fbpx

עולם בלי רוסיה | ולדיסלב אינוזמצב

"למה אנחנו צריכים עולם, אם רוסיה לא נמצאת בו?", שאל פעם ולדימיר פוטין. במציאות, המלחמה הזו מוכיחה כי בניגוד לתפיסה בקרמלין, חשיבותה של רוסיה למעשה אינה כה גדולה, והיא הולכת ודועכת אל העבר

0

רק לפני שנים אחדות, כשהתראיין לסרט התעמולה "סדר עולמי 2018" (של העיתונאי ולדימיר סולוביוב), דיבר ולדימיר פוטין על זכותה של רוסיה להגיב על תקיפה גרעינית מבלי לחשוש מהתוצאה – השמדת העולם. "כאזרח רוסיה וכראש המדינה הרוסית", אמר פוטין, "אני רוצה לשאול את עצמי את השאלה: 'למה אנחנו צריכים עולם כזה, אם רוסיה לא נמצאת בו?'".

בפועל, המציאות לקחה כיוון שונה: איש לא פתח במלחמה גרעינית נגד רוסיה, והיא עדיין לא השתמשה, וכנראה לא סביר שתשתמש, בנשק גרעיני, אבל "העולם ללא רוסיה", הסיוט של הדיקטטור, מתממש אל מול עינינו.

הוא לובש צורה של אזור עצום שכמעט לא טסים בו מטוסים, הכסף לא זורם, אין סחורה שעושה את דרכה פנימה או החוצה; מדינה שהשפעתה על הכלכלה העולמית נבחנת במהירות מחדש; חברה שנציגיה יישארו מנודים בעולם המתורבת בעשרות השנים הבאות. כל מה שהיה צריך אלה שלושה שבועות של מלחמה וכיבוש זמני של חלקים מאוקראינה.

 

אשליה בדמות צמיחה

 

מה שקורה היום לנגד עינינו זו תוצאה של שורת טעויות אסטרטגיות שעשה הנשיא פוטין בהערכתו את עצמו, את ארצו ואת תפקידה בפוליטיקה העולמית ובכלכלתה. בעיני רוחו, ב־20 השנים האחרונות עלתה רוסיה מברכיה ואתגרה את המערב. אבל היא עשתה זאת בעיקר באמצעות בריתות עם מדינות כמו איראן, ונצואלה, סוריה או בלארוס ובאמצעות הפצת מיתוסים על כוחה, שהמנהיגות האמינה בהם.

עד שנת 2008, לאחר עשר שנים של רפורמות וצמיחה כלכלית, לאחר שבנתה חברת צרכנות המונים ואפילו לאחר רוטציה דמוקרטית פורמלית למראית עין, הייתה רוסיה בשיא מסוים: חלקה של המדינה בתוצר העולמי עלה ל־4%; הרובל, שהתמוטט בשנים 1998־1999, צמח בהתמדה; ההכנסה הממוצעת (בדולרים) של האזרחים גדלה פי 7.9 בתוך תשע שנים; שוק המניות הרוסי הפך לאחד הצומחים בעולם; והשווי של גזפרום עלה על זה של מיקרוסופט. השקעות זרמו לארץ, ואנשי מקצוע רבים ביקשו לעבוד בה. אפילו המבצע הצבאי ב־2008 בגיאורגיה לא גרם למשבר רציני עם המערב.

עם זאת, הישגים אלה התבססו על גורם מרכזי אחד: משאבי הטבע: המדינה רוסיה סיפקה לשוק העולמי 7.5 מיליון חביות נפט ביום (13.3% מהנפח הנסחר בשווקים הבינלאומיים) ו־226 מיליארד מ"ק גז בשנה (29.7% מאותו אינדיקטור). במקביל הפכה רוסיה גם ליצואנית הפחם השלישית בגודלה בעולם והשנייה של דשנים מינרליים, ועד אמצע שנת 2010 הפכה ליצואנית הבכירה של חיטה ושל טיטניום, ניקל ופלדיום.

בד בבד נותרה רוסיה החברה היחידה ב־8G כמעט ללא מתקני ייצור מודרניים, והייתה תלויה ב־100% ביבוא של מחשבים, סמארטפונים, ציוד סלולרי וסוגים שונים של ציוד רפואי ותרופות.

ליבוא הציוד ומרכיביו יש חשיבות קריטית עבור רוב תעשיות הייצור הרוסי, ואף עבור המגזר החקלאי. הדומיננטיות של הטכנולוגיה הזרה בתעופה הייתה מכריעה, וכך גם מספר המכוניות הזרות על כבישי רוסיה.

עד תחילת העשור הקודם איבדה המדינה את מעמדה כיצואן של מוצרים תעשייתיים, אפילו למדינות מתפתחות. את הכישלון בתחומי הטכנולוגיה והחינוך כבר לא היה אפשר לתקן, בריחת המוחות הלכה וגדלה.

עם זאת, ההנהגה הרוסית לא רצתה להתמודד עם העובדות, והסתתרה מאחורי מיתוסים על עצמאות כלכלית. בקרמלין האמינו שרוסיה, עם אספקה ​​של 45% מהגז ו־25% מהנפט שמיובא בידי האיחוד האירופי; עם עתודות עצומות של מתכות; עם מעמד של שחקנית מרכזית עבור חברות מערביות רבות; ולבסוף, עם הנשק הגרעיני שלה וטקטיקת "אי־היציבות המבוקרת" שיצרה; היא שותפה שהמערב לא יכול היה להרחיק.

זה היה נכון בחלקו, שכן פוליטיקאים ברחבי העולם המשיכו לחזור על כך ש"אי אפשר לפתור אף בעיה גלובלית בלי רוסיה" ועל כך ש"אי אפשר לתת לה ליפול לזרועותיה של סין". כתוצאה מכך, המערב שוחח עם מוסקבה בנעימות, צעד אחר צעד חיזק את הנהגת הקרמלין ואת נטייתה להסתכן בהרפתקאות חדשות.

מיג-29, מטוס קרב רוסי. צילום: Getty Images

חוסר חשיבות כלכלי

הפלישה לאוקראינה הפכה את כל הרעיונות הקיימים, גם בנוגע למשמעותה של רוסיה לעולם. לא רק שמצבו הלא מזהיר של הצבא הרוסי נחשף, אלא גם מקומה של רוסיה בכלכלה העולמית.

ביציאה מהמדינה, מקדונלדס תאבד רק 5.2% מהמכירות העולמיות; קוקה קולה פחות מ־2%; פולקסווגן 1.8%; אפל 1.3%; ומיקרוסופט 0.06%. בה בעת, מתברר שאפשר להרוויח כסף טוב מהתנגדות לאלימות: דויטשה בנק, שרווחיו מהפעילות הרוסית ב־2019 הסתכמו ב־20 מיליון דולר, הודיע על נסיגתו מהמדינה, והרוויח זינוק של 8% והגדלת שווי השוק בבורסת פרנקפורט ב־1.68 מיליארד דולר – סכום המגיע לרווח של 84 שנים ברוסיה.

המניות הרוסיות, לעומת זאת, נמחקו כמעט לחלוטין: סברבנק, למשל, קרסה ל־1 סנט למניה בלונדון לפני שהמסחר בה הופסק, והשוק העולמי אפילו לא שם לב.

סגירת השמים האירופיים למטוסים רוסיים הפחיתה את התנועה האווירית היומית באירופה ב־0.4%, וטיסות דרך סיביר אפשר להקריב בקלות, שכן במהלך 20 השנים האחרונות מטוסי נוסעים ארוכי טווח הגדילו את הזמן של טיסות רציפות, מ־12־13 שעות ל־16־17, ללא צורך לעבור בשמי רוסיה.

כמובן, ה"יתרון" החשוב ביותר של רוסיה נותר האנרגיה, שעליה האירופים לא יוותרו באופן מיידי. עם זאת, גם כאן המגמה ברורה: ארה"ב כבר הפסיקה את היבוא, בריטניה תלך בעקבותיה עד סוף השנה, ורוב מדינות האיחוד האירופי בשנים 2024־2025.

בשוק יחליפו את רוסיה אלה שזכו לפטרונות ממשטר פוטין – ונצואלה ואיראן, שיכולות לספק עד 3 מיליון חביות ליום אם הסנקציות יוסרו. את היתרה אפשר לפצות באמצעות ייצור מוגבר במדינות המפרץ ומרבצי פצלים בצפון אמריקה.

מטבעות, הממלאים תפקיד יוצא דופן בכלכלה העולמית המודרנית, לא מונפקים במוסקבה, אלא בוושינגטון, בפרנקפורט ובלונדון, בעוד הבנק של רוסיה ממלא תפקיד של לא יותר מאשר קופת חזירים; כל חברות הטכנולוגיה והרכב הגדולות אינן רוסיות ואף אחד לא תלוי בטכנולוגיות רוסיות קריטיות, משתמש בפטנטים רוסיים או שולח את ילדיו לאוניברסיטאות רוסיות.

רוב חברות הטכנולוגיה שהוקמו בידי רוסים בעשורים האחרונים, מטלגרם ועד Revolut, נוצרו לאחר שעזבו את רוסיה. סך הציטוטים של מדענים דוברי רוסית החיים מחוץ למדינה עולה בצורה ניכרת על הציטוט של אלה שעדיין עובדים בה.

כיום, עדיין נדמה לרבים שרוב המדינות שמטילות הגבלות קיצוניות מתמיד על רוסיה שואפות להכיל או ללמד את המדינה לקח, אך הרושם הזה יתפוגג במהרה. בלימת רוסיה הפכה כעת לנטל של… אוקראינה.

עבור המדינה השכנה, זה עניין של חיים ומוות. עבור שאר העולם, הפנטזיות של פוטין אינן מעניינות. עולם נטול רוסיה נתפס בעיני רוב העסקים והפוליטיקאים כעדיף על הצורך להתמודד עם המדינה הבלתי צפויה הזו. יעברו כמה שנים, והרגש הזה יתחזק עשרות מונים.

העיתונות המערבית והבלוגוספירה הרוסית דנים כעת בשאלה בכמה שנים או עשורים תסיג החלטתו של פוטין לפלוש לאוקראינה את רוסיה לאחור.

מנקודת מבט כלכלית, 20 או 30 השנים שנדונו אולי נראות סבירות, אבל לדעתי זה לא העניין. במאות השנים האחרונות לא היה יכול העולם להתעלם מרוסיה – פוליטית, כלכלית, תרבותית. נראה שהעידן הזה מגיע לסיומו.

רוסיה נסוגה אל העבר, בעוד שאר העולם מאיץ אל העתיד. רוסיה המודרנית נגמרה. עולם ללא רוסיה, גם אם הוא מעורר אימה בקרמלין, יכול רק להפוך לטוב יותר מהעולם שבו, כך נראה, המדינה הגדולה הזו מילאה תפקיד נצחי.

The article was originally published on the website of Institute of Modern Russia

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook