הקרקס שנערך בימים אלו בוועדה המסדרת הוא אות קלון ובושה לאופוזיציה בכלל, ולחרדים בפרט. כאדם חרדי, תחושתי היא כי הח"כים החרדים פשוט ביישו אותי. הם התעלו מעל שותפיהם הפוליטיים, אנשי הליכוד, שעם כל הכאב, לא דיברו ולא התנהגו כך, בברוטליות ובאלימות מילולית תוך כדי חילול השם.
יעקב אשר, פעם ראש עיר מוערך וכיום חבר אופוזיציה, תקף בלהט והזכיר את עברה של יו"ר הוועדה, עידית סילמן: "כמורה את אמורה לדעת מי מנהל בית הספר פה". החרה החזיק אחריו מאיר פרוש, שהיה הרבה יותר כן וישיר וקרא לה בשמה: "את ילדה קטנה". מי שדווקא כיבד את נוכחותו בוועדה היה ח"כ עו"ד משה ארבל מש"ס.
נכון, ספסלי האופוזיציה לא נוחים, בוודאי לא למי שהיו שותפים טבעיים לממשלה שנים רבות וניהלו את המדינה. החרדים חשים בצדק שלא בנוח עם ממשלת השינוי שקמה לה מול העיניים. אלה לא רק התפקידים, הם באמת רואים את ההשפעה ניטלת מהם, ולא רק זו: בלב מקנן החשש מהבאות, מה יעולל ליברמן כשר האוצר לעולם התורה היקר והקרוב לליבם.
ואלה לא רק התקציבים, אלא גם ובעיקר קודשי הדת. מרב מיכאלי כשרת התחבורה שהכריזה מלחמה על השבת – מדירה שינה מעיני הציבור החרדי. כך הם גם רואים בעיניים כלות איך השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, מתנגדת להגדיר שעות רחצה נפרדות במעיינות ובמקורות מים, ושלא לדבר על השינויים של שר הדתות, מתן כהנא, הנוגעים בציפור נפשם של החרדים – בבחירת דיינים ראויים ועוד.
החרדים מרגישים שגנבו להם את הבחירות. נפתלי בנט – בשר מבשרן של הקואליציות האחרונות ואח עם כיפה – הפנה להם עורף. להם, קרי, לימין, למסורתיים, לביביסטים.
אבל יש כאן מעגל קסמים: כל עוד נתניהו בשטח – הליכוד לא מרים ראש, ואז גם החרדים ממשיכים להיות כנועים לו, והתוצאה עגומה: הקואליציה מתחזקת. אכן, נתניהו מתנהג כראש ממשלה בפועל גם כלפי חבריו לאופוזיציה. בישיבת האופוזיציה שנערכה ב־28 ביוני נכנס הראש בסערה ושאל בפליאה: "איפה ליצמן וגפני?", כמו היו אלה חבריו לסיעה. משסיים את נאומו, קרא כפי שהיה רגיל מימיו בשלטון: "יש שאלות?" ואז נזכר שיש עוד שותפים לדרך שמעוניינים להשמיע את קולם.
כל עוד נתניהו משדר חוזקה, הוא גורם במו ידיו להתחזקות הקואליציה שרואה אותו מתקרב לחוף ומקשה את עורפה. לו ירפה מעט וירפו גם חבריו ושותפיו, הרי שיוכלו להתחיל לבחון את העתיד ואולי אף לתמוך בקונסטלציה כזו או אחרת בשלטון.
נשמע לכם מוזר? בתוכנית 'זמן אמת' הובאו הקלטותיו של יענקי קנייבסקי, הנכד של, כשהוא מותיר פתח לכניסה עתידית לממשלה. "לא הציעו לנו להיכנס לממשלה, אף אחד לא רצה שהציבור החרדי יהיה חלק מהממשלה", אמר הנכד. כשנשאל מה יהיה אם תגיע הצעה כזו, ענה: "אני לא יכול לדעת, יצטרכו לראות מה ההצעה, מה מוכנים לעשות", ואז הוסיף משפט: "שיהיה ברור, לרב אין בעיה עם שמאל, ימין".
אז נכון שקשה להיות כרגע באופוזיציה, ובפרט בסיטואציה שבה יש רוב לימין בישראל, אבל יש דרכי התנהגות של אופוזיציה, ומה שנעשה בוועדה המסדרת הוא לא אחת מהן, וזו גם לא דרכה של תורה.
מתברר שיש מי ששכחו מה המשמעות של להיות חבר באופוזיציה, ויש הרבה ח"כים שישמחו להזכיר להם.
–
- טעם לוואי של חרד"ל | הטור של דוב גרינבוים
- נאמנים לימין, אך לא בכל מקרה // הטור של דוב גרינבוים
- מבחן האופוזיציה // הטור של ירון דקל
