fbpx

משפיעים לרעה 2020 | עמיר פרץ | ציירו לו שפם

0

מקורבו הצמוד לשעבר של עמיר פרץ, הח"כ לשעבר יורם מרציאנו, ישב לאחרונה באולפן טלוויזיה, ואכזבתו ממי שהיה פטרונו הייתה ממש תלויה על זרועו. ניתן היה להבין מדבריו, כשאמר במילים אלו ואחרות, שזקנתו הפוליטית של פרץ מביישת את נעוריו. דברים דומים אמר מרציאנו, ורבים אחרים, גם לכתבה נרחבת שפורסמה ב'ליברל' בחודש שעבר. התחושה הזאת מלווה את רוב תומכי העבודה לשעבר. בהם כאלו שממש נלחמו למען פרץ, ונדהמו על החלטתו "להתאבד" בשביל אורלי לוי־אבקסיס. אלו שמחלו לו על הזיגזגים הפוליטיים. שהעדיפו לשכוח שהקים את 'עם אחד' והתמודד מול מפלגת האם שלו, שחזר לעבודה, שעזב שוב ל'התנועה', ושוב עזב ושוב חזר. הם לא רצו להאמין שברגע האמת הוא, שהיה בפורום "השמינייה", שוחר שלום ידוע ועיקש, שהבטיח והבטיח, יסובב להם את הגב וירוץ לזרועות נתניהו.

כשאומרים מפלגת העבודה, אומרים היסטוריה, הקמת המדינה, מנהיגים כמו בן־גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, משה דיין, שמעון פרס, יצחק רבין, אהוד ברק. חושבים על מלחמה וניצחון, על קליטת עלייה, על מיתוסים. חושבים גם על החלום ושברו.

זוהרה של מפלגת העבודה הועם לא בגלל עמיר פרץ. הליך התאיידות המנדטים ואובדן הרלוונטיות היה שם כבר באובדן השלטון של פרס לנתניהו, התעצם עם ניצחונו של ברק ב־1999, אז קיבל 26 מנדטים, מתוכם 23 לעבודה, התוצאה הנמוכה ביותר מאז הקמת המדינה. והמספרים הלכו וצנחו מאז. מפלגת העבודה לא הצליחה לשקם את תדמיתה ובוודאי לא את כמות המנדטים שידעה בשיא תפארתה – 56 (לאיחוד המפלגות 'המערך' ב־1969).

לאחר האפיזודה הכושלת של אבי גבאי וששת המנדטים, קיוו שפרץ יצליח לשקם את המפלגה החבוטה. אולם, במקום לנסות להצילה הוא סילק אנשים, הרחיק פעילים, נהג בכוחניות, והדובדבן שבקצפת היה ההסכם המביש עם אורלי לוי־אבקסיס שהניב תוצאה עלובה במנדטים.

החיבור הבלתי נמנע עם מרצ בבחירות האחרונות יכול היה להצליח אלמלא דקה אחרי הפליגה לוי־אבקסיס אל עבר השקיעה וזנחה מאחור את בן הזוג הפוליטי. בתגובה, ולמרות שגילח את שפמו והבטיח שלא יחבור לממשלת נתניהו, הלך אחריה, גם אם בחסות כחול לבן, לזרועותיו של נתניהו. דינה של מפלגת העבודה נגזר. תקומתה, לפחות כרגע, נראית בלתי סבירה. כל הסיסמאות הנבובות של פרץ (ואיציק שמולי), שהם משפיעים וישפיעו ויזיזו וינווטו ובלעדיהם כלום לא זז, גורמים לפרצי צחוק רמים גם בקרב אוהדיהם.

עמיר פרץ חתום על תעודת הפטירה הקרבה של העבודה. הוא גם חתום על פרק מפואר של אופורטוניזם פוליטי והוציא שם רע במיוחד להבטחות של פוליטיקאים. הפליק־פלאק לאחור שלו, מגילוח השפם כדי שיראו טוב יותר את שפתיו, ועד ריצת האמוק לממשלה, יהפכו מעתה למותג בעל טעם וריח רעים. והם רשומים על שמו לעד. לא עוד "מר כיפת ברזל", אלא כפי שאמר בצדק יורם מרציאנו – אחריתו של פרץ בפוליטיקה מכתימה את עברו.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook