הנה עוד משהו שמתפרק עכשיו בזכות הקרב על מערכת המשפט: איזה כיף שהסטטוס קוו נשבר.
הסטטוס קוו בישראל הוא מערכת היחסים בין דת למדינה, ובין הציבור הדתי לציבור החילוני. את לידתו נהוג לייחס למכתב שכתב דוד בן גוריון עוד ב-1947 לאגודת ישראל, שאז עוד לא הייתה מפלגה אלא ארגון יהודי-אורתודוקסי. בן גוריון היה אז ראש הסוכנות היהודית ומטרת המכתב הייתה לשכנע את החברים באגודה להמליץ על הקמת המדינה. תוכן המכתב הזה מהווה תשתית עקרונית ליחסי הדת והמדינה בישראל. במהלך השנים עיגנו חלקים שונים מן הסטטוס קוו בחקיקה או בתקנות ממשלתיות.
בגדול, הסטטוס קוו נשמר מאז קום המדינה. לאורך השנים נעשו בו שינויים קלים, למשל לאחר העלייה הגדולה מרוסיה בשנות ה-90'. בהתאם לשינוי הדמורפי שנוצר אז, התבצעו התאמות בתקנות הנוגעות למסחר בשבת ולכשרות, וסמכויות רבות הנוגעות לתחומים האלה הועברו לאחריות הרשות המוניציפלית. בתגובה לכך נעשו ניסיונות של גורמים פוליטיים שמרניים להעביר חקיקה שתהפוך את ההגבלות לתקנות מחייבות ברמה הארצית, ובכך להגביל את המסחר והתעסוקה בשבת גם בערים חילוניות או ליברליות.
עכשיו הגיע הזמן להודות באמת, והיא לא הולכת להיות נעימה. הסטטוס קוו בישראל הוא רעיון מיושן שמעולם לא היה שיוויוני כלפי הציבור הליברלי. מדובר בוויתור של הציבור החילוני, שמהווה רוב, על נושאים שנוגעים לעיצוב המרחב הציבורי בישראל או ליחסי דת ומדינה, וכל זה כדי שהציבור החרדי לא ישבור את הכלים ונוכל להימנע מהתנגשות חזיתית שתיגרם קרוב לודאי. בקיצור? פרוטקשן.
הסידור הזה מיסודו כולל הגבלות על חירויות הפרט שמי שמגדיר את עצמו ליברל לא יכול להשלים איתן, אבל הניסיון הנוכחי של השלטון להציג את המוחים כמפרי הסטטוס קוו הוא יותר ממגוחך. זו הרי הממשלה שמובילה מהלכים שכל תכליתם היא הפרת הסטטוס קוו: הפרדה בין נשים לגברים במרחב הציבורי, השוואת המעמד של לומדי תורה למשרתים בצה"ל, העברת החקיקה בנושא חמץ בבתי החולים בפסח, הרחבת הסמכויות לבתי הדין הרבניים כדי שוכלו לדון גם בנושאים אזרחיים – כל אלו הם פגיעה עמוקה בהסכם הבלתי כתוב על יחסי הדת והמדינה.
אבל יתכן שהמחנה השמרני הלך רחוק מדי, כי בניסיונות האלה עורר במחנה הליברלי את החשיבה המחודשת על הסטטוס קוו כולו. למה, בעצם, שלא תהיה תחב"צ בשבת בערים ליברליות, כשרק הציבור החילוני נפגע מכך? הנה הפתעה: הבחירה לעלות על אוטובוס בכל יום ובכל שעה היא אישית, ואין שום קשר בינה לבין כפייה חילונית.
אבל זה לא נגמר שם, אלא ממשיך גם למחשבה מחודשת על הבלעדיות שיש לרבנות על מוסדות הכשרות והנישואין. הציבור היהודי בישראל מחויב על פי חוק להתחתן אך ורק דרך הרבנות בהתאם להגבלות שקבעה, כולל על נישואים מעורבים. כן, מדינת ישראל קובעת לנו איך נתחתן ובצורה מעט גזענית גם מגבילה אותנו עם מי, ואנחנו מקבלים את זה בהבנה. למה? כי סטטוס קוו כמובן.
נכון שלאורך השנים הסטטוס קוו היה דינמי-במידה וחלקים ממנו הותאמו לשינוי הדמוגרפי באוכלוסיה, אבל בפעם הראשונה אנחנו רואים עכשיו איך הוא מאבד את תמיכת הקונצנזוס הציבורי.
והנה, נקודת אור נוספת בחסות ההפיכה המשטרית.
