fbpx !-- Global site tag (gtag.js) - Google Analytics -->

במדינת הפרויקטורים | מאת רונן מנליס

0

ריבוי הפרויקטורים בישראל מסכן את המערכות הקיימות ויכול להצביע על אובדן יכולתן לשלוט באופן אפקטיבי. הוא גם טומן בחובו סכנות רבות למערכות השלטוניות הקיימות וליכולת שלהן לתפקד בעתיד באופן איכותי

לא פחות משלושה פרויקטורים מינתה ממשלת ישראל בחודש האחרון בעקבות התחדשות העלייה בתחלואת הקורונה: פרויקטור קורונה כללי שלישי, פרויקטור קורונה לנמל התעופה בן־גוריון ופרויקטור לאכיפת הקורונה במשרד לביטחון הפנים. אין ספק כי כל הפרויקטורים החדשים שמונו הם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, אך לצד זאת עולות השאלות המטרידות: כיצד התפתחה לה אצלנו תרבות מינוי הפרויקטורים ומהן משמעויותיה והשלכותיה.

ככלל, אין פסול בסיסי במינוי פרויקטורים, כל עוד הדבר נעשה במשורה ומתוך צורך ייחודי. כך למשל, כאשר מתרחשים אירועי קיצון שהמערכות הקיימות אינן מורגלות בהם ונדרש תיאום ייחודי בין גופים ומשרדים, קיימת הצדקה למינוי אדם מחוץ למערכת בעל כישורים ייחודים שיגיע לתקופה קצרה ויאפשר למערכות הקיימות להתארגן ולחזור לתפקוד. כך למשל היה בתחילת משבר הקורונה, אך דווקא אז התמהמהו, כזכור, קברניטי ישראל במינוי הפרויקטור. כיום, אחרי למעלה משנה וחצי של קורונה בחיינו, וכאשר הפרויקטור אש הפך למנכ"ל המשרד, עולה ביתר שאת השאלה אם עדיין קיים צורך כזה.

נראה כי לעיתים ריבוי הפרויקטורים בישראל מסכן את המערכות הקיימות ויכול להצביע על אובדן יכולתן לשלוט באופן אפקטיבי. הוא גם טומן בחובו סכנות רבות למערכות השלטוניות הקיימות וליכולת שלהן לתפקד בעתיד באופן איכותי.

ייתכן כי ריבוי מינוי הפרויקטורים נובע מכך שמדובר בצעד קל לביצוע ומכך שבעצם ההצהרה עליו הממשלה יוצאת ידי חובה כמי שעשתה משהו לפתרון משבר. בחלק מהמערכות נובע הצורך במינוי פרויקטור במתן פרס ניחומים למי שלא זכה בתפקיד קבוע כלשהו או לחלופין במתן תעסוקה למי שממתין לדיון שיקבע את תפקידו הקבוע. סיבות אלו אינן ענייניות, כמובן, ומעצימות את הבעייתיות הכרוכה באותם מינויים.

הפרויקטור צריך להיות מי שמתאם ללא משוא פנים בין משרדי ממשלה, פותר מחלוקות ומשחרר פקקים בתהליכי קבלת ההחלטות והביצוע הקיימים. עם זאת, עליו לשאוף לכך שהמערכות יחזרו לתפקד במהרה ובאופן עצמאי. גם אם מוגדרת לפרויקטור אחריות ברורה (ולא בטוח שאלו פני הדברים תמיד) הרי שהוא חולק אחריות זו עם הגורמים המקצועיים האחראים לביצוע משימות אלו. כך מתחילות למעשה להיווצר שתי מערכות תפקודיות מקבילות זו לזו: האחת עם האחריות החלקית והסמכות החלקית, ולצידה זו עם האחריות והסמכות המלאות (ולא תמיד ברור מי היא מי). במקרים רבים מצב זה פוגע בתפקוד המערכות ובתוצר שלהן עבור האזרח. אלו בדיוק המקומות שבהם מחיר מינויו של הפרויקטור גבוה בדרך כלל מהתועלת שהוא מביא.

קיימת חלופת ביניים שעשויה לצמצם את הפערים שצוינו לעיל סביב מינוי פרויקטורים, והיא מינוי פרויקטור מתוך הארגון, המקבל אחריות נוספת לתפקידו הקבוע. לאדם זה, המכיר את הארגון, את הפוליטיקה הפנימית שלו ואת יכולותיו, קיימים סיכויי הצלחה גבוהים יותר ברתימת הארגון לעשייה ובהותרת יכולת התפקוד לארגון גם לאחר סיום משימתו.

עלינו לשאוף לחזק את המערכות השלטוניות המופעלות בידי עובדי המדינה ומשרתיה בגופים השונים. בייחוד משום שהם אלו שייוותרו בתפקידם גם לאחר עזיבת הפרויקטור, על המדינה לעשות הכל כדי שיידעו לממש את תפקידם באופן איכותי ולא יזדקקו בהמשך שוב לשירותיהם של פרויקטורים למיניהם.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook