ליל הסילבסטר הקרוב, תחילת השנה האזרחית הבאה, יהיה שונה מאוד מארוחת ראש השנה העגמומית. זו שחווינו כאשר חגגנו לפי הלוח היהודי את שנת תשפ"א, זו שמתחרזת עם אשפה. כאשר ננחת בשנת 2021 כבר לא נהיה בסגר. למעשה, בצורה זו או אחרת נהיה כבר בעידן שאחרי המגפה. זה קרוב, זה כאן, זה מעבר לפינה.
יותר מ־30 חברות פארמה – חלקן בכלל סטארטאפים שזה עתה נולדו, ולצידם מכונים ביולוגיים בבעלות ממשלתית – עושות עכשיו את ההקפה האחרונה במרוץ החיסונים. כמעט כולן נמצאות בשלב השלישי של הניסוי הקליני, או קרובות אליו מרחק נגיעה, אחרי שעברו בהצלחה את השלבים הקודמים. השלב השלישי הוא ניסוי החיסון על אלפי או עשרות אלפי מתנדבים. אז מנסים. לכל חברה יש גישה שונה אל אופן החיסון. קצת למעלה מ־200 שנה אחרי שד"ר אדוארד ג'נר, בונה חופשי ומנהל מרפאה בכפר אנגלי, המציא את החיסון הראשון (נגד אבעבועות שחורות), יש הרבה דרכים לתקוף וירוסים בגוף. ועכשיו, בגלל המגפה ששיתקה את הפלנטה, סוף־סוף עובדים על זה עם מנועי טורבו.
חלק מהניסויים מסתיימים בימים אלה. חוץ מחברת מודרנה האמריקאית ואוניברסיטת אוקספורד הבריטית (יחד עם חברת אסטרהזניקה הבריטית־שוודית), ששתיהן כבר השלימו למעשה את מתן החיסון לרבבות הנבדקים ועתה הן מתחילות למיין תוצאות ולבדוק תופעות לוואי, יש עוד. הרוסים, ששחררו לשוק חיסון מפוקפק בלי שעבר בכלל את השלב השלישי. הסינים, שכבר מחזיקים לכאורה בחיסון עובד. אפילו במכון הביולוגי בנס ציונה מדברים על התקדמות גדולה. משהו מכל אלה יצליח. ככל הנראה יותר מחיסון אחד. המנות כבר מיוצרות. מאות מיליוני מנות יוצאות מפסי הייצור של הרבה מאוד מפעלים. זה הימור, בוודאי, אבל כל המרוץ הזה, מבחינת החברות, הוא הימור גדול, וזה טיפשי מאוד לחסוך דווקא בחלק הכי משמעותי של המסע, זה שמביא את הרווח. מה התועלת בחיסון עובד ומאושר שאתה לא יכול למכור כי אין לך במלאי, והמתחרים שהגיעו אחריך מפוצצים את השוק ואת הקופות.
ומכיוון שהרבה חברות כבר מייצרות חיסונים בהיקפי ענק, ומפני שיש, כאמור, כבר מספר חברות שמצויות בשלב ההאצה הסופית שלפני קו הסיום, אפשר להניח, כמעט בוודאות מוחלטת, שתוך חודשים לא רבים אוכלוסיית העולם המפותח – זה שהממשלות שלו כבר חתמו על חוזי אספקה – תוכל להתחסן.
רבים יעשו את זה. הצוותים הרפואיים. כוחות הביטחון. אנשים בקבוצות סיכון. מורים וגננות יתחסנו. מתנגדי החיסונים אמנם יחפשו את המתחסן שקיבל שיתוק ואת הפעוטה שחוסנה ומתה. התקשורת תזדעק, כדרכה. אבל אין שום דרך למנוע כל מיני חריגות, כאשר נותנים משהו למיליארדי בני אדם. יש כאלה שימותו אם סתם יאכלו גזר או פרוסת לחם.
החיסון מגיע, והמגפה עומדת להצטרף אל המחלות הוויראליות שפעם הכו במין האנושי, אבל עכשיו כולם מתחסנים מפניהן. כמו האבעבועות, למשל. החיסון לקורונה יצטרף לזריקות החורף, יחד עם הזריקה נגד השפעת. החיסון בדרך, השנה האיומה הזאת נותרת מאחור, ואנחנו, כל בני האדם שחיים עכשיו על כדור הארץ, נכנסים לעידן חדש לגמרי.
העולם שמחכה לנו מאחורי דלת החיסון שונה מאוד מזה שממנו יצאנו.
ניו יורק שוממה, הקיץ // Peter Titmuss, Education Images, Universal Images Group via Getty Images
מלחמת העולם הרביעית
מגפת הקורונה אינה רק חוויה בריאותית־משברית גלובלית. למעשה, היא מצטרפת אל מלחמות העולם הגדולות שהתחוללו כאן ב־106 השנים האחרונות. כמותן, היא נמשכה זמן ממושך. כמותן, גם היא השפיעה על כל אוכלוסיית העולם. גם היא ריסקה כלכלות, ריתקה אנשים לבתיהם, הרגה רבים וגרמה לנכות וסבל אצל רבים עוד יותר. כל אלה הם הרקע ההכרחי להריסת עולם קיים, וצמיחת נבטי העולם החדש שממתין להזדמנות שלו בתוך אדמת הזמן.
זה תמיד קורה כאשר התנאים האלה מתמלאים. משבר ענקי הוא שריפת יער עצומה, שמכלה ברגע אחד נוף שנוצר במשך עשרות ומאות שנים. הכל נראה שחור וקודר, אבל תוך זמן קצר מאוד צמחייה חדשה מכסה את השטח. כל מה שלא הצליח לנבוט לפני כן, מקבל עכשיו את ההזדמנות שלו. תרצו, כמו האסטרואיד שחיסל את הדינוזאורים והעניק את העולם ליונקים הקטנים, שחיו עד אז במגוון מצומצם במחילות הנברנים שלהם.
אפשר לנדוד אפילו אל האמא של כל המגפות הידועות, המגפה השחורה, "המוות השחור", הגדולה באמצע המאה ה־14, ולראות שהחוקיות הזאת תקפה כבר שם. המגפה ההיא – שגם היא הגיעה מהמזרח, ככל הנראה ממונגוליה – השתוללה במשך חמש שנים וקטלה בין רבע למחצית מאוכלוסיית העולם העתיק. היא החלה לסמן את קו הגבול האמיתי שיחצוץ בין ימי הביניים לתקופת הרנסנס. נכון, היסטוריונים רבים אוהבים לומר כי ימי הביניים תמו רק כ־100 או אפילו 150 שנה מאוחר יותר, עם גילוי אמריקה, אבל קצבי השינוי בזמנים ההם פעלו לפי שעון אחר.
המגפה השחורה פגעה מאוד בכנסייה הקתולית, ובאמונת האנשים בה ובכמריה. שורשי מה שיהיה ה"פרוטסטנטיות" יתחילו לבצבץ. הרוחות החדשות כבר נשבו והביאו את הדפוס, מצד אחד, וגם את האינקוויזיציה, שבעזרתה ניסתה הכנסייה להילחם בכוחות שקמו מולה. זה לא עזר. עולם ישן קרס, ואחר החליף אותו.
החברה האנושית בנויה ממנגנונים. מוסדות שלטון, חברות, מפעלים, מוסדות חינוך ובריאות, מערכות מסחר, ארגונים חברתיים, נורמות, אמונות משותפות, תפיסות עולם. כל מנגנון בעולם, בדיוק כמו כל חפץ, דומם או חי, מקדיש את עיקר האנרגיה שלו לשימורו. אף אחד לא רוצה להשתנות, גם אלה שאומרים את זה. אלה שממש חייבים בשינוי ועושים את זה בחוסר חשק, היו מעדיפים שהסביבה תשתנה ותתאים את עצמה אליהם, לא להפך. לכן שינויים הם תהליכים איטיים מאוד, ארוכי טווח.
כל זה לא תקף לעידנים של מלחמות. מלחמה היא צלחת פטרי ענקית, שבתוכה מואצים כל השינויים שכבר רוחשים לפני כן בעוצמה נמוכה. מלחמה היא משבר גדול, וזהו הרגע של השינויים הגדולים.
אנחנו השתנינו אחרי מלחמת ששת הימים, ושוב אחרי מלחמת יום הכיפורים. אחרי מלחמות עולם, הכל משתנה, בכל מקום. רעיונות שרק רחשו לפני מלחמת העולם הראשונה, הפכו לאמיתות מוסכמות אחריה. פרויד, האבולוציה, תורת היחסות של איינשטיין, הקומוניזם. הפשיזם. הנאציזם.
טכנולוגיות שרק בצבצו, התפתחו תוך כדי ההתרחשות שלה והשתלטו אחריה. המטוס המסכן של האחים רייט, שבשנת 1903 התרומם לקרטוע של ברווז ירוי לאורך של כמה עשרות מטרים, הפך כבר במלחמה ההיא, שפרצה ב־1914, למטוס סיור רציני, למטוס קרב עם מקלעים ואפילו למפציץ קל. שני עשורים אחרי שהתחילה, מטוס הדקוטה כבר הטיס נוסעים בין ערים רחוקות וארצות כעניין של שגרה.
הראינוע האילם, שרק הומצא לפני המלחמה, חגג אחריה בסרטים עם קול. המוזיקה הסוערת הרקידה נערות בחצאיות מקוצרות. הספרות החדשה של סופרי הדור האבוד שינו את החשיבה האנושית. האימפריות המלוכניות קרסו – רוסיה, גרמניה, אוסטרו־הונגריה, ואימפריות דמוקרטיות החליפו אותן. אנגליה, צרפת, ובעיקר ארה"ב.
מרטין לותר תולה את דרישותיו על דלת הכנסיה // ציור נאת פרדיננד פאוולס
מלחמת העולם השנייה ייצרה מהפך לא פחות עוצמתי.
רעיונות מדעיים שרק נבחנו בזהירות לפניה, התממשו בכורח הנסיבות תוך כדי ההתרחשות שלה, ולבלבו אחריה. האטום, מנוע הסילון, הטלוויזיה. המחשב. הנשים, שהחליפו את הגברים במפעלים בזמן המלחמה, דרשו וקיבלו אחריה יותר זכויות, יותר הזדמנויות לשוויון.
האימפריות האירופיות התמוטטו, והעולם עבר לשליטה של שתי מעצמות יריבות, שבידלו עצמן זו מזו בעזרת אידיאולוגיה כלכלית מנוגדת לחלוטין. אבל גם הסוציאל־דמוקרטיה בארצות אירופה צמחה אחרי המלחמה. הגלובליזציה התחילה כאשר ארה"ב הבינה שלא ניתן לצמוח בעולם שבו יש מעט מדינות עשירות וכל השאר ממוטטות, והכינה תוכנית סיוע למדינות שהפסידו במלחמה.
העולם שאחרי מלחמת העולם השנייה הביא לנו את עיירות הפרברים, את האוטוסטרדות, את המכונית לכל משפחה, את המעמד הבינוני, את ההשכלה לכולם, את מערכות הבריאות, את החינוך חינם. את שיח הזכויות. את החופש האישי. את השחרור המיני.
אבל, כאשר הסתיימה מלחמת העולם השלישית, זו שכונתה "המלחמה הקרה", וברית המועצות הובסה והתפרקה, התרוממה מפלצת הקפיטליזם המנצח. תאגידי־העל השתלטו על העולם, והמדינות התחילו לקחת פחות מיסים, אבל גם לתת הרבה פחות שירותים לאזרחים שלהן.
מאז שנות ה־90 בני האדם מרוכזים רק בעצמם. מקבלים את הדין וממעטים למחות או לשאוף לשינוי הסדר הקיים. 'דמיין' מושר רק ביום השנה להירצחו של ג'ון לנון. התרבות בנסיגה. המוזיקה היא פופ סתמי שנשכח מיד עם ההשמעה, הספרות היא חיבוטי נפש פרטניים וחסרי עניין, והקולנוע הוא אגדות מגוחכות לילדים בני עשר שמצולמות ונעשות במחשבי־על של אולפני־על.
אבל כל זה עומד להשתנות. תכף, אחרי שנצא מהמגפה הגדולה הזאת.
המחר שייך למאסקים
משרד החוץ של מדינת ישראל הפיץ לפני חודשים מעטים תחזית על העולם שממתין לנו ביום שאחרי. המומחים שעליהם אמון כרגע גבי אשכנזי, צופים לנו עולם עגום וקשה. מדינות רבות יקרסו. אחרות יתקשו להחזיר את החובות שצברו, כאשר ניסו לעודד את המשק הפגוע שלהן בהזרמת סכומים מטורפים. סין וארה"ב ייכנסו למלחמת סחר שתפגע בכולם. יהיה רע, הם אומרים.
גם העתידן דוד פסיג מאוניברסיטת בר־אילן לא צופה לנו טובות. בחודש מארס הוא התריע מפני אובדן של 300 מיליון נפש למגפה החדשה, אם, הוא סייג אז את התחזית, זו באמת המגפה הגדולה שממנה אנחנו חוששים. הסיכוי, הוסיף פסיג, שזו ה־מגפה הוא אמנם 30%, אבל גם אם יתממשו דווקא ה־70% – האופטימיים – תתכוננו, כי ב־100% מגפה איומה כבר מסתובבת בתוך העתיד הקרוב. היא רק ממתינה לנו על דפי לוח השנה.
עתידנות היא מקצוע עם ממד סטטיסטי. אבל את העתיד צריך לבדוק בכלים אחרים. היסטוריים. אם אנחנו יודעים שמשבר ענק הוא מאיץ השינוי הגדול, אם אנחנו מזהים את מגפת הקורונה כמשבר בסדר גודל של מלחמות העולם, אנחנו יודעים מה לחפש, על מה להתבונן. התהליכים העובריים שרק בצבצו לפני המשבר, ישלטו בעולם החדש.
כבר 30 שנה שההיי־טק נמצא בינינו. בישראל, התעשייה החדשה אחראית לכמחצית מהתוצר הלאומי השנתי. אבל במבט־על, זה עדיין עולם שנאבק על מקומו. שמונה מבין עשר החברות הגדולות בעולם, לפי דירוג 'פורבס', הן בנקים (חמישה מתוכם סיניים, אגב), חברות ביטוח והשקעות. רק אפל משתחלת לעשירייה הזאת, במקום התשיעי. לעשירייה השנייה נדחקות עוד שתיים, מייקרוסופט וגוגל. זהו. אמזון, שהיא חברת קמעונאות שמוכרת הכל ולא בדיוק היי־טק, נכנסת לעשירייה השלישית. כל השאר הן חברות שיווק, כספים, אנרגיה, בנקים, רכב. העולם עדיין נשלט בידי אותם כוחות שמפעילים אותנו מאז תום המלחמה הקרה.
הסגרים והריחוק החברתי, שהפנו את הזרקור אל היכולות של התקשורת הממוחשבת, הם רק הביטוי החיצוני לעוצמה שהמתינה למשבר הקורונה כדי לפרוץ. כדי להבין מה עומד לקרות, ולמה, צריך להתבונן על אילון מאסק. המניות של טסלה, המכונית החשמלית שהוא מייצר, התרוממו בימי המגפה לשיאים מסחררים. המניה עלתה ב־700%. השקעת 100 דולר – יש לך היום 700. החברה שלו, שמייצרת רק שלושה דגמי רכב, שווה עכשיו יותר מכל יצרניות הענק גם יחד של המכוניות הוותיקות בארה"ב. למה?
נתבונן לרגע ביזם אחר, שי אגסי, שניסה להכניס מכוניות חשמליות לשוק העולמי – מתוך ישראל – ונכשל. למה אגסי, שגם הוא אדם רב־קסם ותועמלן מבריק, לא הצליח במקום שמאסק ניצח? התשובה מורכבת משני חלקים. ראשית כי רק עכשיו השוק מרגיש באנשי העולם החדש שכבר עומדים בדלת, והוא חש, לפי רעד האדמה, את צעדי המנצחים. אבל יש עוד סיבה. המכונית החשמלית של אגסי לא הייתה שלו. הוא ביקש מיצרניות רכב קיימות להרכיב למכוניות קיימות סוללת ענק מתחת לרצפה, ומנוע חשמלי מתחת למכסה. הוא נשען על התעשייה הקיימת של רכבי מנועי השריפה. תעשיית הרכב, כמו כל מוסד קיים, מתקשה לוותר על הידע והמיומנות שרכשה ב־100 השנים האחרונות. היא נלחמת בשינוי, באופן כמעט אינסטינקטיבי, הישרדותי.
מאסק לא מביט בכלל על יצרניות הרכב הקיימות. מבחינתו הן לא קיימות. זה עניין של כלום, אמר, להביס אותן. טסלה מייצרת בעצמה את המכונית החשמלית שלה. בניגוד לשאר המכוניות בעולם, שכולן דומות עד כאב, טסלה גם בולטת בשונותה. אנחנו, מכריז המיזם, שייכים לעולם החדש, והעולם הזה שייך לנו. לקינוח, טסלה גם מוכרת ומשווקת לבד את המכונית, בלי להזדקק למפיצים המוכרים. אנחנו כאן, אומר במעשים שלו היזם המבריק, לא כדי לשתף איתכם פעולה, אלא כדי לטאטא אתכם. ההיסטוריה פותחת פרק חדש.
זה תמיד עובד ככה, ורק ככה. תעשיית הנפט לא הייתה שלוחה חדשה של עסקי אנרגיית הפחם, ממש כשם שהקולנוע לא יוצר בידי בעלי התיאטראות, והטלוויזיה היא לא הזרוע המצולמת של הרדיו. כאשר התקשורת הדיגיטלית רק נולדה, זו שבדפוס ניסתה לבלום אותה, להמעיט מערכה; אבל מי שניצח וכבש את השוק כולו אלה תאגידי הענק של הרשתות החברתיות. יצור חדש לגמרי. גוגל לא התחבר לדפי־זהבים של העולם, מארק צוקרברג לא נשען על מערך תקשורת קיים, ג'ף בזוס מאמזון לא הלך עם וולמארט. הוא פעל לבד.
בחזרה לעתיד
העולם החדש, זה שעשוי מכסף פרטי, יוזמה אישית, שכל ותעוזה, יאיין את השליטים הקודמים. עסקי הבנקאות והפיננסים יעברו לגופים חדשים, שאנו כבר רואים את הניצנים שלהם. לא רק הכסף הפרטי, הווירטואלי. גם עולם האשראי, ההלוואות, המסחר. הכל ייעשה ברשת, באמצעות גופים חדשים ששייכים לעולם החדש, שנולדו ממנו. זה גם מה שיקרה למערכות הבריאות וחברות הפארמה. אלה שכשלו בהגנה עלינו, שעדיין לא מצליחות לספק לנו מזור ומרפא למחלות פשוטות, שלא לדבר על המורכבות והקשות.
אנחנו עוברים לעידן חדש. גופים חדשים יטפלו בבעיות הבריאות שלנו. חברות חדשות, מוזנות בכסף עצום שיזרום אליהן מהבורסות. הכל פתיר. כל המחלות ניתנות לריפוי. כל הבעיות ניתנות לפתרון.
העולם נמצא כבר קרוב לשנה תחת מתקפה של מגפה גדולה. הכלכלות באמת מתכווצות, אבל חלק מהבורסות גואות. ובעיקר, חברות הטכנולוגיה. ההיי־טק. המומחים אומרים שזה בגלל שערי הריבית הנמוכים, לכסף אין מקום אחר ללכת אליו, אבל אלה הבלים. אם השוק היה חש במשבר כלכלי שבא לטרוף אותנו, הכסף היה בורח מהבורסה. עדיף 0% ריבית עם קרן לא פגועה, מאשר הפסד ומחיקה של כל מה שיש לך.
השוק נוסק מפני שהוא פועל על סמך הניסיון ההיסטורי. השוק יודע שאנחנו במשבר עולמי, השוק זוכר מה קרה לעולם אחרי משברים גדולים, והשוק יודע שהעולם החדש שעד עכשיו רק התגושש קצת עם זה הישן והמוכר, הולך לטאטא אותו מעל הבמה, ולהנסיק את כולנו למקומות שטרם חווינו.
העולם החדש בנוי על עיבוד של מידע. ככל שהמידע יותר נגיש ויותר מפורט, ככל שיכולת העיבוד גבוהה יותר ומדויקת יותר, התוצאות מדהימות ומעוררות פליאה. החלק הפרסומי־שיווקי הוא הצד הפרימיטיבי של היכולות האלה. עולם ההיי־טק זה בינה מלאכותית, זה מוצרים חדשים, פיזיים, שבנויים אחרת, שפועלים אחרת. זה קצבי פיתוח שעד היום נחשבו לדמיוניים. חוק מור עובד באמת באופן מעריכי, והוא לא תקף רק לגבי כוח המחשוב של המעבדים. הוא פועל על כל עולם ההיי־טק.
עוד מעט יעמדו לרשות בני האדם יכולות־על, בקצה האצבע, כאלה שעד היום עמדו רק לרשות החייזרים בסרטי המדע הבדיוני. זה כאן. זה עכשיו. זה מחר בבוקר. כל מה שהיינו זקוקים לו כדי שהעולם הזה יגיע אלינו זה פשוט משבר גדול.
סדר עולמי חדש
כבר כמה עשורים שאנחנו יודעים כי הדברים לא מסתדרים נכון, אבל אין לאף אחד שום יכולת לעשות משהו עם הידיעה הזאת.
תאגידי־העל צמחו למפלצות ענק, מעמד הביניים נשחק, הפערים גדלו. התאגידים לוחצים על המשך הצריכה, הבנקים מספקים אשראי זול, וצומחים עוד יותר. עד המגפה העולם נראה כמו המרתף המוצף של שוליית הקוסם ב'פנטזיה' של דיסני. המטאטאים נחצים ומביאים פנימה עוד ועוד מים ומטביעים אותנו. הכוחות הפוליטיים לא מסוגלים להתנגד ללחצים האלה. לא אלה מימין, ולא אלה שבשמאל.
לכן, הימין פנה אל הפופוליזם. המהגרים אשמים בכל. הזרים שבאים לקחת לנו את העבודה. הם, והשמאלנים הגלובליסטים האלה, שמכניסים אותם ודואגים להם יותר מאשר לנו. ולא רק המהגרים. כל אלה שלא נראים כמונו. אלה שלא מאמינים באלוהים. כופרים ובוגדים. השיח דומה מאוד בכל מדינות המערב, ומשתנה, בהתאמות קלות, לסיטואציה המקומית.
השמאל, שפעם צמח מהשכבות החלשות, מהפועלים והמיעוטים, בנוי עכשיו מבני מעמד הביניים והגבוה. המשכיל, העירוני, החילוני, וברוב המקרים הלבן. הוא לא יכול לייצג באופן אותנטי את השכבות החלשות בחברה, אבל הוא גם חושש להתייחס אליהן כאל אויב פוליטי. אלה רק המנהיגים שמתסיסים אותם, אומרים שם. ומפני שאין זיקת אמת פוליטית ביניהם ובין החלשים שהם מתיימרים לייצג, הם תוקפים את המעמד שאליו הם משתייכים. הם מסמנים את עצמם כפריווילגים, ורבים ביניהם עד זוב דם מי ביניהם העז לנכס לעצמו תרבות של מדוכאים, מי פתח את הפה בשיח גזעני, ובכלל, מי מאיתנו, בני המעמד העליון, עושה ועשה יותר רע לשחורים, למיעוטים, למזרחים, לנשים, למוסלמים, לכל אלה שאבותינו הלבנים דיכאו ורמסו במהלך ההיסטוריה.
אלה כמובן הבלים טהורים, במקרה הטוב, וסתם טמטום, אם לא חוששים להשתמש במילים הנכונות כדי להצביע על העובדות. "הפרא האציל", שהאדם הלבן הגיע אליו כדי לנצל ולהשחית, קיים רק בדמיון של ז'אן ז'אק רוסו, שהגה אותו לפני יותר מ־250 שנה, ושל הליברלים היום במערב.
הפרא ההוא היה נורא יותר מכל לבן שהגיע אליו. הוא השמיד, דיכא, שעבד, הקריב ולפעמים אפילו אכל את אויביו. כאשר מי מהמדוכאים הצליח להכניע קצת ממדכאי אירופה, זה תמיד הסתיים בטבח איום. בני האדם עושים רע אלה לאלה, בלי קשר לצבע העור. בתרבות המערב, לפחות, כבר עשו דרך, בנו דמוקרטיות וקיבעו את זכויות הפרט כערך ממשי.
קבלת העיוותים של השכבות המוחלשות כמו אמונה דתית פנאטית, שלילת זכויות נשים, רצחנות פוליטית ושחיתות שלטונית כתוצאה ישירה של הדיכוי הלבן, ולכן יש לסלוח בשלב הזה, היא פשוט עוד עדות לחוסר הרלוונטיות של השמאל העכשווי.
'פנטזיה'
–
אזרחי המדינות השונות חוו את היכולות של מערכות השלטון השונות בזמן המגפה. רובן, מימין או משמאל, כשלו. הן כשלו בהגנה מפני המגפה עצמה, בשימור העסקים, בפתרונות שהציעו, דומים לגמרי לאלה שהפעילו השלטונות המלוכניים־כנסייתיים במאה ה־14. סגר.
המגפה פגעה בכולם. רק מי שמצטייר כטמבל, כמו נניח פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי של נתניהו, הסביר כי העניים לא נפגעו מהמגפה, מפני שאיש לא נגע בסכום הזעום שקיבלו בקצבאות. פרט לטמטום באמירה כזו, היא גם לא נכונה. לא כלכלית – עניים נסמכים גם על תרומות ועזרה, ואלו הצטמצמו מאוד בזמן המגפה – והנזק איננו רק כלכלי, אלא נפשי ובריאותי. העניים, החלשים, חטפו יותר מכל שכבה אחרת. הם בעיקר אלה שמתו במגפה הזאת.
העולם שמגיח אחרי המגפה יעצב מחדש לא רק את המפה הפוליטית, אלא את השיח. ההיררכיה תשתנה.
הדבר החשוב לבני האדם הוא העתיד שלהם. המגפה הוכיחה כי השלטונות לא מסוגלים להבטיח אותו. הנטייה תהיה לבנות מערכים עצמאיים, פרטניים, בשליטה ישירה של המשתמש. השלטון המרכזי עומד לאבד עוד הרבה מכוחו. מי מוכן לסמוך על עסקנים רפי שכל שחיים על חשבון הציבור, ויכולתם להזיק עולה פי 100 על כוחם לסייע?
בישראל, הקרע בין השבטים השונים רק יועמק. איש בתל אביב לא ישכח כי הכניסו אותו לסגר בגלל הערבים באום אל־פחם והחרדים בבני ברק, אלעד, ביתר עילית, ושאר הריכוזים הסקטוריאליים. אין סולידריות בין קורבן למקרבן, בין הגורם לעוול לזה שמעולל אותו. אין, וגם לא צריכה להיות. וגם זה ממתין לנו בבוקר שאחרי המגפה.
'נצחון המוות' (המגפה השחורה), 1562, ציור מאת פיטר ברויגל
השתוללותו ומותו של הפייק ניוז
האוויר נעכר עוד לפני שהמגפה נחתה עלינו, אבל ערפיח השקרים הגיע לרמות זיהום קטלניות כאשר השתוללה על הגלובוס. זו אולי התוצאה השלילית היחידה של העידן החדש, אבל הנזק שלה עצום. היכולת להעלות לרשת – ולשיח הציבורי – כל דבר, ללא סינון, ולהפיץ אותו למיליוני בני אדם בלחיצת מקש, מקעקעת את מושג האמת, ויחד איתו את המרקם האנושי כולו. המין שלנו התפתח בגלל היכולת לחלוק מידע ולהעביר אותו בין הפרטים שמרכיבים אותו. אם אתה לא אומר אמת לחבר שלך, כל שיתוף הפעולה, כל חלוקת העבודה בין בני המין לא יכולה לתפקד.
ההנחה כי אין "אמת", וכל הסבר הוא רק פרשנות אפשרית אחת, רק נרטיב של סיפור שאפשר לאמץ או לדחות, מפרקת את המהלך המדעי. נכון כי קרל פופר, הפילוסוף שניסח את עקרונות המדע, כבר קבע שבמדע אין "אמת", וכל הסבר הוא רק "שקר נועז" – כך קרא לזה – שיופרך ויוחלף באחר כאשר יגיע הניסוי הנכון או התיאוריה הבאה, אבל כל אלה חייבים לציית לפרדיגמות של המדע.
אתה לא יכול סתם לומר שמהירות האור לא באמת סופית. אתה צריך להוכיח את זה בכלים מדעיים. עשה ניסוי, תמדוד, ותראה למדענים אחרים. רק אז נחליף את איינשטיין בתורה החדשה שהבאת, בדיוק כמו שהוא הוריד את ניוטון מכס האמת הקודמת, אחרי שאסטרונומים הצליחו למדוד את התעקמות האור במרחב, והוכיחו ככה את תורת היחסות הכללית.
המרחב התודעתי שלנו רוחש עכשיו כזבים אינספור, עד כי אין אחד שלא מתקשה בניפוי האמת מהשקר. ההפצצה חזקה, נטולת הפוגות, ומכה מכל כיוון. אין כמעט אחד שלא מועד על הרצף שבקצה אחד נמצאים אלה המספרים לך שכדור הארץ שטוח, ובצד הנגדי יושבים מפיצי המידע הבדוק שנגיף הקורונה הונדס בידי מדענים סינים, וגם אם לא הופץ במזיד, זה השתחרר מהמכון הביולוגי שלהם, וכל המגפה הזאת היא צ'רנוביל רפואי.
בין לבין מצויים דוחפי ידיעות הכזב הפוליטיות, שקרים מרובי רגליים, שזוחלים כמו תולעים ברשתות ומגיעים מהר מאוד גם לתקשורת הממוסדת וגם לתאי המוח של כולם. מ־QAnon והפיצרייה בוושינגטון של הילרי קלינטון וחבריה הפדופילים שמנהלים משם רשת עולמית לסחר בילדים, ועד האוטובוסים של השמאל שמסיעים מצביעים ערבים והתמונות האינטימיות המביכות שבני גנץ שלח למאהבת שלו והאיראנים תפסו אותן – ואותו – בדיוק במקום שצילם.
צריכת ידיעות הכזב משרתת מאוד את מבוהלי עידן התבונה שממתין לנו, את מחפשי הנחמה בכוחות עליונים, את המעדיפים להישען על הגורל, ואת כל אלה שמתנגדים באופן אינטואיטיבי לכל תיאוריה של עגול משקפיים לבנבן שמשפריץ סביבו אילו אמיתות בקול סמכותי ושקט.
באופן גס, ניתן לומר כי השכבות הנמוכות מאוכלסות בהרבה יותר פרטים מהסוג הזה מאשר שכבות אחרות. זה לא היה נורא כל כך אלמלא המשטר הדמוקרטי היה בנוי על ספירת אצבעות. כולנו חווינו מה קורה למדינות שצרכני הפייק בהן ניצחו בבחירות. ארה"ב, ישראל, ברזיל, הונגריה. יש עוד הרבה.
רצפת המסחר בוול סטריט בחודש שעבר // Spencer Platt, Getty Images IL
–
הכנעת המגפה נעשית עכשיו בידיים פרטיות. המדינה והרגולטורים שלה מתכופפים מול המציאות, ומפסיקים להערים מכשולים בירוקרטיים.
בלי המגפה, החיסונים היו מגיעים לשוק בעוד עשר עד 15 שנה. זה קצב הזמנים של פיתוח רגיל, בתחומים נטולי מגפה מוכרזת, אבל קטלניים פי מיליון. הטיפול בתאי גזע מעוכב כבר שנים במקומות שונים, ובראשם ארה"ב, בגלל "שיקולי אתיקה". תרופות ניסיוניות לסרטן מסתובבות על מסלול מכשולים של עשר ו־20 שנות פיתוח. הצלחת חיסון הקורונה פותחת את הדלת להסתערות של עוד 1,000 חברות פרטיות חדשות על היעד הפשוט ובר־ההשגה של הדברת המחלות.
הניצחון של השוק הפרטי ושל עולם ההיי־טק – הפעם בצורתו כביוטק – ישתיק את מרוממי הכזב. בדיוק כשם שקרה אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר הטכנולוגיה והמדע החדשים קיבלו את ההזדמנות שלהם. זה יקרה גם עכשיו.
הניצחון על המגפה הוא המפתח של דלת העידן החדש. המערכים הפוליטיים ישתנו מיד. מנהיגים הבנויים על צרכני הכזב יאבדו מכוחם, מפני שהחסידים שלהם יפנו להם עורף. ככה זה.
וגם זה לקח מההיסטוריה. תמיד הולכים עם המנצחים.
–
- מה קרה לעמית סגל? // הטור של יונתן שם-אור
- טראמפ צודק // השקר של טוויטר ופייסבוק נחשף // הטור של יונתן שם-אור
