אין זהו סוד שאחת ממילות המפתח בשיח הציבורי על הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות היא קיטוב: קיטוב מפלגתי, קיטוב אידיאולוגי, קיטוב חברתי וכלכלי ואפילו קיטוב רגשי. ככלל, הרושם הוא כי הפוליטיקה הישראלית רק הופכת למקוטבת יותר ויותר. ניתן לראות את הקיטוב הזה בכל מקום – בשיח התקשורתי שנוטה לחדד ניגודים, בשיח הבין־אישי במרחב הציבורי כמו גם בזה הפרטי ובעיקר בתפקוד השוטף של הפוליטיקה היומיומית.
הקיטוב הפוליטי הפך בשנים האחרונות לאחד האתגרים העיקריים של הדמוקרטיות המערביות. בעבר עסק רוב הדיון בנושא בקיטוב אידיאולוגי, כלומר בחוסר הסכמות בנושאי מדיניות (למשל סביב דפוסי הגירה או נדיבות מדינת הרווחה) בין המפלגות השונות, אבל כיום הנושא המדאיג במיוחד הוא הקיטוב הרגשי. כלומר, קיטוב המתבטא ברגשות שליליים בין תומכי מפלגות שונות.
בארה"ב, למשל, גדל מספר האנשים שהיו מעדיפים שבן משפחה שלהם לא יתחתן עם מישהו מהמפלגה השנייה מכ־4% בשנות ה־50 לקרוב ל־40% כיום. כפי שפורסם ב"ליברל" בעבר, גם בישראל אפשר למצוא מאפיינים ברורים של קיטוב רגשי, עם ימנים שנרתעים מנישואים של בן או בת משפחה לשמאלנים ולהפך.
הקיטוב הרגשי נתפס פעמים רבות כאיום משמעותי על המרקם החברתי שלנו, ובעיני חוקרים אחדים אף לגורם המערער את יציבות המוסדות הדמוקרטיים המערביים. החשש הזה אינו מוגבל לאקדמיה. עם השבעתו לנשיאות ארה"ב, הפציר הנשיא ביידן בציבור האמריקאי לנהוג בכבוד כלפי יריבים פוליטיים, והזכיר כי אין סיבה שחילוקי דעות פוליטיים יהפכו למלחמה טוטאלית בין הצדדים היריבים. גם אצלנו, בישראל, הזכיר הנשיא הרצוג בעת השבעתו בכנסת: "הימים האלה אינם ימים כתיקונם. אלה הם ימים שבהם הממלכתיות ניגפת בפני הקיטוב. ימים שבהם האתוס המלכד והערכים המשותפים שבריריים יותר מתמיד". קולות דומים, של חשש משנאה גוברת בין המחנות הפוליטיים, נשמעים גם במדינות אירופה.
עניין של רגשות
יש כמה מאפיינים שעוזרים להסביר מדוע מפלגות מסוימות מעוררות רגשות שליליים עזים בציבור, בעוד מפלגות אחרות לא. באופן לא מפתיע, למשל, אנחנו נוטים להביע רגשות חיוביים יותר כלפי מפלגות שקרובות אלינו יותר מבחינה אידיאולוגית, ורגשות שליליים יותר כלפי אלו שרחוקות מאיתנו. גורם אחר שמעצב קיטוב רגשי נוגע להסדרים שלטוניים: אם המפלגה המועדפת עלינו נמצאת בקואליציה,
סיכוי טוב שנביע רגשות חיוביים גם כלפי מפלגות אחרות שחברות בממשלה לצד המפלגה שלנו.
בשנים האחרונות הוצעו דרכים שונות להתמודד עם תופעת הקיטוב הרגשי. חלק מההצעות מתמקדות בהתנהגות של נבחרי ונבחרות הציבור. למשל, ניסוי שנערך בארה"ב הראה כי כשהמנהיגים של שתי המפלגות מתנהגים זה לזה באופן לבבי יותר, תומכי המפלגות הולכים בעקבותיהם ומביעים רגשות חיוביים יותר זה כלפי זה.
פתרונות אחרים מתמקדים לא במנהיגות הפוליטית, אלא בדפוסי התנהגות של הציבור הרחב. ניסוי רחב היקף, שנערך גם הוא בארה"ב, הראה כי קשר בינאישי בין מצביעי המפלגות היריבות מסייע, בתנאים מסוימים, בהפחתת העוינות הפוליטית.
מאמר אקדמי חדש שהתפרסם לאחרונה ב־American Political Science Review מצביע על מרכיב נוסף שקשור הדוקות למידת הקיטוב הרגשי: זהות הנציגים בפרלמנט, ובאופן ספציפי יותר – הנציגות. מתברר שלשיעור הייצוג הנשי של המפלגה יש קשר ברור לרגשות הציבור כלפיה: מפלגות עם יותר ייצוג נשי (כלומר, יותר חברות פרלמנט) מעוררות רגשות חיובים יותר, גם לאחר שמביאים בחשבון משתנים אחרים שרלוונטיים לעיצוב רגשות מפלגתיים.
יש סיבה טובה לצפות שהציבור יביע רגשות חיוביים יותר כלפי מפלגות שבהן יש יותר ייצוג נשי בפרלמנט. ראשית, ביחס לעמיתיהן הגברים, חברות בפרלמנט נוטות לאמץ שיח פוליטי שלילי פחות ותוקפני פחות כלפי יריבים פוליטיים. חברות פרלמנט נוטות גם יותר לשיתוף פעולה בין־מפלגתי, למשל בכל הקשור להגשת הצעות חוק. הגישה השיתופית יותר של חברות פרלמנט זוהתה במדינות רבות, מניו זילנד דרך אירופה לבריטניה ועד לארה"ב. ההתנהגויות החיוביות הללו עשויות להשתקף ברגשות חיוביים יותר כלפי מפלגה עם ייצוג ניכר יותר של חברות פרלמנט.
נוסף על כך, הנתונים מעידים על כך שבאופן כללי אנשים מעדיפים מוסדות עם ייצוג משמעותי לנשים. נכון, נשים בעמדות הנהגה סובלות יותר מעמיתיהן הגברים מאלימות ומהתייחסות מבזה ברשתות החברתיות. אולם לצד זאת, הנתונים מראים שהציבור במדינות המערב רוחש אמון רב יותר ומביע שביעות רצון גדולה יותר ממוסדות עם ייצוג נשי ניכר. לכן סיכוי טוב שגם מפלגות עם ייצוג נשי גדול יותר ייתפסו באופן חיובי בידי הציבור – מה שיתבטא גם ברגשות חיוביים יותר כלפיהן. האתגר הוא להראות באמצעות נתונים שזה אכן מה שקורה בפועל.
גם גברים מעדיפים נשים
במחקר שערכתי עם שותפים ושותפות מארה"ב, התמקדנו בקשר בין ייצוג מגדרי בפרלמנט לבין קיטוב רגשי. כדי למדוד את מידת הקיטוב הרגשי באוכלוסייה, הסתמכנו על סקרי דעת קהל שנערכו ב־20 מדינות מערביות בין השנים 1996 ל־2017. סקרים אלו כללו שאלה שבחנה רגשות כלפי המפלגות השונות על סולם שנע בין 0 (רגשות שליליים) ל־10 (רגשות חיוביים). באמצעות שאלת הסקר הזו אנחנו יכולים לדעת אילו מפלגות מעוררות רגשות שליליים יותר בקרב הציבור ואילו פחות.
את הנתונים על הקיטוב הרגשי חיברנו עם מאגר נתונים חדשני על מספר חברות הפרלמנט בכל המפלגות במדינות המערב, בתקופה שמכוסה במאגר הנתונים שלנו. עבור כל מפלגה חישבנו מה אחוז חברות הפרלמנט מתוך כלל המושבים בפרלמנט שבהם זכתה המפלגה אחרי כל מערכת בחירות. מדד הייצוג הנשי בפרלמנט נע בין 0 (כל חברי הפרלמנט של המפלגה הם גברים) ל־1 (רק נשים מייצגות את המפלגה בפרלמנט).
באופן לא מפתיע, ברובן המכריע של המפלגות יש יותר נציגים גברים מאשר נשים. שיעור הייצוג בפרלמנט של נשים בקרב המפלגות המכוסות במחקר שלנו עמד בסך הכל על כ־30%. על אף ההתקדמות בשנים האחרונות בייצוג נשים בפוליטיקה המפלגתית, בפחות מעשרה אחוזים מהמפלגות מצאנו יותר חברות מחברי פרלמנט.
ניתוח סטטיסטי מראה במובהק שמפלגות עם יותר ייצוג נשי הן גם אלו האהודות יותר על הציבור. במילים אחרות, הן אלו שמעוררות פחות רגשות שליליים בקרב היריבים הפוליטיים. הקשר בין ייצוג נשי ורגשות חיוביים נותר בעינו גם כשאנחנו מביאים בחשבון את המרחקים האידיאולוגיים בין המפלגות ומשתנים נוספים שעשויים להשפיע על רגשות חיוביים ושליליים בין תומכי מפלגות שונות.
כשגילינו את הקשר ההדוק בין ייצוג נשים וקיטוב רגשי, ביקשנו לבדוק אם הן גברים והן נשים מעניקים "נקודות בונוס" למפלגות עם יותר ייצוג נשי או שמא הקשר הזה פועל אחרת אצל גברים ונשים. כדי לענות על השאלה, בחנו את הקשר בין ייצוג נשי וקיטוב רגשי בנפרד עבור גברים ונשים שהשתתפו בסקרים. מצאנו שאכן גם גברים וגם נשים מביעים רגשות חיוביים יותר כלפי מפלגות שבהן יותר ייצוג נשי. אומנם הקשר הזה חזק יותר בקרב הנשים, אבל הוא נוכח ומובהק גם בקרב הגברים שהשתתפו בסקרים שניתחנו.
בשנים האחרונות הולך ומעמיק החשש מהתהום הרגשית הפעורה בין תומכי מפלגות שונות. כמו רוב האתגרים הפוליטיים המורכבים, לתהליך הזה של העמקת הקיטוב הרגשי אין פתרון אחד ויחיד. במקום זאת, אפשר לתקוף את הנושא בו־זמנית מכיוונים שונים. וכפי שממצאי המחקר שלנו מציעים, מפלגות שרוצות לחמם את רגשות הציבור כלפיהן צריכות לשקול ברצינות לתת ייצוג רב יותר לנשים. לא מדובר בתרופת קסם להפגת הקיטוב הרגשי, אבל זהו בהחלט צעד בכיוון הנכון.
על אף התקדמות בשנים האחרונות, הייצוג של נשים בפרלמנטים במדינות המערב עדיין משתרך מאחור. כפי שתואר למעלה, ברוב המכריע של המפלגות, חברות פרלמנט הן עדיין מיעוט, ובלא מעט מהמקרים הן אף מיעוט קטן. הסדרים מוסדיים שמעודדים ייצוג של נשים יועילו לא רק להתמודדות עם הפער המגדרי בייצוג, אלא גם לשיפור האקלים הרגשי של הפוליטיקה המפלגתית.
