יום חמישי, 26 במאי 2011, התחיל כעוד יום שגרתי בואכה סוף השבוע. כמו בכל הפעמים שצה"ל מודיע על מינויים בכירים בשורותיו, איש לא התכונן או ציפה להודעה שתצא בשעת אחר צהריים מאוחרת באותו יום. כאשר נודע על החלטתם של שר הביטחון ברק והרמטכ"ל גנץ למנות את אורנה ברביבאי לתפקיד ראש אגף כוח האדם, ניתן האות לפסטיבל תקשורתי של 48 שעות, שכלל את כל האלמנטים הקבועים: כותרת פותחת במהדורת השבט הטלוויזיונית, צלמים המתקבצים למול בית האלופה בגדרה כדי לתעד אותה בשעות שלאחר ההודעה, עמודים ראשונים במודפסת. חגיגה. (גילוי נאות: הייתי אז דוברו של אגף כוח האדם – וגם של האלופה המיועדת – ונטלתי חלק צנוע בהעצמת המעמד.)
כמעט שום דבר מהחגיגה הזאת לא הזכיר את העניין הציבורי שליווה את ההודעה על מינויה של האלופה השנייה בצה"ל – תא"ל יפעת תומר־ירושלמי. באופן טבעי לגמרי, כמעט כמו שכולנו זוכרים היטב את הפעם הראשונה שלנו ופחות את השנייה, גם התקשורת חוגגת תקדימים, וכשאין תקדים – זה תמיד פחות מעניין. גם אם נניח בצד את העניין הקטנוני הזה, שתקן תפקיד הפצ"ר הוא תא"ל והדרגה המוענקת לעומד/ת בראש הפרקליטות הצבאית היא דרגה אישית, האלופה השנייה היא רק האלופה השנייה ואנחנו בעניין ראשוניות. ובפורום מטכ"ל, אם כבר מתעקשים, היא כבר האישה החמישית.
אבל לצד האין־תקדים שהיה כרוך במינוי, נדחק לקרן זווית היבט מעניין לא פחות שכרוך בקידום הזה: זה הקשור למי שכבר־לא, לקצין שהאלופה החדשה מחליפה, האלוף שרון אפק. במאי 2018, לפני יותר משלוש שנים, היה התור שלו למלא את המשבצת התקדימית, כאשר היה לאלוף הגיי הראשון (מחוץ לארון, ואולי בכלל, מי יודע) בפורום המטה הכללי. בעוד זמן קצר יפשוט אפק את מדיו, וגם התקדים שלו יהפוך ליעד שאולי ביום מן הימים ייכבש על ידי אלוף (ואולי אפילו אלופה?) מקהילת הלהט"ב.
נקודת אור בהקשר הזה יכול להוות מינוי אחר בצה"ל, שעליו הוחלט באותו שבוע ממש שבו מונתה האלופה השנייה, אך מטבע הדברים – ואולי טוב שכך – זכה לעניין פחות בהרבה. היה זה מינויו של שגיב שרביט לתפקיד מפקד מרכז ההספקה של צה"ל, והעלאתו לדרגת תת־אלוף. שרביט, קצין מוכשר ומוערך במערך הלוגיסטי, בעצמו גיי מחוץ לארון זה שנים רבות, יהיה, לאחר פרישתו של אפק, הלהט"ב הבכיר בצה"ל.
האם כמו במקרה של האלופה השנייה בצה"ל יידרש גם כאן עשור כדי לשחזר את ההישג, הפעם במינוי גאה בכיר נוסף לאלוף? ימים יגידו. כך או כך, ברור שכשם שאין כנראה מי שמצפה שאישה תקודם לאלוף רק משום שהיא אישה, ודאי שגם בהקשר ללהט"ב הדברים נכונים בדיוק באותה מידה. ובכל זאת, הנה סוגיה נוספת שתאתגר את הדרך היפה שעשה צה"ל ביחס ללהט"בים בעשורים האחרונים.
–
- קדנציה יותר מדי | טור מאת רני רביב
- צה"ל קורה לך: כך השתנה הדימוי הצבאי ביצירה הישראלית // מאת רותה קופפר
