שלושה אירועים מרכזיים שרטטו את השנה הסוערת שעברה על השופט בדימוס דוד רוזן. לפני כשנתיים וחצי הוא זכה למחיאות כפיים סוערות מהתקשורת ומחלק מהמערכת הפוליטית, בשל פסק דינו ההחלטי והעונשים הנוקשים שגזר בפרשת הולילנד; אבל אלו התחלפו במקלחת של צוננים מצד שופטי העליון. בפסק דינם בערעור בפרשת הולילנד, מחודש דצמבר האחרון, לא הותירו אלה הרבה מהעזוז שהפגין – לא בסגנון הכתיבה, לא בפרשנות המחמירה ולא בעונש שהוטל על בכיר נוטלי השוחד בתיק, אהוד אולמרט.
במהלך השנה החולפת הוזכר שמו של רוזן כאחד המתמודדים הסופיים על תפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, במקום השופטת דבורה ברלינר, שהייתה על סף פרישה משיפוט ומינוי לתפקיד נציבת הביקורת על הפרקליטות. אך בסופו של דבר, הועדף על פניו השופט איתן אורנשטיין, החולש על סצינת הפירוקים והקפאת ההליכים במחוזי תל אביב.
כפרס ניחומים, העניקה לו שרת המשפטים איילת שקד את תפקיד נציב התלונות על הפרקליטות, גם כאן לא כבחירה ראשונה, אלא כמי שאמור להציל את הנציבות לאחר פרישתה המהדהדת של הילה גרסטל, ופרישתו של ישעיהו שנלר, שגילה מאוחר מדי שהוא מצוי בניגוד עניינים. רוזן ידוע כמי שאינו נוטה לצנזר את ביקורתו על הפרקליטות; כעת תהיה זו משימתו העיקרית – ולכן הצבתו ברשימה זו היא בעיקר במבט קדימה. גם אם המוטיבציה למנותו מקורה ברצון פוליטי לנגח את מלאכי השרת של הפרקליטות, רוזן יפגין עצמאות מוחלטת – והוא עשוי להיות ממשיך ראוי לדרך שהתוותה גרסטל.
.
צילום: מוטי מילרוד, הארץ
.
למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי – 49 ש"ח לשלושה חודשים ראשונים – לחצו כאן
