fbpx !-- Global site tag (gtag.js) - Google Analytics -->

האופוזיציה שיכלה להיות כאן | מאת נילי רייכמן

0

נתניהו היה יכול לבחור למלא את תפקידו בתכליתיות ובממלכתיות, להנהיג אופוזיציה לאומית, המצביעה בענייניות ומציבה אלטרנטיבה למדיניות שמקדמת הממשלה. מפקחת, מאתגרת, אבל גם מניפה את נס האחדות מעל למחלוקות

"תנועת הליכוד ואני מחזקים את ידי הממשלה… אנחנו ניתן לכם את הגיבוי להשלים את המלאכה… יהיה לנו זמן לדון בלקחי העבר ובפתרונות העתיד, אבל היום כולנו מאוחדים במטרה אחת". את הדברים האלה אמר ראש האופוזיציה ח"כ בנימין נתניהו, במליאת הכנסת ב־17 ביולי 2006.

15 שנה מאוחר יותר, בקדנציה השלישית שלו כראש האופוזיציה, העדיף נתניהו מעל דוכן המליאה לכנות את ממשלת ישראל ה־36 "הממשלה המסוכנת ביותר שקמה למדינת ישראל". שני הנאומים נישאו בסמיכות למועד הקמת הממשלה, שניהם נאמרו בימים של משבר לאומי. כל אחד מהם נישא מפי נתניהו אחר.

בעל כורחו, נתניהו חזר לכהן בפעם השלישית כראש האופוזיציה. הוא איננו רואה בתפקיד הזה שליחות ממלכתית, אלא נסיגה טקטית. מהאופוזיציה קשה יותר לייצר כותרות (וספינים), קשה יותר להשפיע על סדר היום, ובוודאי להשתלט על כל ערוצי התקשורת באבחת הודעה על מסיבת עיתונאים דרמטית בשמונה בערב עם פתיחת המהדורות. קשה הרבה יותר גם לבקר את ההזנחה ארוכת השנים של שירותי הבריאות בפריפריה, כשאתה זה שעמד בראש הפירמידה ב־12 השנים האחרונות.

בחודשים האחרונים הייתה כנסת ישראל גדושה בתגרנות מילולית נמוכה ובפיזור ההבטחה, ספק איום, לחזור לשלטון ולדרוס את הדורסים הנוכחיים, שנדרסו קודם לכן בעצמם. ראש האופוזיציה, שליחיו ושלוחיו מכנים את ראש ממשלת ישראל בנט "ראש ממשלה לא לגיטימי", אף שכהונתו עומדת בכל התנאים שמציב החוק. במקום לתאם פגישת עדכון עם ראש הממשלה, מעדיף ראש האופוזיציה להתקשר למנכ"ל פייזר אלברט בורלא מאחורי הגב של כולם. המכות המילוליות וההתקפות שבהן הורגלו בכירי מערכת אכיפת החוק, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, פשוט שינו יעד והוסבו למתקפות ומטחים בלתי פוסקים מול הקואליציה. כיסוח וניגוח כשיטת עבודה. התנגדות לשם ההתנגדות, הטרלה לשם ההטרלה.

ובכל זאת, תארו לכם תמונת מצב אחרת: תארו לכם שנתניהו היה בוחר, כפי שעשה בין השנים 2006–2009 (גילוי נאות: הכותבת שימשה כדוברת הליכוד והסיעה בכנסת בחלק מתקופה זו), למלא את תפקידו בתכליתיות ובממלכתיות, להנהיג אופוזיציה לאומית, המצביעה בענייניות ומציבה אלטרנטיבה למדיניות שמקדמת הממשלה. מפקחת, מאתגרת, אבל גם מניפה את נס האחדות מעל למחלוקות. תארו לכם שהנקם הפוליטי לא היה מצליח לדרוס כל שיקול אידיאולוגי, ביטחוני או לאומי, כמו למשל בהתנגדות להארכת הוראת השעה של חוק האזרחות, וחגיגות הניצחון בתום ההצבעה יחד עם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת.

נציגי הליכוד מרבים להתהדר בעובדה שהם מייצגים כמיליון מצביעי מחל. סטטיסטית, סביר להניח שהתנגדותם של חברות וחברי סיעת הליכוד להצעת החוק לביטול הגבלת הזמן על שימור ערכות שנאספו מנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, פגעה באחת מכל חמש מצביעות ליכוד. בקצב הזה, גם להחלטת שר האוצר אביגדור ליברמן להעלאת קצבת השלמת ההכנסה לקשישים ב־14% מראשית השנה הבאה, חברי האופוזיציה ודאי יתנגדו. אם באמת נחושים שם לחזור לשלטון, כדאי שיכיילו טוב יותר את המצפן והמצפון הציבורי שלהם.

לו היה נתניהו בוחר בנתיב הממלכתי, כפי שידע לעשות בעבר, היה קל יותר למצביעי ליכוד מסורתיים, שלא טרחו להגיע אל הקלפי בבחירות האחרונות, לשנות את דעתם. לאחר שנים ארוכות בשלטון, חברות וחברי הליכוד קיבלו הזדמנות להמציא את עצמם מחדש, לקדם נושאים חברתיים המיטיבים עם כלל הציבור בישראל. אמנם נתניהו נאלץ להחליף כיסא ולשנות פוזיציה, אך מטרותיו נותרו בעינן. ח"כ מיקי זוהר החדש 2.0 כבר זיהה שהסגנון הבוטה רק מסיג אותו לאחור והחיל על עצמו (שוב) מהפך. ח"כ קרן ברק הצליחה לקדם חקיקה פרטית המסייעת לנשים מוכות רק על ידי ניהול שיח עם הקואליציה. אנחנו רגילים שהפרובוקציות מגיעות מהשורות האחוריות במליאה, אולי משם תבוא הפעם גם ההרגעה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook