fbpx

דיון לוהט // מאת חיים איסרוביץ

איך נראית החזית הפוליטית העולמית בכל הקשור להתמודדות עם שינויי האקלים

0

ההתחממות הגלובלית לא מחכה לוויכוחים פוליטיים או למו"מ על אמנות בינלאומיות, והיא גם לא יודעת מי זה דונלד טראמפ. ממכחישי המדע והקונספירטורים ועד המאבק של גרטה תונברי, איך נראית החזית הפוליטית העולמית בכל הקשור להתמודדות עם שינויי האקלים

 "אוקיי, בומר" (Ok Boomer), כך מסביר אתר המילון האורבני, הוא מונח שבו נעשה שימוש "כאשר בייבי בומר אומר שטות מסוימת ואי אפשר אפילו להתחיל להסביר מדוע הוא טועה, כי זה יהווה ניתוח של עשרות שנים של מידע מוטעה ושל יהירות, ולכן פשוט מתעלמים מזה ואומרים 'בסדר'".

המונח הוויראלי, כוכב של ממים רבים ברשתות, הפך בשנה החולפת לאחד הסמלים הבולטים לפער הבין־דורי בתפיסות העולם בין הבייבי בומרז (ילידי אמצע שנות ה־40 עד אמצע שנות ה־60) לבין דור ה־Y (ילידי שנות ה־80 וה־90) ודור ה־Z (אמצע הניינטיז עד אמצע העשור הקודם), ומנוצל על ידי הצעירים על מנת לשלוח מסר עוקצני לוותיקים מהם, שמציגים עמדות שבראייתם מנותקות מהמציאות בת־זמננו.

שימוש מפתיע במונח בנובמבר האחרון עורר תהודה בינלאומית. זה היה לכאורה דיון שגרתי בפרלמנט של ניו זילנד, כאשר על הפרק עמדה הצעת חוק שנועדה לצמצם את פליטת גזי הפחמן לאפס עד 2050. קלואי סוורבריק בת ה־25 ממפלגת הירוקים, צעירת חברי הפרלמנט, ניצלה את נאומה כדי למחות על התעלמותם רבת־השנים של מנהיגי העולם מהשפעות שינויי האקלים, והוסיפה: "לדור שלי ולדורות הבאים אין את הלוקסוס הזה. ב־2050 אהיה בת 56", אמרה. "ועדיין, כעת, הגיל הממוצע בפרלמנט הוא 49 שנה".

קריאת מחאה נשמעה מאזור ספסלי המפלגה הלאומנית, אולם סוורבריק לא התרגשה והגיבה: "אוקיי, בומר", לפני שהמשיכה בדבריה. בהמשך אושרה הצעת החוק ברוב ענק. בתוך זמן קצר הפך סרטון הדיון לוויראלי ועורר דיווחים נרחבים, הרחק מעבר לגבולות האי המרוחק. "זה היה סיכום פשוט של תשישות קולקטיבית", הסבירה הפרלמנטרית הצעירה את ההחלטה להשתמש במונח. לפעמים צריך משהו קצר וקליט, אמרה, כי "העובדות לא משנות" מול הבייבי בומרז.

האירוע הזה מספק דוגמה מוחשית לעד כמה סוגיית האקלים מעוררת מתח בין־דורי. אבל זהו רק אחד המתחים סביבה. ארבע שנים אחרי שהושגה אחדות בינלאומית נדירה עם גיבושו של הסכם פריז, שכלל התחייבות של מדינות העולם לפעול להגבלת ההתחממות העולמית באמצעות צמצום פליטת גזי החממה, בפועל עדיין קשה מאוד למצוא אחדות דעים סביב האתגר הגדול ביותר שעומד בפני כדור הארץ והאנושות. הסוגיה מעוררת מתחים בין מפלגות פוליטיות ואף בתוכן, בין השלטון המרכזי במדינות לבין מחוזות ויישובים, בין מנהיגים של מדינות שונות, ובין מקבלי העובדות המדעיות לחובבי הקונספירציות ומכחישי ההתחממות.

חוסר ההחלטיות הבינלאומי הגיע לשיא נוסף בחודש שעבר, כשוועידת האקלים השנתית של האו"ם (25COP) הסתיימה במדריד בקול ענות חלושה, אחרי יותר משבועיים של דיונים ועם נציגים של יותר מ־200 מדינות וארגונים, בצל מחקרים שמראים כי קצב ההתחממות העולמית מהיר מכפי שסברו קודם לכן. כרגיל, נרשמו מאמצים משותפים של האיחוד האירופי ושל המדינות המתפתחות, רבות מהן תחת איום של הצפות מעליית מפלס האוקיינוסים והימים – אך הסתייגויות מצד המדינות העשירות אילצו את משתתפי הוועידה להסתפק בהצהרה על "צורך דחוף" לצמצם את פליטת הגזים, בלי הבטחה מפורשת של המדינות העשירות לקיצוצים שאפתניים יותר מאלה שהוסכמו בפריז. גם ההחלטות על הקמת שוק לסחר בפחמן ומימון סיוע למדינות העניות מול שינויי האקלים נדחו בשנה, עד הוועידה הבאה שתיערך בסקוטלנד. "הקהילה הבינלאומית איבדה הזדמנות חשובה להפגין שאפתנות מול משבר האקלים", אמר מזכ"ל האו"ם המאוכזב, אנטוניו גוטרש.

אין התמודדות אמיתית עם המצב

לקראת סיום השנה הכריז מילון אוקספורד כי המונח "מצב חירום אקלימי" (Climate Emergency) – אותו הגדיר כ"מצב שבו נדרשת פעולה דחופה על מנת לצמצם או לעצור את שינויי האקלים ולהימנע מנזק סביבתי בלתי הפיך פוטנציאלי שנובע מכך" – הוא מילת השנה של 2019, אחרי שהשימוש בו זינק ב־10,769 אחוזים (!) לעומת השנה הקודמת. המונח שימש עיתונאים, פעילים סביבתיים ופוליטיקאים כדי להראות עד כמה המצב האקלימי המחמיר מצריך פעולה מיידית. אולם כפי שתוצאות הוועידה במדריד הוכיחו, וכפי שתראה הכתבה הנוכחית, הדרך להתמודדות אמיתית עם מצב החירום עדיין ארוכה, במיוחד כאשר חלק מהמדינות החזקות בעולם מונעות פעולה אפקטיבית.

בינתיים, הטבע לא מחכה ושינויי האקלים מכים ללא הרף – הוריקנים עוצמתיים באוקיינוס האטלנטי וסופות טייפון הרסניות באסיה. טמפרטורות גבוהות באופן קיצוני במקומות מסוימים, וסופות שלג מקפיאות שמתחילות מוקדם מהרגיל באחרים. הצפות של אזורי חוף וקרחונים נמסים בקצב מבהיל בגרינלנד ובאנטארקטיקה, בצורות באפריקה ושריפות ענק בקליפורניה ובאוסטרליה, ובנוסף על כך קצב מואץ של היעלמות זנים מגוונים של בעלי חיים וצמחים, שהמדענים מזהירים שתשפיע גם על עתידנו, בני האדם.

 

ארה"ב

נשיא קונספירטור מעורר את לוחמי האקלים

במרחק של 14 אלף ק"מ מהפרלמנט של ניו זילנד, יליד הדור הראשון של הבייבי בומרז דונלד טראמפ תקע מקל בגלגלי המאמצים להיאבק בהתחממות העולמית. הממשל האמריקאי הודיע על רצונו לפרוש מהסכם פריז, תהליך שיסתיים יום לאחר הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, ללא קשר לזהות המנצח. טראמפ הצהיר לכל אורך הקמפיין ב־2016 כי הוא רוצה להוציא את ארה"ב מהאמנה, ולא זז מעמדתו אחרי. "הגיע הזמן לשים את יאנגסטאון באוהיו, את דטרויט במישיגן ואת פיטסבורג בפנסילבניה, יחד עם מקומות רבים מאוד במדינה הנהדרת שלנו, לפני פריז שבצרפת", אמר לפני שנתיים כשהודיע רשמית על נטישת ההסכם. הוא נאלץ לחכות עד החודש שעבר, ליום הראשון שבו ניתן היה להפעיל את סעיפי הפרישה.

הפרישה היא שיאו של היפוך 180 המעלות במדיניות הסביבתית של ארה"ב לעומת הממשל של ברק אובמה; הנשיא הקודם היה הרוח החיה מאחורי גיבוש הסכם פריז. מאז כניסתו לתפקיד מינה טראמפ לתפקידי מפתח אישים שהיו מזוהים עם תעשיית הנפט או שידועים בעמדותיהם הסקפטיות בנוגע לעובדות המדעיות על האקלים, ובראשם סקוט פרואיט, שעמד בראש הסוכנות להגנת הסביבה, ויורשו בתפקיד, אנדרו ווילר. טראמפ גם שם דגש מחודש על שימוש בנפט ובפחם על חשבון אנרגיה מתחדשת, התיר קידוחים בשמורות טבע ובקרבת חופים, חידש תוכניות להקמת צינורות נפט שנויים במחלוקת, וחתם על מסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי שקבע כי שינויי האקלים אינם מהווים איום.

גם כשהטבע הכה באמריקה במלוא עוזו – סופות הוריקן הרסניות שלעיתים הכו בזו אחר זו, סופות שלג שכיסו חלקים נרחבים בארה"ב עם טמפרטורות קיצוניות, ושריפות שהפכו לשגרה בקליפורניה – עמדותיו הספקניות של הנשיא לא השתנו. את אלו הוא מבטא קרוב לעשור בציוצים חסרי כל בסיס מדעי עד קונספירטיביים, כמו הטענה שהסינים הם שהמציאו את הרעיון של ההתחממות העולמית. בנובמבר אשתקד, כשנרשם החודש הקר ביותר בהיסטוריה של החוף המזרחי, תהה: "מה קרה להתחממות העולמית?"; חודשיים מאוחר יותר, כשנשברו שיאי כפור במערב התיכון, הרהר שוב בטוויטר: "מה לכל הרוחות קורה עם ההתחממות העולמית? בבקשה שובי במהירות, אנחנו זקוקים לך!".

לא סופרים את טראמפ

בצד הדמוקרטי של המפה המונח הבולט ביותר הוא 'ניו דיל ירוק', תוכנית שאפתנית שנועדה להתנתק מהשימוש בדלקי מאובנים לטובת השקעות ענק בתשתיות ואנרגיות חלופיות ונקיות. הרוח החיה בקמפיין הזה היא חברת הקונגרס השנויה במחלוקת מניו יורק, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, ממובילות הקו הפרוגרסיבי במפלגה. כך שהתוכנית זכתה לביקורות ולעקיצות מצד הרפובליקנים, שטענו כי מדובר במזימה סוציאליסטית. הסנאטור טום קוטון הרחיק והצהיר כי התוכנית "תחרים כל רכב פרטי באמריקה בתוך עשור ותאסור על טיסות, כדי שכולנו ניסע ברכבת קלה מהירה שכנראה תופעל עם דמעות של חד קרן".

מדיניותו של טראמפ, יחד עם לחץ מצד פעילים סביבתיים ופוליטיקאים דמוקרטיים, הביאו את הנושא אל מרכז הבמה בהתמודדות על המועמדות הדמוקרטית לנשיאות. ברני סנדרס אימץ את 'הניו דיל הירוק', אליזבת וורן הבהירה כי סוגיית שינויי האקלים תשפיע על כל תחומי המדיניות שהיא רוצה לקדם, פיט בוטיג'ג' קרא להפסיק פליטת גזים מזהמים לחלוטין עד שנת 2050, וג'ו ביידן הציג תוכנית שכוללת בין השאר מעבר לשימוש מוחלט באנרגיה נקייה עד אמצע המאה והחזרת ארה"ב לקדמת הבמה העולמית במאבק בשינויי האקלים.

על אף שטראמפ החליט על פרישת ארה"ב מהסכם פריז, ייתכן שהיישום יתבצע רק ברמה הפדרלית. לפחות 25 מושלי מדינות ויותר מ־400 ראשי ערים – המייצגים 65 אחוזים מכלל האוכלוסייה האמריקאית – בנוסף למאות חברות עסקיות שמגלגלות יחד מיליארדי דולרים בשנה, הודיעו שהם מחויבים לעבור לשימוש באנרגיה נקייה ומתחדשת, ולצמצם באופן ניכר עד מוחלט את פליטת גזי החממה. "בעוד שממשל טראמפ ממשיך להציב מכשולים בניסיון לדרדר שנים של התקדמות אקלימית, ערים ברחבי ארה"ב הראו לנו שהן עדיין נמצאות בפנים", אמר דיוויד מילר מארגון C40 (רשת של 40 ערי ענק ברחבי העולם שמשתפות פעולה מול שינויי האקלים). "ראשי ערים נמצאים בקו החזית, ויחד הם הראו מנהיגות נהדרת באזורים שבהם הנשיא כשל".

מי שמנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה, אם אכן יש כזו, היא גרטה תונברי (כן, כך מבטאים את שמה), הנערה השוודית שהפכה לקול הבולט ביותר בתנועת המחאה האקלימית והוכתרה לאשת השנה של המגזין 'טיים'. בספטמבר, במהלך ועידת אקלים בעצרת האו"ם, תועדה כשהיא ניצבת מטרים ספורים מאחורי טראמפ בעת שקיים מסיבת עיתונאים מאולתרת, לא מסתירה את התיעוב שלה כלפי הנשיא האמריקאי, ובעצם אומרת "אוקיי, בומר" ללא מילים. כשעלתה תונברי בווירג'יניה על קטמרן, שעמו חצתה את האוקיינוס בדרך לוועידת האקלים בספרד, הסבירה כי לדעתה טראמפ דווקא עוזר למטרות המאבק: "הוא כל כך קיצוני ואומר דברים קיצוניים, שזה גורם לאנשים להתעורר".

 

סין

מחויבים להובלה עולמית ולמאבק בהתחממות

בנובמבר 2014 התייצבו יחד נשיא ארה"ב ברק אובמה ועמיתו הסיני שי ג'ינפינג בפסגת מנהיגי אסיה והפסיפיק בבייג'ינג. הם סיפקו הצהרה דרמטית, כי שתי מדינותיהם יפעלו לצמצם באופן משמעותי את פליטת גזי החממה. ההסכם בין שתי המזהמות הגדולות בעולם, שהגיע אחרי תשעה חודשי מו"מ, סלל את הדרך לאמנת פריז כעבור שנה והוכיח כי שיתוף פעולה בין־מדינתי יכול להוביל שינוי אמיתי.

כשהנשיא הבא, טראמפ, הודיע על נטישת האמנה הפריזאית, גם שי הסיני יכול היה לומר כי הוא כבר אינו מחויב לאמנה. אבל שי ראה בכך הזדמנות לקדם עוד יותר את חזונו, להפוך את סין למעצמה המובילה בעולם עד 2049, כשהרפובליקה העממית תציין 100 שנה להקמתה. בבייג'ינג מיהרו להכריז: "סין תמשיך להיאבק בהתחממות בכל הדרכים, תשתתף באופן פעיל בתהליך הרב־לאומי ותוביל בנחישות את תהליך הניהול האקלימי העולמי".

בהיררכיה של המפלגה הקומוניסטית, שני הגופים העליונים – הקונגרס העממי והוועדה המרכזית – הם שמתווים את קווי המדיניות הכללית להתפתחות החברתית של המדינה, כולל בתחום שינויי האקלים. המסמכים של הממשלה והצהרות הנשיא מספקים את קווי המדיניות, שאותה נדרשים ליישם משרדי הממשלה ובהמשך גם הממשלות המקומיות ברמת המחוזות והערים. בניגוד לחלק מהדמוקרטיות המערביות, המערכת הטוטאליטרית בסין מבטיחה שאם ההנהגה מקבלת החלטה, היא מיושמת עד הדרג המקומי ביותר.

המשטר הסיני כבר העביר סדרת חוקים ותקנות ששמים דגש על מעבר לאנרגיה נקייה וצמצום פליטת הגזים המזהמים, שפגעו לא מעט בערים הסיניות המתפתחות. כבר ב־2005 התקבל חוק לאנרגיה מתחדשת, שמבטיח תמריצים לפרויקטים של אנרגיה חלופית ודורש מספקיות החשמל לרכוש משאבים מיצרניה. נכון לסוף 2018, שיטות של אנרגיה מתחדשת סיפקו 38 אחוז מכלל אספקת החשמל בסין. בשלטון המרכזי לא הסתפקו בכך והורו בקיץ האחרון על ביקורות בכל מחוזות המדינה, כדי לוודא את המעבר. בתוכנית החומש ה־13 של הממשלה לשנים 2016–2020 נכתב: "בעת שאנחנו עובדים קשה על מנת להתאים עצמנו לשינויי האקלים ולהאט אותם, אנחנו נוקטים צעדים מעשיים על מנת לשלוט בפליטת הפחמן (…) הגדלת היכולת שלנו להיות מותאמים לשינויי האקלים ולהשתתף באופן מלא בניהול אקלים עולמי, ובכך לתרום לתגובה לשינויי האקלים הגלובליים".

אחת התוכניות שהממשלה מבקשת ליישם היא מיזם לאומי לסחר בפליטות פחמן, שאמורה לצאת רשמית השנה. המטרה היא לספק תמריצים כלכליים לעסקים – מפעלי ייצור חשמל, בשלב הראשון – לצמצם את רמת פליטת הגזים המזהמים באמצעות מכירת מכסות פליטה. אם המיזם יצליח לצמצם את רמת הפליטות ויתרחב למגזרים נוספים, הוא יספק בשורה חיובית, לא רק עבור סין אלא גם כתמריץ עבור מדינות אחרות לנקוט צעדים דומים.

——

טראמפ סיפק לסין הזדמנות לעמוד בקדמת הבמה במאבק בהתחממות הגלובלית, אולם מלחמת הסחר שהוא מנהל מול בייג'ינג, שכבר גרמה להאטה בצמיחת הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, עוררה חששות שהיא תקשה על סין גם בתחום האקלים, ואולי תעכב את העמידה ביעד של צמצום פליטת גזי החממה החל משנת 2030.

בוועידת האקלים במהלך עצרת האו"ם בספטמבר נמנעה ההנהגה הסינית מלהקדים את מועד השגת היעד, אבל שלחה מסר חד־משמעי לגבי מחויבויותיה האקלימיות, וזאת לקראת פרסום תוכנית החומש הבאה (2021–2025). בין השאר, מתכוונת בייג'ינג לשים דגש על "פיתוח ירוק" של "יוזמת חגורה אחת, דרך אחת", שתחבר בין סין לבין אסיה, אירופה ואפריקה, ולהמשיך את המעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות. "הפרישה של גורמים מסוימים לא תערער את הרצון של הקהילה הבינלאומית", אמר שר החוץ וואנג לי, ששימש שליחו המיוחד של שי לוועידת האקלים. "שינויי האקלים הם אתגר משותף עבור כל המדינות. בתור חברה אחראית בקהילה הבינלאומית, סין נוקטת פעולה".

 

אירופה

עושים, אבל לא מספיק

בהיעדר שותפות עם ארה"ב בתחום האקלים כמו בימי אובמה, מצא שי הסיני בעל ברית אחר, נחוש לא פחות, בדמותו של נשיא צרפת עמנואל מקרון. יומיים אחרי הודעת הפרישה האמריקאית בחודש שעבר חתמו שני המנהיגים בבייג'ינג על הסכם שבו הביעו מחדש את מחויבותם לעקרונות הסכם פריז, והתחייבו גם לפעול יחד לצמצום זיהום הפלסטיק באוקיינוסים.

בנאומו שלח מקרון מסר חד־משמעי לעבר עמיתו האמריקאי. "אני מגנה את הבחירות של מנהיגים מסוימים, אבל אני רואה אותן כבחירות שוליות, כי כאשר סין, האיחוד האירופי ורוסיה, שאשררה את הסכם פריז לפני שבועות אחדים, מעורבות בנחישות, הבחירה המבודדת של מדינה זו או אחרת אינה מספיקה על מנת לשנות את מסלול העולם, היא רק תגרום להן להידחק לשוליים", אמר.

מרגע שנבחר מקרון הוא הגן מעל כל במה על הסכם פריז כעל אוצר לאומי, ודחף לשיתוף פעולה בינלאומי מול האתגר האקלימי. על נמרצותו זו העניקה לו סוכנות הסביבה של האו"ם את אות "אלוף המנהיגות בתחום מדיניות כדור הארץ". אך מול פעילותו בזירה הבינלאומית, דווקא בתוך צרפת תמונת המצב עגומה יותר. מקרון אמנם מנסה לקדם מדיניות סביבתית, שבין השאר הביאה לביטול מיזם הנופש והבילויים 'אירופה סיטי' ליד נמל התעופה דה גול, שהיה אמור להיות הפרויקט הגדול ביותר מאז הקמת היורודיסני. אולם בפועל ישנה ביקורת על כך שהוא לא עושה מספיק. המועצה העצמאית העליונה לאקלים, גוף שמייעץ לממשלה, דיווחה ביוני כי חלה ירידה של 1.1 אחוזים בלבד בפליטת גזי החממה בין 2015–2018, והמומחים הזהירו כי לא ניתן יהיה לעמוד ביעד של סיום פליטת הפחמן באמצע המאה ה־21. "כדי להשיג את היעד, צמצום הפליטה חייב להיות בעדיפות לאומית עליונה", אמרו.

אפילו כשקרא מקרון לצעירים לצאת לרחובות כדי לדרוש ממנהיגי העולם לעשות יותר בתחום הסביבתי, בהשראתה של גרטה, ההתפתחויות בשטח עוררו תהיות אם הנשיא רק מבקש לצאת ידי חובה. פעילי תנועת המחאה 'המרד בהכחדה' (Extinction rebellion), שחסמו גשר מרכזי בפריז בספטמבר במחאה על מדיניות האקלים, נתקלו בתגובה משטרתית תקיפה עם גז מדמיע ומעצרים נרחבים. "במחאות חברתיות, אנשים רגילים ליחס כזה מצד המשטרה, אבל לא בהפגנות אקלים", אמר פעיל הסביבה ויקטור ווקואה, "אנשים היו בהלם".

ההתנהלות של מקרון הובילה לתופעה בלתי שגרתית. פעילי אקלים החלו להסיר את הדיוקנאות של נשיא צרפת ממבני ציבור ברחבי המדינה, בטענה שזהו "מעשה שמיועד לדאוג לחיים ולסביבה שלנו". פעילים רבים נעצרו. בעוד שחלקם נדרשו בבית המשפט לשלם קנס כספי, היו גם מי שזוכו ואף זכו למילה מעודדת מהשופטים. "כשהם ניצבים מול כישלון המדינה לכבד יעדים שניתן לראות אותם כמינימליים בתחום חיוני, דפוס הביטוי של אזרחים במדינות דמוקרטיות לא יכול להצטמצם להצבעות בבחירות, אלא חייב להמציא דרכי השתתפות אחרות כחלק מחובה של ערנות קריטית", כתב השופט מארק־עמנואל גונו, שזיכה שני פעילים בליון.

המחאות מזיזות, אבל מעט

מבט על חברותיה של צרפת לאיחוד האירופי מעלה גם הוא תמונה מעורבת. גרמניה אחראית ל־2 אחוזים מכלל הפליטה העולמית. אך השמרנים והסוציאל־דמוקרטים בממשלתה של אנגלה מרקל אישרו רק בספטמבר האחרון, ימים ספורים לפני ועידת האו"ם ועל רקע הפגנות, תוכנית אקלים מקיפה שנועדה להשיג את היעד, כך הצהירו בברלין, של קיצוץ פליטת גזי החממה עד שנת 2030 ב־55 אחוז לעומת הרמה של 1990. בין השאר קובעת התוכנית כי כל טון של פליטת פחמן דו חמצני יעלה עשרה אירו, ומשנת 2025 – 35 אירו. כמו כן יוענקו סובסידיות לרכישת כלי רכב חשמליים, והחל מ־2026 תיאסר התקנת חימום מבוסס נפט.

תגובת הפעילים הסביבתיים הייתה צוננת. מפלגת הירוקים באופוזיציה כינתה את התוכנית "איטית, רשלנית ובלתי מחייבת", בעוד הפעילים בתנועה של תונברי אמרו כי הממשלה הודיעה על "תוכנית אקלים הרסנית חדשה, שמתעלמת מהיעד של עליית הטמפרטורה העולמית במעלה וחצי בלבד". הם הבהירו כי ימשיכו עם המחאה "עד שתתייחסו לזה ברצינות".

באיטליה עורר השינוי הפוליטי בממשלה תקווה חדשה. מנהיג מפלגת לגה מהימין הקיצוני, מתאו סלביני, מחזיק בעמדות סקפטיות כלפי שינויי האקלים, והצביע נגד אשרור הסכם פריז בפרלמנט האירופי. כל עוד הוא שימש האיש החזק בממשלה, כשר הפנים, לא הייתה מדיניות ירוקה אפקטיבית. אחרי שהתרגיל שלו להקדמת הבחירות בקיץ האחרון נכשל, סלביני מצא עצמו באופוזיציה. מאז, הממשלה החדשה ובתוכה שותפיו הקואליציוניים לשעבר, מפלגת 'חמישה כוכבים', החלו לקדם מדיניות סביבתית משמעותית יותר. מהשנה הבאה שינויי האקלים אף יהיו חלק מחייב בתוכנית הלימודים.

דוגמה לפערים בתוך האיחוד האירופי מספקות הונגריה ופינלנד. ממשלת הימין של ויקטור אורבן מפגינה אדישות לנושא, וביוני האחרון אף סיכלה הצהרה של האיחוד להגיע לאפס פליטת פחמן עד 2050 ואחד משריה כינה את גרטה תונברי "ילדה חולה". מנגד, נשיא פינלנד סאולי ניניסטה הציג בוועידת האו"ם יעד שאפתני של הפסקת פליטת הפחמן עד 2033, 17 שנה מוקדם יותר מכלל האיחוד. "אנחנו מחויבים לפעולה אקלימית החלטית", הצהיר.

בחודש שעבר נכנסה לתפקידה הנציבות החדשה של האיחוד האירופי, בהובלת אורסולה פון דר ליין הגרמנייה. ימים ספורים לאחר מכן הכריזו שם על תוכנית אקלים שאפתנית, שבין השאר קובעת כי יקוצצו בין 50 ל־55 אחוז מפליטת גזי החממה עד 2030, לעומת היעד הנוכחי של 40 אחוז, ובמטרה להגיע לאפס פליטה עד אמצע המאה. עוד תקודם מדיניות לייצור תעשייתי חסכוני וממחזר, יוגבר קצב ההתאמה של מבנים כדי שיהיו חסכוניים באנרגיה וייעשו פעולות נגד זיהום הסביבה. מנהיגי מדינות האיחוד אימצו את התוכנית, אבל פולין, שגם היא חווה עידן ימני־לאומני, סירבה להצטרף בטענה כי לא תוכל לעמוד ביעד בשל הסתמכותה על פחם. הוסכם כי התוכנית תעלה מחדש לדיון ביוני הקרוב.

הנשיא החדש של האיחוד, שארל מישל הבלגי, הביע תקווה כי למרות חילוקי הדעות, הגוש האירופי יוכל להתמודד עם האתגר. "ההיסטוריה האנושית הראתה שמכשולים הם לעיתים הזדמנויות ייחודיות להשיג התקדמות", אמר. "זה מה שאנחנו צריכים כעת – בדחיפות!".

 

אוסטרליה

מזג אוויר קיצוני ופוליטיקאים מכחישנים

מעטה של עשן אפור כיסה באמצע נובמבר את סידני, בולע בתוכו את האתרים המפורסמים ביותר של העיר הגדולה ביותר באוסטרליה, מבית האופרה הידוע וגשר הנמל הסמוך ועד חוף בונדי, שננטש לחלוטין. ענן האובך עטף את העיר שבועות ארוכים, מאלץ את תושביה לצמצם את שהותם בחוץ, על רקע החששות מפני התפרצות של בעיות נשימתיות ובריאותיות אחרות בשל זיהום האוויר החריג.

אוסטרליה רגילה לשריפות במהלך חודשי האביב והקיץ, אולם השנה נשברו השיאים עם דליקות ענק שנעזרו גם באדמה היבשה בשל הבצורת וברוחות עזות, והתפשטו על פני אלפי קילומטרים. השריפות שהחלו בניו סאות וויילס ובקווינסלנד התרחבו לוויקטוריה ולדרום אוסטרליה וגרמו למותם של שמונה בני אדם ולהרס של מאות מבנים. כוחות הכיבוי ממשיכים להיאבק ביותר מ־100 שריפות בעת כתיבת שורות אלה, עשרות מהן הוגדרו "מסוכנות ביותר". השריפות גם גרמו לתופעת מזג אוויר חריגות של טורנדו אש ועננים ששלחו ברקים ללא גשם.

מלבד השריפות מתמודדת אוסטרליה גם עם טמפרטורות חריגות. בנובמבר, עוד לפני תחילתו הרשמית של הקיץ, מדד השירות המטאורולוגי בתוך יומיים את הימים החמים שתועדו אי פעם – תחילה ממוצע לאומי של 40.9 מעלות, ולאחר יממה בלבד שיא חדש של 49.1 מעלות. ביישובים רבים הטמפרטורות עמדו על יותר מ־40 מעלות במשך ימים ארוכים.

השילוב של גלי החום עם השריפות, שלפי כל ההערכות צפויות להימשך לאורך הקיץ ולהפוך לתופעה הרסנית קבועה, הגביר את גובה הלהבות בוויכוח שמתנהל באוסטרליה סביב מדיניות האקלים. סקר של מכון אוסטרליה על "מצב האקלים של האומה" שפורסם בספטמבר, מצא כי 81 אחוזים מהתושבים מודאגים ששינויי האקלים יגרמו ליותר בצורות והצפות. 83 אחוזים מבני 18 עד 34 הביעו חשש משינויי האקלים; 67 אחוזים מבני 55 ומעלה ציינו עמדה דומה.

אנשי עסקים, ארגוני סחר, פעילים סביבתיים וגם ארגון החוואים הלאומי, כולם לחצו על הממשלה לגבש מדיניות סביבתית חדשה. הנושא שלט בסדר היום התקשורתי, כשמדעני אקלים, חזאים ואפילו רשויות הכיבוי הזהירו מפני עלייה ב"אירועי מזג אוויר קיצוניים". דו"ח "מצב האקלים" לשנת 2018 של השירות המטאורולוגי הלאומי קבע כי "חלה עלייה ארוכת טווח במזג אוויר קיצוני של שריפות, ובאורך של עונת הדליקות, בחלקים נרחבים של אוסטרליה".

למרות העמדה הציבורית, בממשלה הליברלית לא ממהרים לשנות עמדה ומגלים סקפטיות בנוגע לקשר בין שינויי האקלים לבין תופעות הטבע הקיצוניות. ראש הממשלה סקוט מוריסון הצהיר לא פעם שאוסטרליה מתכוונת לעמוד ביעדיה במסגרת הסכם פריז, לפיהם היא התחייבה להוריד עד סוף העשור הבא את רמת הפליטה בעד 28 אחוזים לעומת המצב בשנת 2005. אולם לפי המדידות שנערכו ב־2019, בינתיים קצב הפליטה דווקא עולה.

 

הקולות של כורי הפחם

הממשלה גם ממשיכה לתת עדיפות למגזר כריית הפחם, הסמל הבולט של התעשייה האוסטרלית במשך שנים, שהפך אותה לאחת מיצואניות הפחם המובילות בעולם. התמיכה שלה זכו הליברלים במחוזות של עובדי הפחם בניו סאות וויילס ובקווינסלנד, סייעה להם לשמור על השלטון בבחירות הצמודות במאי האחרון. "פחם הוא 'ארגון הרובאים הלאומי' שלנו", המשילה בתסכול סוזן האריס רימר מבית ספר גריפית למשפטים בשיחה עם ה'ניו יורק טיימס', בהתייחסה ללובי הנשק החזק בארה"ב. "יש להם שליטה טוטאלית על הפרלמנט".

העמדות הסקפטיות של בכירי השלטון נשמעו צורמות במיוחד כאשר אלפי תושבים נמלטו מבתיהם, לנוכח הלהבות שהכבאים המאובקים והמותשים התקשו לעצור את התפשטותן. סגן ראש הממשלה מייקל מקורמק טען כי כל הדיבורים על שינויי האקלים הם "שיגעונות". "היו לנו שריפות באוסטרליה מאז שחר ההיסטוריה, ומה שאנשים צריכים כעת זה מעט סימפתיה, הבנה וסיוע אמיתי", אמר מקורמק, מנהיג המפלגה הלאומית. "הם לא צריכים את הדברים חסרי ההיגיון של כמה ירוקים טהורים ונאורים", והוסיף כי הם "משוגעים עירוניים חסרי היגיון".

ראש הממשלה מוריסון מיהר לבקש מהפוליטיקאים להנמיך את גובה הלהבות המילוליות, אולם גם הוא לא תרם להרגעת הרוחות. אחרי שהסתפק בשליחת "מחשבות ותפילות" למי שנקלעו לקו האש, הביע שוב תהיות לגבי הקשר בין ההתחממות לשריפות. "הטענות שאם אוסטרליה, שמספקת 1.3 אחוזים בלבד מפליטת הגזים העולמית, תעשה משהו אחרת שישנה, פחות או יותר, את התוצאה של עונת האש הזו – אני לא חושב שהן מבוססות על ראיה מדעית אמינה", גרס.

קרול ספרקס, ראש העיר של גלן אינס סוורן בניו סאות וויילס, שאיבדה את ביתה בשריפות, התקשתה להישאר אדישה. "זה לא עניין פוליטי – זו עובדה מדעית שאנחנו עוברים שינויים באקלים", אמרה מתוך העיירה המפויחת. "אני חושבת שמקורמק צריך לקרוא את המדע".

בשיאם של הימים החמים בהיסטוריה של המדינה וגל השריפות חסר התקדים, נדם קולו של מוריסון שיצא לחופשת חג מולד מוקדמת בהוואי, וברשתות החברתיות תהו "לאן הוא נעלם לעזאזל?". רק אחרי ששני כבאים מתו בתאונה בדרכם לשריפה, הוא שב לאוסטרליה והתנצל "על כל פגיעה שנגרמה לאוסטרלים הרבים שהושפעו מהשריפות האיומות" ועל "ההחלטה שלי לצאת לחופשה עם משפחתי בעת הזו". זה לא הפריע לו לשוב על דבריו כי "אין טיעון לגבי הקשרים בין סוגיות של שינויי אקלים ובין אירועי מזג אוויר ברחבי העולם".

"משבר אמור להוציא את הצד הטוב ביותר של האוסטרלים. עבור פוליטיקאים רבים מדי, זה רק מוציא את הרע ביותר", סיכם דיוויד קרואו, הכתב הפוליטי הבכיר של ה'סידני מורנינג הראלד'. "האובדן של בתים של אוסטרלים, לעיתים גם של חייהם, צריך לגרום בושה לפוליטיקאים שמנסים לנצל סבל אנושי על מנת לצבור נקודות מול האויבים שלהם. ועדיין – הפוליטיקאים לא יכולים לעצור את עצמם. שינוי האקלים הוא נושא טבעי כאשר אירועים קיצוניים קורעים את המדינה, ועדיין הוא חושף את החולשה הקולקטיבית של פוליטיקאים אוסטרלים". למרבה הצער, החולשה הזו לא עוצרת רק שם.

– "הקונספט של התחממות גלובלית הוא מזימה סינית שנועדה להפוך את ארה"ב לפחות תחרותית בייצור"
– "קפוא בחוץ, איפה לעזאזל ההתחממות הגלובלית?!"
– "וואו, יורד שלג בישראל, ואנחנו עדיין מבזבזים מיליארדים על התרמית שנקראת התחממות גלובלית"
– "ראיתי שפורסם שאוכלוסיית דובי הקוטב חזקה מתמיד, איפה לעזאזל ההתחממות הגלובלית?!"
– "אני מאמין באוויר נקי, אבל אני לא מאמין בשינויי אקלים"
– "אני לא מאמין שבני האדם אחראים להתחממות, אולי מתחמם עכשיו, ובשלב מסוים יתחיל להתקרר"

•••
•••
LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook