אחת אחרי השנייה, במחזור חיים קצר ומוזר, נעלמות דמויות של המפלגה הקיצונית בל"ד מחיינו. המייסד עזמי בשארה ברח מאימת הדין וחי ברווחה בקטאר. יורשו הקולני ג'מאל זחאלקה פרש. באסל גטאס, מבריח הטלפונים הידוע, מרצה עונש מאסר. ואפילו מי שהפכה סמל לקיטוב ולשנאה של הקיצונים מבין ערביי ישראל למדינה שבה היא חיה, חנין זועבי, מיצתה את הפרק הזה בחייה.
אבל לזועבי יש יורשת. היבא יזבק, שנבחרה לייצג את המפלגה בכנסת השנה. צעירת הח"כיות הערביות אי פעם (34). היא ייצוג מתריס במיוחד לפלג הקיצוני שהלך ונבנה בקרב הדור הצעיר של ערביי ישראל. כולה טינה למדינה שבה היא חיה, וחוסר השלמה עם עצם קיומה. יזבק עוד לא הצליחה להיצרב בתודעה כמו זועבי – שהצטיינה בתפקיד הקיצונית שיודעת למרוט את עצבינו – אבל היא באה עם רקורד קיצוני עשיר משל עצמה, שמהווה ספתח מדאיג להמשך הדרך. כך היללה בפוסט שכתבה את הרוצח הנתעב סמיר קונטאר, הביעה כיסופים לדמותו של המנהיג הפן־ערבי ששאף להשמיד את ישראל גמאל עבד אל־נאצר, ואיחלה ברכות שחרור מהכלא לטרוריסט שקשר קשר להתנקש בגבי אשכנזי.
הבולטוּת של דמויות כמו יזבק מקעקעת את היכולת לבנות גשר אמיתי ואיתן בין יהודים וערבים בישראל. ויותר מכך, היא מגחיכה את יסודות קיומה של ישראל הריבונית. מדינה, שאחת מקלקלותיה היא לא לדעת כיצד להתגונן ממי שמנצלת את המדינה ומתפרנסת על חשבוננו עם תעודת ח"כ, בזמן שהיא שואפת לחסל את עצם קיומנו.
