ספק אם אי פעם בדברי ימיה של מדינת ישראל הייתה השפעה כה מאגית לפקיד מדינה, מי שראש הממשלה שיתף עמו פעולה בצורה כה הדוקה, מעל לראשיהם של הנבחרים, הממונים והמומחים. ערש הווייתו הציבורית של מנכ"ל משרד הבריאות הקודם, משה בר סימן טוב, "ברסי", גובש כרפרנט באוצר. נערי האוצר "מחונכים לחשוב" – כפי שאמר פעם ברסי לחברו – שחור ולבן, מותר ואסור, כן ולא. בעיקר לא. בגל הראשון של הקורונה, הוא היה האורים והתומים של המערכת כולה. פרנס את חששותיו הטבעיים של נתניהו. בעזרת שורת צעדים הנהוגים פחות, בלשון המעטה, במדינות דמוקרטיות, הוא הצליח להחזיק את הציבור ממושמע ומפוחד. הוא שלט על המערכת כולה שלטון ללא מְצרים, ולהשיג במדינת ישראל בדיקת מטוש היה קשה יותר מלהשיג אלף תלושים ללחם בימי הצנע.
ברסי שלט על הנתונים, אך ספק אם שלט על קצב ההדבקה. כשאין אפשרות להיבדק, אין לך יכולת לאמוד את כמות המאומתים. במבט לאחור, הפאניקה ששודרה לציבור בגל הראשון שחקה את אמון הציבור בהמשך, ולכן השפעתו בפועל נמשכת עד עכשיו. בנסיבות שנוצרו, המנכ"ל היה הגנרל עם המזל. בזמנו, הוא כביכול השיג שליטה על קצב ההדבקה. כדרכו, מיאן לשמוע דעה שאינה עולה בקנה אחד עם דעתו. הוא מתווכח בקנאות על טענותיו, אך כשכל הסמכויות בידך, אתה יכול לשלוט בנתונים כחומר ביד היוצר. בדיעבד, ישראל יצאה מהגל הראשון עם נזק כלכלי אדיר, עם רבבות צעירים טראומטיים, ועוד לא דיברנו על הקשישים; והעובדה שהוא הלך רק "כמעט" עד לסגר מלא, לא הועילה לקטוע את שרשרת ההדבקה.
–
