- הקואליציה הצליחה להעביר את ביטול הסבירות בכנסת – אבל הדרך להגשמת התוכנית המסוכנת שלה עוד ארוכה. ולנו, כמו שהראו החודשים האחרונים, יש המון כוחות. ולכן – ממש אין מקום לייאוש. צריך תמיד לזכור: ייאוש הוא גשר שמוביל אנשים טובים לכניעה וכאשר הטובים נכנעים – דברים איומים מתרחשים.
- במחאת החודשים האחרונים ראינו נחישות, יצירתיות, תבונה ואומץ. הנכס המרכזי שלנו הוא ההתגייסות הציבורית המדהימה הזאת. ולכן – טועה מי שקורא לנו להרפות מהלחץ, לוותר, ״לחזור להתנדב״. השלטון בונה בדיוק על זה – שניחלש, שנסתגל, שנוותר.
- אנחנו האנשים להם חיכינו. רק המחאה הציבורית הצליחה לבלום את ההסתערות על המרחב הדמוקרטי. ולכן – טועה מי שמציע לנו עכשיו ״להמתין לבגצ״. אף אחד לא יציל אותנו אם לא נתגייס לעשות בעצמנו את מה שנדרש.
- האסטרטגיה שלנו ברורה: עלינו לנהל קרב נחוש להגנת המרחב הדמוקרטי הקיים ובמקביל להיאבק להרחבתו כדי ליצור כאן אופק דמוקרטי אמיתי לכולנו.
- לבני אדם מוסריים צריכים להיות גבולות לנכונות לשתף פעולה עם שלטון. ראו למשל את סעיף החוקה שהציעה תנועת חירות בראשות מנחם בגין: "זכאי אדם להתנגד בפועל לדיכוי ועריצות… חיללה הרשות את זכויות האדם והאזרח, וגם הערובות החוקתיות חדלו למעשה מלהיות למגן לו – יהא המרד לזכות ולחובה לעם ולכל חלק בקרב העם".
- ההפגנות חשובות – אך לא די בהן. צריך להרחיב את המעגלים ולחתור לצירוף ציבורים נוספים. צריך להתחבר למצוקת הציבור הערבי ולתת לו ביטוי במחאה ובמאבק.
צריך להתארגן ולהצטרף לתנועות ההתנגדות. צריך להיכנס למוסדות קיימים ולהפוך גם אותם למעוזים של התנגדות (זוכרים את הבחירות המקומיות השנה?).
- במקביל, צריך לפתח מוסדות חדשים : ליצור רשת של קהילות סולידריות ותמיכה הדדית, קהילות שתוכלנה לשמש לנו עוגן להיאחז בו גם אם המציאות תיעשה קשה יותר.
- בואו נבנה מחנה אוהלים גדול של כוחות שינוי, מחנה שיכלול ארגונים ומוסדות קיימים וחדשים: רשויות מקומיות, תנועות נוער ותרבות, ועדי עובדים, מוסדות תרבות ומרכזים קהילתיים, בתי ספר וועדי הורים, אגודות סטודנטים ומוסדות להשכלה גבוהה, גופי תרבות ביקורתיים וארגוני חברה אזרחית.
- מחנה השינוי הזה יהיה מגוון בהרכבו ובהשקפותיו – אך מאוחד בנכונות למאבק דמוקרטי נחוש. השוני בקרבנו איננו בעיה שצריך להתגבר עליה, כדי ש״בסוף נהיה כולנו דומים״, אלא משאב שיש לנצל אותו גם כדי להגיע באמצעותו לציבורים נוספים וגם להעמיק את התובנות שלנו באמצעות הדיונים בתוכנו: טוב שגם אנשי ימין ושמרנים מצטרפים למחאה, וחשוב שישמע בה גם קולם של אלה שמצביעים על שורשי העומק של משבר הדמוקרטיה – בכיבוש המתמשך, באי השוויון ובעוולות החברתיות.
- ובואו נשתמש בתשתיות החברתיות המדהימות שהמחאה הזאת יצרה כדי לא להישאר לבד: להיפגש עם אחרים, להרחיב מעגלים, לחשוב יחד, לשמוע ולראות תכנים שהשלטון לא אוהב, להתארגן לתמיכה הדדית ולהציע סולידריות למותקפים.
