שנה אחרי ששרי אריסון מכרה את מניותיה וויתרה על השליטה בבנק הפועלים, התמנה דב קוטלר, 63, לתפקיד מנכ"ל הבנק. עד כה העדיפה אריסון לשמור על שרשרת הניהול הפנימית בבנק, וגם השם אריסון היה סדין אדום אצל הקוטלרים. אחיו התאום, עופר קוטלר, היה מנכ"ל שיכון ובינוי, חברה נוספת של אריסון. לאחרונה המליצה המשטרה להעמידו לדין בפרשת השוחד באפריקה, יחד עם אריסון עצמה.
זו פעם ראשונה מזה 15 שנים שלבנק הגדול בישראל התמנה מנכ"ל מבחוץ. לקוטלר ניסיון פיננסי רב כמנכ"ל בנק אגוד ומנכ"ל ישראכרט ויועץ פיננסי, אבל הוא אינו נחשב לסופרסטאר, כמו יעקב לוינסון ועמירם סיון, המנכ"לים המיתולוגיים של הבנק. המינוי של קוטלר עורר סערה בבנק וגרר אחריו עזיבה של בכירים, ביניהם זו של ארז יוסף, בן טיפוחיו של המנכ"ל הקודם אריק פינטו והאיש החזק בבנק. "אני מאמין בשקיפות", אמר בעבר קוטלר כשניסה לתאר את הקריירה שלו, בין השאר בניהול בית ההשקעות (שכשל) פריזמה. הוא יזדקק לשקיפות רבה כדי להתגבר על האתגרים העתידיים.
–
שלא כמו בפועלים, חנן פרידמן היה מועמד פנימי, בן טיפוחיה של מנכ"לית לאומי הפורשת רקפת רוסק־עמינח. בן 48, היה בין השאר היועץ המשפטי של הבנק וראש חטיבת אסטרטגיה ורגולציה בו. משפטן שאינו בנקאי בהגדרה, ולכן בחירה לא שגרתית. רק חמש שנים בארגון הענק, ועדיין הצליח לקבל את המושכות לידיו. באתרי הציונות הדתית חגגו. פרידמן הוא חובש כיפה, שירת בסיירת מטכ"ל. אדם מרשים. אבל חובת ההוכחה כעת עליו. בנק לאומי ידע מנכ"לים דומיננטיים מאוד, כמו צדיק בינו וגליה מאור. לפרידמן אין בעלי שליטה על הראש. זה מקל את הניהול. הוא אדם קשוח, מה שעלול להביא למתיחויות מול העובדים, המאורגנים היטב. בסופו של דבר, בעלי המניות מצפים רק לדבר אחד – להמשיך לרשום שורות רווח נאות, כמו שהיו בתקופתה של רוסק־עמינח.
–
מינויו של אורי לוין במקומה של לילך אשר־טופילסקי כמנכ"ל דיסקונט, מסמן גם את אובדן הניהול הנשי בשניים מתוך ארבעת הגדולים. רק אחת נותרה: סמדר ברבר־צדיק בבנק הבינלאומי, המדורג חמישי.
לוין, מקורבה של אשר־טופילסקי, היה גם מועמד לתפקיד מנכ"ל הפועלים, אבל העדיף להתמקד בדיסקונט ולא לפספס את שני התפקידים גם יחד. בוגר לימודי מחשבים ומינהל עסקים. עבד בענקית הייעוץ מקנזי. היה עוזרו האישי של צבי זיו, כשהיה מנכ"ל בנק הפועלים. לדיסקונט הגיע לפני חמש שנים כסמנכ"ל כספים ואסטרטגיה וכמנכ"ל דיסקונט ניו יורק. הוא מביא ניסיון רחב, כישרון ואמביציה, ומוצא את הבנק במצב טוב, לאחר גידול ברווחים וחתימת הסכמים משמעותיים עם העובדים. "אני מבדיל בין צדקה לביזנס", הסביר מתיו ברונפמן, בעבר מבעלי השליטה בבנק, את מכירת המניות שלו בתום שמונה שנות שליטה, "ועם הבנק לא ראיתי ביזנס". לוין בא בדיוק בשביל זה, להראות שהביזנס חי ובועט.
