בשנת 1956 רעשה הארץ. זה קרה באחת ההפגנות הזכורות שלא לטובה, על חילול קדושת השבת. באותה הפגנה נפצע בידי המשטרה פנחס סגלוב, אדם חרדי שזעק את זעקת השבת. שוטר שבעט בפניו לא הביא בחשבון את ההשלכות. סגלוב הובהל לבית החולים, שם מת כעבור זמן קצר מפצעיו.
אם היו חסרים צמיגים כדי להבעיר את ירושלים, בא סיפור זה והצית את הבירה. יחסי חילונים וחרדים עלו על שרטון במאבק על החומות הווירטואליות שביניהם. הרקע לכך היה ניתוץ הסטטוס קוו שהוסכם בין דוד בן־גוריון למנהיג אגודת ישראל, יצחק (איצ'ה) מאיר לוין.
וכך כתב ראש הממשלה הראשון במכתבו ערב הקמת המדינה: "ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי שלהם". אך "יום המנוחה החוקי" הלך ושינה את צביונו פעם אחר פעם, דור אחר דור. עד כמה הרחקנו לכת עם הסטטוס קוו ניתן ללמוד מחילופי מכתבים מעניינים מעל גבי 'ידיעות אחרונות'.
היה זה בשנת 1984, כשבחסות כוח משטרתי ובגיבוי עיריית פתח תקווה ניתן האות לחילול שבת המוני באם המושבות, העיר שהוקמה בידי יהודים חרדים ויראי השם. רבני פתח תקווה, הרב הספרדי רבי משה מלכה זצ"ל והרב האשכנזי רבי ברוך שמעון סלומון זצ"ל, נעצרו והושמו מאחורי סורג ובריח.
המאבק התנהל לא רק ברחובה של עיר, אלא גם על דעת הקהל בישראל. ד"ר ישראל פלד, ראש העיר השכנה רמת גן, כתב מעל גבי העיתון הנפוץ במדינה "מכתב גלוי לראש עיריית פתח תקווה". בדבריו ציין: "אין לי ספק שיש להילחם על עקרונות. אין לי ספק שכפייה דתית היא דבר שעלינו לדחות בכל יכולתנו, אבל מלחמה על עקרונות ללא שיקול של מחיר אינה מתכונותיו הטובות של פרנס ציבור".
מקבילו הפתח תקוואי דב תבורי לא נשאר חייב. במכתב חוזר תחת הכותרת "תשובה גלויה" הוא מצטדק: "לא מובן לי לאיזה סטטוס קוו מתכוון ד"ר פלד, אם מדובר בסטטוס קוו הקיים ברמת גן וביישובים רבים אחרים, הרי שלמצב כזה אנו שואפים". כמה כואב, אבל הוא צדק. יש סטטוס קוו מימות בן־גוריון ויש סטטוס קוו הלכה למעשה שאותו מקיימים בפועל במדינת ישראל.
בשבועות האחרונים נפל דבר. הגוף העליון של המפלגות החרדיות, חברי מועצות גדולי וחכמי התורה, התכנסו לאולם קטן בירושלים והעבירו מסר ברור לראש הממשלה ולכל האומה הישראלית: יש למחות ולזעוק את זעקת השבת המתחללת בפרהסיה הציבורית.
היו אולי שחיכו למעשים ולפירוק הקואליציה, אבל עצם ההתכנסות הייתה מחאה שיש בה מסר מהדהד: ישנם חילולי שבת רבים ברחבי הארץ. איש לא טיפש וחושב שרק רכבת ישראל מחללת שבת. היא בסך הכל הצטרפה למועדון המחללים. אבל יש לזכור כי קיים הבדל מהותי בין סמלי שלטון הנהנים מחסות הציבור ומשתמשים בפרהסיה הציבורית, לבין המחללים בבתיהם ובעסקיהם הפרטיים.
כל עוד והדברים נוגעים בדברי המדינה ומערכותיה, לא מחפשים הרבנים להתערב ולהביע עמדה. נדיר שתמצא אותם מתכנסים לפני פינוי עמונה או גוש קטיף. הם כן יתאספו כשהמדובר הוא בקודשי ישראל ובנידון דנן, השבת המתחללת על ידי רכבת ישראל ושחקני הכדור.
כי לולא השבת יום מנוחתנו, במה אנחנו יהודים?
–
צילום: שוקי לרר, 'בחדרי חרדים'
–
