רוני אלשיך שוכח לעתים איזה כוח יש למילים שיוצאות מפיו.
זה התחיל עם "התלונות האנונימיות". אלשיך ישב וחשב על מה ידבר עם מאות שוטרות ביום האישה הבינלאומי. דווקא ביום הזה החליט לעלות סוגיה נפיצה מאוד בתוך הארגון. במשך שנים נהגו שוטרים לשגר מכתבים אנונימיים לפיקוד הבכיר נגד קצינים בשלל נושאים, במיוחד לפני החלטות על מינויים. לרוב, המכתבים האנונימיים האלה נועדו למטרה אחת: "סגירת חשבונות". אלשיך – זו זכותו – רצה לשים סוף לתרבות הזו. אבל מה יצא לו? פיגוע תקשורתי. רוב האנשים שנכחו בנאום שדלף הבינו שהמפכ"ל כיוון לתלונות אנונימיות על הטרדות מיניות. דווקא הוא, האיש שבא להציל את המשטרה מקצינים שלא שולטים ביצריהם, גונז כלי חשוב לדיווח על תרבות חולה. לכאורה.
חברי כנסת – בעיקר כאלה שלא מבינים איך המערכת עובדת – גינו מיד, דרשו את פיטוריו, ביקשו לזמנו לכל ועדה אפשרית.
והנה הסיפור האמיתי: תלונות אנונימיות על עבירות פליליות (עבירות מין למשל) – על פי חוק ימשיכו להגיע למשטרה – גם אם אלשיך ינסה לעצור אותן בגופו. במקרה כזה, המשטרה חייבת להעבירן למח"ש. במקרה ששוטרת אינה סומכת על הארגון – היא תמיד יכולה להעביר תלונה אנונימית ישירות למח"ש. כלומר, בשורה התחתונה – ההליך האנונימי הנוגע לעבירות מין לא נפגע, אבל עד שאלשיך הצליח לשכנע למה הוא באמת התכוון, כולם כבר עסקו בהתבטאות הבאה.
אלשיך הגיע מעולם מקביל, עולם שבו כמעט שום התבטאות, לא משנה באיזה פורום, אינה מציפה מיד את הטוויטר ואת כותרות המהדורות. בעולם הזה קל הרבה יותר לדבר (או להתבדח) על נושאים נפיצים. ופה מתחילה הבעיה. השאלה שנשאלה לאחרונה מהקהל בכנס של לשכת עורכי הדין היא דוגמה מצוינת. היא התייחסה, כידוע, למדיניות המשטרה בנוגע ל"אתיופים".
אלשיך מיהר לתקן את השואל, "לא אתיופים, אלא יוצאי אתיופיה. הם יהודים ישראלים וכך צריך להגיד". עד כאן הכל בסדר. אבל מפה הכל הלך והסתבך. "מהגרים…", "כל המחקרים בעולם ללא יוצא מהכלל"…", "טבעי ששוטר חושד בהם יותר…". פחות מ־20 מילים, שהציתו מחדש את המתיחות בין בני העדה למשטרה – רק שהפעם הנרטיב היה שונה. הכותרות לא איחרו להגיע והן התמקדו בבחירת המילים השגויה. הצייצנים תקפו אותו על שדיבר על המחקרים בעולם, בלי לבדוק אותם. המבקרים טענו שדבריו גזעניים ופוגעניים.
אלשיך צוחק על צבע עורו בפורומים סגורים. גזען הוא לא. רק לפני חודשיים ערכה המשטרה מבצע חשוב ותקדימי במועדונים בתל אביב. שוטרים בני העדה חוו על בשרם סלקציה גזענית בכניסות. הם תיעדו הכל במצלמות נסתרות. מועדונים נסגרו מיד. האפקט הורגש היטב. בעלי מועדונים סיפרו לי שלמעט מקרים נקודתיים, בני העדה – עכשיו – נכנסים. אין ספק שהמבצע הזה רחוק מלמגר את הגזענות, אבל זה היה מעשה אמיתי (ונדיר) כדי להילחם בסלקציה הזו, שכל כך פגעה בצעירי העדה.
מוקדם לתת ציון למפכ"ל. ח"כים שקוראים לפיטוריו אינם מבינים את המטריה. מפכ"לים נמדדים אחרי כמה שנים בתפקידם. אבל בהחלט אפשר להמליץ לאלשיך להפסיק לשלוף. השליפות שלו לא מתאימות לתפקידו החדש, למרות שיש בזה סוג של חן. מפכ"ל אנושי, בגובה העיניים. אנחנו חיים במציאות שבה מילה אחת מוציאה אלפים לרחובות. אלשיך צריך לבוא מוכן, לא יזיק לו גם להופיע פחות. לדבר פחות, לפחות בשנה הקרובה – עד שיוכל לדבר על תוצאות – ולא רק על רעיונות.
–
למבצע מנויים אטרקטיבי וחדש – 49 ש"ח לשלושה חודשים ראשונים – לחצו כאן
–
צילום: אילן אסייג, הארץ
