בשיא משבר הקורונה, כשסוגרים מדי יום את צבר המצטרפים למצבת המאובחנים בנגיף, נשלחה הזמנה ליו"ר כחול לבן בני גנץ להיפגש בדחיפות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. אם לא היינו מכירים את הרקע ואת הנפשות הפועלות, יכולנו לחשוב שמדובר בשיחת עדכון/תדרוך בשל המצב הקטסטרופלי שמדינת ישראל נקלעה אליו בצל המגפה.
אבל, אנחנו לא בימים כתיקונם. נגיף הקורונה אוכל במלוא פיו את כלכלת ישראל ומטיל אימה על מיליוני האזרחים שמסתגרים בבתיהם מחשש להדבקה. הפוליטיקה הגיעה לשפל השפלים, שבשיאו קריאה של שרים בכירים, ובהם שר המשפטים, לא לקיים את פסיקות בג"ץ.
השאלה מדוע נתניהו, שלשלטון מטעם עצמו נמשח, קורא לגנץ לפגישה וכשעה קלה קודם לכן מעלה פוסט רגשני ומתחנף שהופנה למתחרהו: "בני גנץ, זו שעת מבחן למנהיגות ואחריות לאומית… בוא ניפגש ונקים ממשלה עוד היום", כתב בין היתר.
כן, זה אותו בני שלא יודע לשמור על הטלפון שלו, זה אותו בני שמסוכן להפקיד בידיו את המדינה, זה אותו בני שנכנע לתומכי טרור. וגם – זה אותו בני שאיתו רוצה נתניהו לחלוק את האחריות כשיגיע תורה של ועדת החקירה שכותרתה תהיה "מוכנות תפקוד הממשלה במשבר הקורונה".
בעוד חנפני נתניהו למיניהם, שבטוחים שאין עוד מלבדו (למרות שבשכונה שבה גדלתי המשמעות הייתה שונה ויוחסה לאל עליון, ולא לבשר ודם), ושהוא לבדו יכול לנצח את הקורונה, להפריח את השממה ולקומם את הכלכלה, הוא יודע שהבור עמוק ושהוא חייב חילוץ. ומי אם לא רמטכ"ל שגדל בצנחנים וביחידות המובחרות ראוי להיכנס מתחת לאלונקה שלו ולקחת חלק באחריות, כדי שחלילה לא תוטל עליו במלואה. נציין שבמקרה של נתניהו, ואם גנץ, הטירון (יחסית) הפוליטי, לא ישים לב, מרב האשמה והאחריות יוטלו עליו ונתניהו יצעד שוב אל עבר בלפור, תוך שהוא מבריש מעל דש מקטורנו גרגירי אבק קטנטנים.
זאת ועוד, לא ברור מהיכן פיתח נתניהו תיאבון כה בריא, כשכעת הוא רוצה לכהן ראשון, שנה וחצי, ורק אז לפנות את בלפור. נזכור שרק לפני חודשים ספורים התחנן שייתנו לו לכהן שישה חודשים והתחייב לפנות את מיטלטליו מבלפור. אז כיצד זה שלמרות שאין לו יכולת להרכיב ממשלה, פעם שלישית ברציפות, הוא מתעקש לשוויון בשלטון. תוך המשך השתלחות בשופטי בית המשפט העליון באמצעות לקקניו. אולי גם הוא החל להאמין שאין מלבדו. וזה דבר מסוכן בפני עצמו.
כתוצאה מכך, הטראומה למערכת הפוליטית והמשפטית תישאר איתנו גם אחרי שנחלים מהקורונה, אחרי שהמטוסים ישובו להמריא בתפוסה מלאה, ואחרי שהמסעדות יהיו מלאות והומות. החברה הישראלית תתפקד עוד הרבה זמן תחת ההשפעה של העת הזאת, שבה אין הנהגה בישראל שאפשר לשאת אליה עיניים. וכפי שכתב פרופ' יובל נח הררי, מגדולי ההיסטוריונים של העת החדשה: "אין ספק שהקורונה חשובה מאוד. אבל הקורונה תחלוף בסוף, ואילו עם תוצאות ההחלטות שמתקבלות כרגע נחיה עוד הרבה מאוד שנים. אלו ההחלטות על חיים ומוות, על גבולות החופש שלנו ועל חלוקת עשרות מיליארדים. כרגע מקבל את ההחלטות האלה אדם אחד, שמואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים ושנכשל בשנה האחרונה בשלושה ניסיונות לקבל את אמון העם".
ואולי בכל זאת יש שביב תקווה, כאשר הוועדה המסדרת בכנסת, בראשות כחול לבן, הציבה בראשות ועדת הרווחה בכנסת את ח"כ עאידה תומא סלימאן. אז עוד לא אבדה תקוותנו.
