בואו נתייחס תחילה לבעיה ייחודית, לסקרים שבוחנים כוונות הצבעה. בכל סקר, לא כל המרואיינים עונים על כל השאלות, לא יודעים/מסרבים להשיב לשאלה כלשהי. השמטתם מניתוח התשובות מטעה, משום שמשמעותה התפלגות זהה של התשובות של מי שלא השיבו לשאלה לזו של המשיבים. זוהי הנחה שבמקרים רבים אינה נכונה. הכלל הוא שצריך לכלול אותם בקטגוריה "לא השיבו". זאת להוציא שאלות שבוחנות כוונות הצבעה. כיום, כ־15% מהמרואיינים לא משיבים, מסיבות שונות, לשאלת ההצבעה. השארתם בקטגוריה "לא השיבו" לא עונה למטרות הסקר (מתן תמונה על כוונות ההצבעה במועד הריאיון) וגם עלולה להטעות, משום שייתכן שהפערים בין המפלגות כפי שהם משתקפים בהתפלגות כזו שונים מהפערים שהיו מתקבלים אם כל המרואיינים היו משיבים לשאלה. השמטתם מניתוח הנתונים, כאמור, מטעה. לפיכך הסוקרים צריכים לפצח את כוונות ההצבעה של אותם נסקרים.
את מי משרתים סקרי הבחירות? בראש ובראשונה את הציבור ואת דעת הקהל. פרסום הממצאים תורם לחשיפת התפלגות הדעות בנושא מסוים, ששונה לעיתים ממה שנתפס בציבור כדעה השכיחה ("הנורמטיבית"). דעת קהל נורמטיבית עלולה להיווצר על ידי קבוצות מיעוט פעלתניות וקולניות, שיוצרות אווירה מסוימת ועלולות לגרום להטעיה, כשדעתם נתפסת כדעת הרוב.
הסקרים תורמים, בנוסף לסיפוק יצר הסקרנות, מידע שעוזר לטייב את ההחלטה לגבי ההצבעה. ממצאיהם יכולים להשפיע בשני מסלולים: הליכה אחרי הרוב (Bandwagon Effect) או הצבעה אסטרטגית (לא להצביע למפלגה שסביר כי לא תעבור את אחוז החסימה או לא להצביע למפלגה שייתכן כי תצטרף לקואליציה שלא רוצים בה ועוד). הניסיון בישראל מורה כי ההשפעה של הסקרים, אם בכלל, היא הצבעה אסטרטגית.
מי ששוקלים להקים רשימה חדשה, משתמשים בסקרים כדי להחליט על "ללכת או לא ללכת". לאלו יש לי מילות אזהרה: השאלות שבודקות נושא זה, מגדילות בהכרח את בולטות הרשימה החדשה ובכך גורמות, בדרך כלל, לדיווח יתר של כוונות ההצבעה אליה.
לרשימות הוותיקות עוזרים ממצאי הסקרים להנחות את מסע הבחירות. לאילו אוכלוסיות לפנות, אילו מסרים, אילו אישים להבליט ואילו להצניע ועוד. בעבר, כשהתקשורת לא הרבתה להציג סקרים משלה, הפוליטיקאים היו משתמשים בפרסום ממצאי סקרים כדי להעלות נושאים מסוימים לסדר היום. כך, למשל, מפלגת העבודה נהגה להזמין ולפרסם סקרים בנושאים כלכליים־חברתיים והליכוד היה מזמין ומפרסם סקרים בנושאים מדיניים־ביטחוניים.
אז מה השתנה בשנים האחרונות בסקרי בחירות, בנוסף לריבוי עריכתם ופרסומם? רק דבר אחד: שיטת הריאיון. בעבר הרחוק הראיונות היו נערכים פנים אל פנים, בעבר הקרוב – בטלפון, וכיום בשילוב של ראיונות טלפוניים, אינטרנטיים ומסרונים סלולריים, תוך התאמת שיטת הריאיון למרואיין.
שוב הסקר הזה > לכתבה המלאה // מאת אליק מרגלית
