המשק הישראלי נמצא בשעתו הקשה והטובה ביותר. בזמן שהמדינה כולה מגוייסת למאמץ המלחמתי, יוזמות אזרחיות פורחות בכל פינה וגופים פרטיים רבים מסבים את העבודה השוטפת שלהם לתמיכה בצה"ל ובעורף – נראה שיש אישי ציבור מסויימים שעדיין לא הבינו שישראל נמצאת במלחמה.
אומרים שעכשיו זה לא הזמן. ישראל נמצאת במלחמה. עברנו את אחד האסונות הגדולים בתולדותינו, ואחרי ההלם ולצד האבל התגייסנו לצו 8. זה לא רק המילואימניקים שעזבו את הבית והמשפחה כדי ללכת ולשמור עלינו, אלו גם האזרחים שנותנים מענה מקיף היכן שהמדינה נכשלה.
אבל כשבעלי תפקידים בוחרים להמשיך ולהתעסק במשחקי כוחות ובפוליטיקה קטנה – זו סכנה לחיי אדם ופגיעה במשק הישראלי וביכולות העורף להחזיק מעמד לאורך זמן.
ולכן זה בדיוק הזמן לכתוב את הדברים האלה.
אפשר היה לצפות שבעת מלחמה השר דודי אמסלם, שר במשרד המשפטים והממונה על רשות החברות, יניח למאבק שלו נגד מנהלת רשות החברות, מיכל רוזנבוים, מי שמחזיקה בידיה מידע קריטי על החברות הגדולות במשק, ביניהן חברת החשמל, רכבת ישראל, נמלי ישראל והתעשיות הביטחוניות. אלא שאמסלם, כך מתברר, מסרב לתת לה אפשרות להעביר עדכונים על מצב החברות בדיונים הרלוונטים.
על פי פרסומים, רוזנבוים, שעם תחילת הלחימה הקימה חמ"ל שמרכז את פעילות החברות ובכללן פגיעות במתקניהן, ניהול מלאי ועדכון על הפעילות השוטפת, פנתה אל השר בבקשה לקיים דיון דחוף על המידע שברשותה לפעילות החברות במצב חירום, אלא שהשר התעלם מפניותיה. בעקבות הפרסומים בתקשורת והלחץ ציבורי, השר הכחיש תחילה שנעשתה אליו פנייה כזו, אך לאחר שהתגלה שהפנייה הזאת מתועדת – הוא נאות להזמין סוף סוף את רוזנבוים והנהלת רשות החברות לדיון – במועד לא ידוע.
גם שר האוצר סמוטריץ היה זקוק לזעם ציבורי כדי לעצור את העברת הכספים הקואליציוניים שטרם הועברו ולהבטיח שינוי בסדר העדיפויות. בתחילה סירב השר להיענות לגורמי מקצוע במשרד החינוך, שביקשו כי מיליארדי שקלים שטרם הועברו לציבור החרדי יופנו במקום זאת לרווחת הילדים תושבי עוטף עזה. אך לאחר שהתגברה הביקורת הציבורית, העבירו בכירי האוצר בהנחיית השר מכתב לכלל משרדי הממשלה ובו הודיעו כי הם עוצרים את כלל התקציבים שאושרו במסגרת ההסכמים הקואליציונים וטרם הועברו, ומעתה יאושרו תקציבים רק לתמיכה במאמץ המלחמתי. פעם נוספת הלחץ הציבורי ניצח.
לא יותר מכמה שעות אחר כך דווח בכלכליסט ששר התקשורת, שלמה קרעי, העביר החלטה שמחייבת את הרשות השנייה לשדר את ערוץ 14 בעידן פלוס, אף שלערוץ יש חוב של כ-20 מיליון שקלים (מתוכם 7 מיליון לרשות השנייה, על סירובו לשלם בשנים קודמות). את ההחלטה העביר השר מכוח הסמכות שניתנה לו במסגרת מצב החירום שהוכרז, החלטה שבימים כתיקונם ניסה להעביר בהצעת חוק.
לבליל המשחקים הפוליטיים מצטרף כמובן גם הפיאסקו סביב הקמת ממשלת האחדות, שהייתה אמורה לקום ביומה הראשון למלחמה ובמקום זאת קמה לאחר כמעט שבוע, תוך חילופי האשמות, תדרוכים מכפישים ומה לא.
בזמן שאזרחי ישראל מפגינים גדלות רוח, עמידה איתנה ואחדות, קברניטי המלחמה ממשיכים במשחקים פוליטיים עלובים ומסוכנים, על חשבון הציבור שאותו הם אמור לשרת ולהוביל. עצם ההבנה שטרם קם קבינט אזרחי, שגופים ממשלתיים כמו משרד ההסברה כשלו בתפקידם בצורה בלתי מתקבלת על הדעת ושמערכות התמיכה בעורף אינן מצליחות לספק את השירותים להם הן נועדו, מעוררת פלצות.
את הדברים האלה חובה להגיד עכשיו. לפני שמאוחר מדי. ראינו השבוע עד כמה חשוב הלחץ הציבורי, ואת הכוח שלו לגרום לנבחרי הציבור לפעול באחריות.
על האחריות האמיתית שלהם למחדל בשביעי באוקטובר ולמה שקרה אחריו – נדבר כשכל זה יגמר.
