפרופורציות, מול שלושת המיליונים של פעילי הבסיג', שפועלים בלי בג"ץ ובלי 'בצלם' נגד המפגינים, יש למשמרות המהפכה באיראן "רק" מיליון אחד.

למנהיג העליון בטהרן, עלי חמינאי, ממתינה ב־2020 שורה של החלטות קשות. וכן, כמו המנהיגים אצלנו, גם הוא שונא לקבל החלטות כאשר הוא לא ממש, אבל ממש־ממש חייב. הנה מה שניצב על שולחנו:

  1. מה עושים עם פרויקט הגרעין? רצים לפצצה? עוצרים בשביל לדבר ולחזור למו"מ עם ארה"ב תחת טראמפ?
  2. מה עושים עם פרויקט ההתבססות במזרח התיכון שעליו פיקד קאסם סולימאני? עוצרים ועושים חושבים? ממשיכים הלאה על פי התוכניות שכבר הותוו?
  3. מה עושים עם הכלכלה האיראנית שסובלת מהסנקציות, כאשר התקציב האיראני לא מתכנס ב־2020 וסובל מפער של כ־50 מיליארד דולר אל מול הצרכים הבסיסיים?

 

לאן הולך נסראללה?

במלחמת האזרחים בסוריה, הציר השיעי של איראן וחזבאללה נשחק מול השחקן הברוטאלי וההחלטי שנכנס פנימה – רוסיה של פוטין. בהיעדר השחקן הראשי סולימאני, האיראנים כבר מינו לו מחליף: איסמעיל קאאני. כריזמטי הרבה פחות, וכנראה גם בעל שאיפות ויכולות פחותות. לא ברור אם יצליח להיכנס לנעלי הגנרל הנערץ של משמרות המהפכה.

זה משדרג דווקא את מעמדו של חסן נסראללה בהיררכיית הפיקוד והבולטות של הציר השיעי. מצד אחד, הוא איבד את הגב הכי משמעותי שלו, אבל עם זאת הוא הופך למנהיג ההתנגדות הבולט וכוחו עלה במובן מסוים. בדבריו אחרי החיסול הוא ציין שהעסק הוא חשבון פתוח בין האיראנים לאמריקאים, מה שמלמד שהוא לא בדיוק מתנדב לקפוץ ראש לבלגן הזה עבור עלי חמינאי.

שנת 2020 מזמנת לנסראללה דילמה לא פשוטה סביב מה שמכונה 'פרויקט הדיוק'. אותו פרויקט שגם בו היה מעורב סולימאני, ושנועד לשדרג את מערך הטילים והרקטות האדיר של חזבאללה, בעיקר באמצעות הפיכת רבים מהטילים האלה למדויקים. חלקם יועד, או מיועד, להיות מדויק בפגיעתו בטווח של עד עשרה מטרים.

באגף המודיעין של צה"ל קיים ויכוח פנימי, עד כמה סיפור הדיוק מעסיק אישית את נסראללה. יש מי שאומרים שהנושא לא כל כך חשוב לו כמו שסבורים בדרך כלל. מנגד, בכירים באמ"ן, ובראשם המפקד תמיר היימן, משוכנעים כי גם ב־2020 ירצה חסן נסראללה להמשיך בפרויקט הדיוק בקצב מהיר. פרויקט שישראל הציבה כקו אדום בוהק, לפיו לא תאפשר לחזבאללה לעבור לייצור תעשייתי וסדרתי של טילים ורקטות מדויקים על אדמת לבנון.

___

מזרחה משם, בסוריה, הבטון עוד לא יבש על המציאות החדשה. כולם בוחשים במדינה המדממת, וימשיכו לבחוש בה גם ב־2020. הנוכחות הרוסית שם החלה בשלהי 2015, באותה הבטחה של ולדימיר פוטין על כמה מטוסים רוסיים שבאו רק לשבועיים. מאז הגיעו הרבה מטוסים והרבה חיילים, והם שם כדי להישאר. כיום, על פי ההערכות, יש בסוריה כ־9,000 רוסים, מול כ־600 אמריקאים בלבד. הצבא הסורי עצמו משתקם משנות המלחמה האכזרית, והחל לבנות את מבני התעשייה הצבאית שלו מחדש. ב־2020 נראה את המשך הניסיונות של איראן וצבא אסד לכבוש את אידליב כדי לסיים את המלחמה, ומנגד החלטה של האמריקאים אם לצאת סופית מסוריה.

על פי הערכת אמ"ן, יש כיום בסוריה רק כ־800 איראנים בנוכחות קבועה. הם משמשים בתפקידי סיוע לוגיסטי, או פיקוד על מיליציות שיעיות ואנשי כוח קודס שנמצאים בסוריה. מספר הסורים שנמצאים תחת פיקוד איראני בסוריה עומד על כ־24 אלף. לכך צריך להוסיף את המיליציות השיעיות: פקיסטנים, אפגנים ועיראקים. חזבאללה בלבנון גם הוא מושקע בסוריה עם כ־2,000 פעילים. הרבה פחות מבשנות המלחמה העיקריות, אבל נוכחותו עדיין מורגשת.

אסור לטעות: האיראנים רגישים לנפגעים. לא בהנהגה, וודאי לא ברחוב, אדישים אל מול חזרתם בארונות של איראנים מסוריה. כך שמודל כמו חזבאללה היה ונותר התגשמות החזון של סולימאני ואחרים. כוח חזק, מאומן ומחומש, על הגבול הישראלי. הפיקוח, הציוד והיכולות – איראניים. כוח האדם – לבנוני.

לכן ההמלצה של אגף המודיעין, שנתמכת היטב על ידי שר הביטחון הנוכחי נפתלי בנט, היא להגביר את המכות של צה"ל על האיראנים בסוריה, כדי לנסות לנצל את המומנטום של חיסול קאסם סולימאני בידי האמריקאים, ולהוציא את האיראנים מסוריה בחזרה הביתה. זה, סביר להניח, לא צפוי לקרות בקרוב.

מלחמת הצפון הבאה, אם תתרגש עלינו חלילה, תהיה משהו שלא הכרנו. אין זו לבנון הראשונה ולא השנייה. זוהי זירה כוללת, מונחית על ידי טהרן, מגובשת משלושה צבאות שונים (אסד, איראן, חזבאללה) ומצוידת ב־130–150 אלף רקטות וטילים. חלקם הקטן – אך הקטלני – מדויק. מבחן שצה"ל טרם התמודד איתו; מבחן שגם העורף האזרחי מעולם לא התמודד איתו. בעוד שכולנו מיואשים מול הכאוס הפוליטי, המתובל בקרב משפטי, הכאוס הביטחוני שעלול להתרגש עלינו הוא גדול משניהם יחד.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook