סיפור ידוע מספר על ראשת ממשלת ישראל גולדה מאיר, שדיברה עם הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי, מיד עם פרוץ מלחמת יום כיפור. גולדה ביקשה סיוע דחוף מיהודי יקר. בתגובה ענה לה קיסינג'ר: "גברתי ראשת הממשלה, קודם כל אני אמריקאי, אחרי זה אני מזכיר המדינה ורק בסוף אני יהודי". על זה השיבה גולדה: "הכל נכון, אבל מאיפה שאני באה אנחנו קוראים מימין לשמאל".
ואכן, כיצד ניתן לקרוא ולפרש את שורת האמירות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ואנשיו על הסכסוך הישראלי־פלסטיני? מהעברת השגרירות לירושלים – ועד להצהרה חסרת התקדים של הבית הלבן שההתנחלויות אינן מכשול לשלום.
אפשר כמובן להסתכל על שורת המינויים של הנשיא: השגריר בישראל דיוויד פרידמן, יהודי אורתודוכסי, עורך דינו של טראמפ ונשיא ארגון ידידי ההתנחלות בית אל; חתנו ג'ארד קושנר, שיהיה אחראי על פי ההצהרה לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני, המגיע גם הוא ממשפחה אורתודוכסית, התומכת שנים רבות בישראל. ומשם ממשיכים לשורת הצעדים הראשונים של הנשיא החדש: חוסר הנכונות לפגוש או אפילו לקיים שיחת טלפון עם אבו מאזן, אירוח ראש הממשלה נתניהו בבית הלבן כאחד מהמנהיגים הראשונים שם, חוסר הרצון להעביר את הכספים שהבטיח אובמה לפלסטינים, הצהרת הבית הלבן בעקבות ההודעה על הבנייה ביהודה ושומרון, חוסר הגינוי בעקבות העברת חוק ההסדרה. כל אלה מצביעים על דבר אחד בלבד, שימי "המתווך ההוגן" האמריקאי הסתיימו, ושכעת לשריף החדש בעיר ברור מי הטוב, מי הרע ובטח מי המכוער.
השאלה הגדולה שתלויה ומרחפת ומעיבה על ניתוח כל כך ברור היא כיצד כל זה עומד מול ההבטחה המפורשת של טראמפ להיות זה שיביא לפתרון הסכסוך. הנשיא אמר שזו אמנם עסקה קשה, אולי אפילו הקשה מכולן, אך בשביל זה הוא פה, כי אם צריך "דיל", עסקה בין הצדדים, רק הוא יוכל להגיע אליה.
אין ספק שהפגישה בין נתניהו לטראמפ החודש תהיה מצוינת, היא תעמוד בניגוד מוחלט לפגישות עם אובמה. יהיו חיבוקים, חיוכים וחיזוקים, משניים שבאמת מאמינים שנועדו להנהיג יחדיו. המלחמה באסלאם הקיצוני הטרוריסטי תהיה מנטרה שתחזור שוב ושוב אל מול המצלמות, אבל האם טראמפ יגיד לביבי בארבע עיניים שהוא רוצה להגיע להסכם עם הפלסטינים, שהוא מוכן לטפל באיראנים אבל הוא יצטרך משהו בתמורה? האם עכשיו נראה את עסקת יצהר תמורת בושהר יוצאת לפועל?
כשנדרש הנשיא החדש להעברת השגרירות האמריקאית לירושלים הוא דווקא אמר שהנושא מורכב, ושהפעם הוא יצטרך ללמוד אותו במיוחד. הדבר מקבל משנה תוקף אחרי פגישתו עם מלך ירדן עבדאללה. כך גם לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני – טראמפ אינו בקי בפרטים, לא מהם שטחי A, B ו־C, ולבטח לא היכן שוכן 1E. כדי להגיע לעסקה הוא ייאלץ גם כאן ללמוד את הפרטים.
וכך חוזרת אמירתה של גולדה מאיר. האם אנחנו קוראים את טראמפ מהכיוון הנכון? האם כל צעדיו ואמרותיו הברורות עם תחילת כהונתו מצביעות על כך שממשלת ישראל תקבל מעתה יד חופשית לעשות כרצונה ביהודה ושומרון? או שמא איש העסקים, הנשיא טראמפ, באמת נחוש להגיע לעסקה שאיש לפניו לא הצליח להגיע.
–
אהבתם? רוצים לקרוא "ליברל"? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן
–
צילום: קובי גדעון, לע"מ
