על שולחנה של ממשלת ישראל ה־36 מונחים אתגרים רבים. החל בהתעוררות המחודשת של נגיף הקורונה, עבור בגרעין האיראני וכלה בגירעון העצום וכמובן בהוצאת משרדי הממשלה משיתוק תפקודי ותקציבי ממושך. האתגר הפחות מדובר הוא השבת אמון הציבור הישראלי במערכת הפוליטית, הממשלתית והשלטונית.
מדד הדמוקרטיה, שפרסם בראשית השנה המכון הישראלי לדמוקרטיה, הצביע על המשך הצניחה של אמון הציבור במוסדות המדינה ובמנגנונים הדמוקרטיים. האמון בפוליטיקאים ובמפלגות שעט אל עבר תחתית הגרף. מרבית הציבור הישראלי הגדיר את השלטון הדמוקרטי בישראל ככזה המצוי בסכנה חמורה. היחסים בין מחנות ומגזרים הגיעו אל סף בעירה. מערכת הבחירות הרביעית בתוך שנתיים דרדרה את הקיטוב החברתי־פוליטי לכדי סכנה אסטרטגית של ממש.
אין דבר אחד שהביא לקריסה הזו. מדובר בשילוב אכזרי בין הקמפיינים המתמשכים והמתפתחים נגד מערכות אכיפת החוק שהוביל בנימין נתניהו כאשר עוד כיהן כראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום, הדורסנות של שרים בכירים הרומסים את הפקידות הבכירה של משרדיהם, כמו גם חשיפת האינטרסים הזרים שחדרו אל מערכת קבלת ההחלטות השלטונית במהלך משבר הקורונה. שם, המשבר הפך לשבר ביחסים שבין ישראל לבין הישראלים.
החדשות הטובות עבור ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד, הן שממקום נמוך כל כך אפשר רק לעלות. אמנם תמיד יהיה פער בין הציפייה של הציבור לשינוי מיידי לבין העיתוי שבו אפשר יהיה לראות את השינוי מתבצע הלכה למעשה. אבל מי שמחפש מנת אופטימיות כבר היה יכול למצוא אותה במדד האושר של האו"ם שפורסם לאחרונה, שם התייצבה ישראל במקום ה־12 מבין 149 מדינות.
הממשלה האקלקטית בתולדות מדינת ישראל משלימה חודש ראשון לכהונתה. ממשלה, שאפילו בבוקר השבעתה עדיין היו מי שפחדו לומר בקול או להאמין שהנה־הנה היא קמה, פן עוד רגע הכל ישתבש. ממשלה שנוסדה מכוח האמון, לא מהאמונה בכוח. כשמביטים בקואליציה החדשה, אי אפשר שלא להיזכר בטקסי החתמות הנאמנות לנתניהו, ריטואל שליווה אותנו בכל אחת מארבע מערכות הבחירות האחרונות. זה התחיל בליכוד וחלחל אל רחבי בלוק הימין כולו. אבל ברגע האמת אותה נאמנות לא עמדה לנתניהו, כשסמוטריץ' הבריז והשאיר את מי שעבד כקמפיינר שלו עם הכשרה לרע"ם מן הצד האחד ובלי ממשלה מן הצד האחר.
ובעבר השני, עם המנדט שקיבל לידיו מהנשיא והיכולות האנושיות והמנהיגותיות שלו, לפיד הצליח לבנות יחסי אמון בינו לבין כל מרכיבי הקואליציה ובינם לבין עצמם. זה מאפשר לכולם לעבוד יחד גם כשזה נראה בלתי אפשרי. מילה חזרה להיות מילה, הסכמים לאבני דרך מעשיות, כללי משחק להלכות היומיום. גם הפרגון מפציע ומפתיע, במיוחד כשהוא מגיע בצורה טבעית כל כך משר החוץ לפיד לאדריכל הסכמי אברהם, נתניהו. במסדרונות משרד ראש הממשלה ישנם לא מעט אנשים שנדהמו מהמהירות שבה מנכ"ל המשרד, יאיר פינס, ומנכ"לית משרד רה"מ החליפי, נעמה שולץ, החלו לדבר בקול אחד. האמון יורד מלמעלה למטה. מטהר את האווירה התפקודית, מכניס רוח חדשה.
המבחן הקריטי לקיומה של הממשלה עודו לפניה. אם יאושר תקציב המדינה באוקטובר הקרוב, המשמעות תהיה לא רק אורך רוח פוליטי לממשלה, אלא בעיקר קרדיט ציבורי. שיקום משרדי הממשלה הרמוסים יביא לשיפור מיידי, במונחי מדינה, ביכולת התפקודית הממשלתית ובמענים לצורכי הציבור. זהו הצעד ההכרחי והראשון, אך הוא איננו מספיק. ההישג הגדול ביותר של ממשלת ישראל ה־36 יהיה אם בנט ולפיד יצליחו לתרגם את האמון שבנו ביניהם לצמיחה מחודשת גם באמון הציבור הישראלי בממשלה שלו.
–
- על פיצולים וחיבורים // הטור של נילי רייכמן
- נאחזים באחוזים // הטור של נילי רייכמן
- חיזור גורלי: מאחורי הקלעים בחודש הגורלי של בנט וימינה | מאת שרה ליבוביץ־דר
