בחודשים האחרונים עסקה התקשורת בהרחבה בסטודנטים מעבר לים וביחסם לישראל, עד כדי כך שלפרקים נראה היה שזה הנושא חשוב ביותר לעתידה של המדינה. קולות מעט ביקורתיים יותר העלו את התהייה, מדוע הסטודנטים שלנו לא יוצאים לרחובות להילחם על מה שחשוב להם? התשובות לכך מגוונות: הגיל השונה של הסטודנטים, העובדה שרבים מהם מילואימניקים הלוקחים חלק פעיל במלחמה וההבדלים הכלכליים בינם לבין הקולגות שלהם בחו"ל.
אבל הנה, התאחדות הסטודנטים שמעה את התלונות על חוסר המעורבות הפוליטית של הסטודנטים, והחליטה לקדם חוק. נזכיר, זו אותה התאחדות שנמנעה מכל פעולה במהלך ההפיכה המשטרית מכיוון שתפקידה הוא להישאר מחוץ למאבקים פוליטיים.
החוק הלא-פוליטי שמקדמת התאחדות הסטודנטים מבקש לחייב מוסדות אקדמיים לפטר באופן מיידי וללא פיצויים מרצה שהתבטא נגד ישראל או צה"ל, ולשלול תקציבים ממוסדות שלא ינהגו כך.
המילים לתאר את הצעת החוק הזאת כבר שחוקות עד אפר. ברור לכל שמדובר בחוק מקארתיסטי שפוגע באופן חמור בחופש הביטוי ובחופש האקדמי. ועדיין, צריך להגיד עליו כמה מילים.
ראשית, החוק הזה מונח בתקופה הגרועה ביותר של האקדמיה הישראלית אי פעם. חוקרים ישראלים מספרים על כך שמאמרים שלהם נדחים ושיתופי פעולה עמם מופסקים; האיחוד האירופי שוקל לעצור הסכם אקדמי עם ישראל, הסכם שתקציביו עצומים ומחזיקים חלק משמעותי מהאקדמיה הישראלית.
באותו הזמן, שר האוצר סמוטריץ' מודיע שמדינת ישראל תקצה 700 מיליון שקלים לטובת מענקים שיחזירו לארץ חוקרים ישראלים שנמצאים במוסדות מובילים בחו"ל.
בואו נחשוב רגע על החוקר הזה שצריך להחליט אם לחזור.
נגיד שהוא לא איזה שמאלן קיצוני לא לגיטימי, אלא סתם מתנגד למשטר הנוכחי או העתידי. האם שווה לו לסכן קריירה אקדמית בחו"ל ולחזור לכאן, בידיעה שאם יביע את עמדותיו הוא עלול להיות מפוטר? האם הוא רוצה להיות חלק מקהילה אקדמית שגבולות חופש הביטוי שלה מצומצמים ונאכפים בצורה הזאת? הרשו לי להניח שלא.
האקדמיה היא לא מוסד שנועד רק ללמד מקצוע. ישנן מספיק מכללות מקצועיות בשביל מי שמעוניין רק בזה. אקדמיה, כל אקדמיה, היא מוסד המבוסס על שיח חופשי ועל יכולת לבקר לא רק את השלטון, אלא גם גופים חזקים אחרים ומוסדות כוח חברתיים. לא כל אקדמיה עושה זאת, אך כל אקדמיה שבוחרת להגביל את היכול לעשות זאת – מגבילה את יכולת המחשבה וחוטאת לתפקידה.
סטודנטים אמורים להשתתף בשיח הזה. הם אמורים להתעצבן, להתווכח, לחשוב. העובדה שדווקא הם אלה שמבקשים לחסל אותו היא אבסורדית. אם אין בך רצון להתעמת עם השקפות שמבקרות את השקפותיך, גם אם הן קשות – בשביל מה בעצם הגעת לאקדמיה?
בסופו של דבר, התאחדות הסטודנטים משרתת הלכי רוח פופוליסטיים ומובילה מהלך מרכזי מתוך הטקסטבוק של הרס חברה וכל שיח ביקורתי בה. הדרך לשלוט ביכולת לבקר את השלטון עוברת דרך שליטה ביצרני השיח הביקורתי: האקדמיה, התקשורת והתרבות. מי שמבקש לכפות על מי מהם לחשוב בצורה מסוימת, מבקש להגביל את דרכי המחשבה האפשריות של האזרחים ובכך לצבור כוח.
עוד קלישאה שחוקה היא שאם תסבלו זאת הילדים שלכם ואתם תהיו הבאים. אנחנו, לצערנו, כבר יודעים איך זה עובד. הרדיפה האקדמית תתרחב לאט לאט, ותגיע לרדיפת כל מי שהרוב יחליט שאינו לגיטימי.
אנחנו חייבים להתנגד לחוק הזה, כי אף אחד מאתנו לא יודע לרכב על הנמר הזה, וכי חברה חופשית חייבת להכיל גם את הקולות שמעצבנים אותה מאוד.
