לכאורה, בנימין נתניהו אינו סופר את יו"ר ימינה, נפתלי בנט. לכאורה, הוא לא רוצה אותו ולא רצה אותו בממשלתו הנוכחית (אך מדי פעם מקנטר אותו, שבמקום לזרוק הנחיות מהיציע, שייכנס לממשלה). אבל רק לכאורה. כי זה מספר שנים בנט מאתגר את נתניהו מהצד האחד – ומהצד הנגדי, משמש כבובת וודו, לו ולמשפחתו, שיש לנעוץ בה מחטים מדי בוקר, ובעיקר להכאיב, להכאיב, להכאיב.
בנט הוא מעין נתניהו של לפני 40 שנה. גדל בבית אידיאולוגי, ימני, אנגלית ברמת שפת אם. גם הוא, בשל עבודת אביו, נדד בין ישראל לבין ארה"ב. שירות כקצין ביחידות מובחרות כולל סיירת מטכ"ל, יזם היי־טק מצליח שבאמתחתו אקזיט נאה. אישה נאה, ארבעה ילדים, שאחד מהם קרוי יוני על שם יוני נתניהו, וחיידק פוליטי שמקנן ואינו מרפה. חיידק שמאותת יעד ברור – בלפור.
מבחינה זו, הזמן עובד לטובת בנט. הוא רק בן 48, ומאחוריו כבר קריירה פוליטית עשירה, כולל הקמת מפלגות וריסוקן, ותפקידי שר, כשגולת הכותרת היא במשרד הביטחון. אם ישחק את הקלפים שיש לו היום ביד, ועם אורך רוח, הוא יכול להצליח לבסס את ימינה כפוטנציאל למפלגת שלטון. ומדי בוקר, יחד עם תפילת השחר ותפילת מודה אני, להודות הוא צריך בעיקר למשבר הקורונה. התפקוד שלו, עוד ביושבו בכיסא שר הביטחון, נתפס כצעדים נכונים למען הציבור. למידתו את הנושא, חרישתו את הארץ ויוזמותיו הרבות, מצאו חן בעיני רבים (הספר שהוציא, לעומת זאת, נתפס כגימיק). על מנת להגיע ליעד שסימן לעצמו, עליו לעבור בצעד אחד את הרוביקון. להפוך את ימינה למפלגה כלל־ישראלית. עוד חילונים, יותר אנשי מרכז, פחות ארץ ישראל השלמה ויותר ארץ ישראל הרגילה. לשים לימינו את בצלאל סמוטריץ' ומשמאלו איש מרכז, וכך למצב את עצמו נכון יותר בקרב מצביעי המרכז־ימין.
ואם אצה לו הדרך, כדאי שירגיע. שווה לו להעיף מבט שמאלה. לראות מה קרה למפלגת העבודה. להבין שתם עידן המפלגות האידיאולוגיות, בעיקר בהיעדר מנהיגים אלמותיים שכבר אינם בנמצא בפוליטיקה. להבין שכל מי שיירש את נתניהו בליכוד, עשוי בסבירות גבוהה להיות נדון לתהליך דומה לזה שקרה במפלגת העבודה. מכאן, שעליו לא להתפתות להצטרף לליכוד – אלא לשמור על ימינה, למתגה מחדש כמפלגת מרכז־ימין, שתוכל להיות חלופה שלטונית בבחירות הבאות־הבאות.
כאמור, יש קווים מקבילים בביוגרפיות של נתניהו ובנט. אולם, תהום מפרידה ביניהם. בנט באמת רואה את הציבור לנגד עיניו. לא את טובתו האישית. נתקלתי בזה באופן אישי, כשנרתם לסייע למורה במגזר הערבי, אף שלא הכיר אותה. ראינו אותו עונה לפונים לסיוע במסגרת תוכנית 'הצינור'. ישב במוקד, כאחד העם, וענה לטלפונים. לא כחלק ממסע בחירות. כחלק מלהיות מחובר לציבור ולהכיר במיחושיו. זו התחושה שהציבור מקבל גם במסע הקורונה חובק הארץ שלו.
אה, ועוד דבר – לא לשכוח שום פרט מקורס הטרור שעבר, לדבריו, אצל שרה נתניהו. כל פרט בקורס יסייע לו בדרך לבלפור.
–
