הרושם העולה ממהלכי הממשלה הוא כי למרות המחאה האדירה ששוטפת את הארץ, רכבת החקיקה של המהפכה המשטרית איבדה שליטה ודוהרת עם כולנו בתוכה אל עבר תהום דיקטטורית מסוכנת. אבדן הבלמים מסכן לא רק את החירויות שלנו כאזרחים, אלא את עצם קיומה של מדינת ישראל. שנאת החינם שהביאה לחורבנם של הבתים הקודמים, חזרה במלוא עוצמתה ומאיימת להביא לחורבנו של הבית השלישי, הצעיר בן ה-75.
אם כך אכן יקרה ומובילי המהפכה יצליחו לחוקק את עיקריה עד לפגרת הפסח, מדינת ישראל תגיע לחג החירות, כמדינה שונה מזו שהכרנו עד כה: הרבה פחות דמוקרטית, הרבה פחות חופשית הרבה פחות חזקה ביטחונית וכלכלית והרבה יותר מנודה בזירה הבינלאומית.
את ניצני הנידוי הזה אנו רואים כבר כעת בדמות ההזמנה המבוששת לבוא של נתניהו לבית הלבן, הכתף הקרה שניתנה לשר האוצר סמוטריץ' מהממשל האמריקאי, מסמוס ההזמנה של שר החוץ להגיע לכנס או"מ בסעודיה, ידיעות על הקפאת הרכש הביטחוני האמירתי ואפילו הסכם חידוש היחסים בין סעודיה לאיראן, שגם אם אינו בהכרח רע לישראל, הוא ללא ספק מנוגד להכרזה של נתניהו, שיעדי מדיניות החוץ שלו הם בידוד איראן ונורמליזציה של יחסי ישראל עם סעודיה.
אבל העתיד עלול להיות שחור הרבה יותר. ללא האיזונים והבלמים הדמוקרטיים, תיפתח הדלת להשתוללות של חקיקה מפלה ומדירה – נגד זכויות נשים ולהט"בים, ונגד זכויות המיעוט הערבי. לצד זאת, מהלכי סיפוח דה פקטו ודה יורה שיובלו על ידי השר סמוטריץ' בכובעו כ"ראש ממשלת ההתנחלויות" ומתוקף תפקידו כשר הממונה על המנהל האזרחי וניסיונות חוזרים ונשנים להעלאת האזור באש על ידי הפרובוקטור המקצועי בן גביר המכונה השר לביטחון לאומי.
כל אלו מעמידים את ארה"ב בעמדה שונה מזו שהתרגלנו אליה. חלק משמעותי מעוצמתה של מדינת ישראל נשען לכל אורך שנות קיומה על הברית עם ארה"ב, שיסודותיה הם הערכים הדמוקרטיים המשותפים, תמיכתה של הקהילה היהודית ואינטרסים אזוריים משותפים לנו ולאמריקאים.
אכן, גם בעבר היו חילוקי דעות בין הממשל האמריקאי לממשלת ישראל, חלקם אף התפתחו למשברים. החל בתקופת ה "ההערכה מחדש" (The Reassessment) בתקופת ממשל פורד, דרך האמירה – "כל מה שאתם צריכים לדעת שמספר הטלפון הוא 1-202-456-1414 כשתהיו רציניים בקשר לשלום, תתקשרו", אותה הפנה ב-1990 מזכיר המדינה ג'יימס בייקר לממשלת שמיר, אמירה שזכורה כאחת הקשות ביותר שהושמעה על ידי בכיר אמריקאי כלפי ממשלה ישראלית. תקופת נשיאות אובמה הייתה עמוסת משברים ששיאם היה בנאום נתניהו בקונגרס, שריסק את התמיכה הדו מפלגתית בישראל.
כל אלו היו משברים בין בנות ברית שחולקים בראש ובראשונה ערכים משותפים. אבל הפעם מצפה לנו פרדיגמה חדשה של יחסים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו. אין מדובר עוד בוויכוח בין חברות, אלא במהלך שנתפס בקרב הממשל הדמוקרטי בארצות הברית כבגידה ערכית, שמשמעותו היא שישראל החליטה להשיל מעצמה את כל הבלמים והאיזונים הערכיים והחוקיים ולהפוך למדינה שעושה ככל העולה על רוחה, הן כלפי החברה הישראלית פנימה והן כלפי הפלסטינים החוצה.
במקום להידמות למדינות העולם החופשי שאותו מובילה ארצות הברית, נתפסת ממשלת ישראל כמי שהולכת בדרכם של דיקטטורים דוגמת פוטין, לוקשנקו וארדואן, כשחוקי הדיקטטורה יעברו וחוקי האפליה, ההדרה וסתימת הפיות יבואו בעקבותיהם, תמצא את עצמה מדינת ישראל בודדה באופן שמסכן את האינטרסים הבסיסיים ביותר שלה, מדיניים ביטחוניים וכלכליים, שכן הממשל האמריקאי לא יעמוד לצידה של ממשלת ישראל, לא בהצבעות באו"ם, וכנראה גם הרבה פחות בתמיכה כלכלית וצבאית.
גם האיחוד האירופי, שהוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, צפוי להתרחק מישראל ויותיר את ישראל כמדינה קטנה, שהאליטה היצרנית שלה נפגעה קשות, כלכלתה מצטמקת והיא נטולת תמיכה בינלאומית ממשית.
אותם אלה שמסבירים לנו שהעולם אינו מחרים את סין, אפילו לא את סעודיה, שוכחים שישראל אינה סין או סעודיה, לא בגודל האוכלוסייה, לא במשאבי טבע, ובסופו של דבר גם ללא המשאב הישראלי המרכזי, שהוא הידע וההיי-טק, שכן הממשלה עושה הכל כדי להבריחו מכאן. בסופו של דבר אנחנו מדינה קטנה שהדמוקרטיה שלה, משמשת לה כמגן חיצוני וכבסיס ללכידות פנימית. בהיעדרה נהיה הרבה יותר חלשים והרבה פחות מוגנים.
הפיכתה של מדינת הלאום של העם היהודי לדיקטטורה, עלולה להרחיק מאיתנו לא רק את הצעירים הדמוקרטים הפרוגרסיביים, אלא את הרוב המוחלט של יהדות ארצות הברית ואיתו את הלובי החזק ביותר שהיה לנו מעבר לים. יהדות ארצות הברית היא מיעוט שהחוקה והדמוקרטיה האמריקאית מגינות עליו, הם יודעים להעריך את חשיבותה של הדמוקרטיה, בהעדרה, יעדרו גם הם מפעילות למען ישראל, אלא אם ירגישו שיש להם דרך להשפיע על הדמוקרטיה שלנו במדינת הלאום שלהם.
יש לזכור כי לברית עם ארצות הברית יש אדן מרכזי, שהוא הקהילה היהודית החזקה שמאוד מחויבת לישראל. האכפתיות לעתידה של מדינת הלאום של העם היהודי, תלויה ביכולתם של יהודי ארצות הברית להיות גאים בישראל ובמה שהיא מייצגת, בקבלה של זרמי היהדות הפועלים בקרבם, ובהיותה של ישראל דמוקרטיה ליברלית במהותה. ההפיכה המשטרית צפויה להרחיק ולצמצם משמעותית את התמיכה של יהדות ארצות הברית בישראל, וביתר שאת אצל הדור הצעיר, שרובו הגדול הולך ומאבד עניין בישראל השמרנית, וחש שממשלות ישראל אינן מייצגות אותו ואת ערכיו.
אולם המשבר עשוי ליצור הזדמנות. דווקא מכיוון שהקואליציה מסירה את המסיכות שאפשרו את הכיבוש, היא מייצרת גם הזדמנות שתביא אולי להבנה שיש לסיימו. ההתעוררות של ממשל ביידן ושל הקהילה היהודית אמריקאית לתובנה שאפשר לתמוך בישראל מבלי לתמוך בממשלתה הוא שינוי פרדיגמה חיובי. יש הזדמנות בעצם ההבנה אצלנו ומעבר לאוקיינוס, שהם יכולים וצריכים לתמוך בישראלים הליברלים שמפגינים ברחובות ולסייע לנו מבחוץ להציל את הדמוקרטיה שלנו. זה הזמן לתרגם את האמירות הריקות בזכות פתרון שתי המדינות למהלך בינלאומי שמחזיר את פתרון שתי המדינות לעולם המציאות. אולי בכך יסייעו לאלו מביננו שעדיין מכחישים זאת לעצמם, להבין שאין דמוקרטיה בלי שוויון לערביי ישראל ובלי סיום הכיבוש.
הכותב הוא מנכ״ל JStreet ישראל
