מקובל להתייחס לקשרים מיוחדים שיש לארצות הברית עם שתי מדינות – בריטניה וישראל. עבור השנייה, הקשרים האלו הם אולי ממאפייניה הבולטים ביחסי החוץ שלה. ישראל נשענת על קשריה הטובים עם ארצות הברית, נהנית מסיוע ומשיתוף פעולה צבאי ומודיעיני, מתמיכה כלכלית, ממטריה בין־לאומית במוסדות בינלאומיים ומפעולות תיווך עם מדינות וארגונים בין־לאומיים.
ישנם גורמים רבים המשפיעים על הקשרים והיחסים המיוחדים בין שתי המדינות – החל מאינטרסים אסטרטגיים של ארצות הברית, דרך השפעה של לובי פרו־ישראלי חזק (לא רק בקרב יהדות ארצות הברית), ועד ערכים משותפים ומחויבות היסטורית ארוכת שנים (לעם ולמדינה). אולם היחסים המיוחדים הללו לא היו מתאפשרים בלי דעת קהל תומכת בארצות הברית, בעיקר נוכח העלות הכלכלית והפוליטית שמשלמת המעצמה על הברית החזקה עם ישראל.
אהדה בראשית
מחקרים שערכנו ב"מעבדה לחקר דעת קהל אמריקאית" באוניברסיטת רייכמן, מלמדים כי במשך שנים נהנתה ישראל מאהדת הקהל האמריקאי. אחוז ניכר מהחברה האמריקאית, גם אם ידע מעט על ישראל, הביע עמדה חיובית כלפיה ותמך במדיניות הפועלת למענה. ניתן ללמוד זאת ממאות סקרים שנעשו בארצות הברית וכללו שאלות בנוגע לישראל. אמריקאים התעניינו בישראל והתמיכה בה הייתה רחבה ולא תלויה במעמד חברתי או פוליטי, או בהשתייכות לקבוצה זו או אחרת. כך, לדוגמה, לאורך שנים נמצאו רק הבדלים קטנים בדעת הקהל האמריקאית כלפי ישראל בהשוואה בין קבוצות דתיות, גילאיות, גזעיות או מפלגתיות.
בספר שכתבתי עם גיא פרידמן על דעת הקהל האמריקאית כלפי ישראל (Cavari & Freedman, 2021) הראנו שהמגמה הזו החלה להשתנות בתחילת המאה ה־21. לאורך 20 השנים האחרונות אנו רואים עלייה ניכרת בפערים בין קבוצות פוליטיות ביחס לישראל – הרפובליקאים מביעים עמדות פרו־ישראליות באחוזים גבוהים לעומת הדמוקרטים. ובמקביל אנחנו רואים ירידה בתמיכת הדמוקרטים בישראל. נכון להיום, הפער בין רפובליקאים לדמוקרטים במידת התמיכה בישראל עומד על כ־40 נקודות אחוז, בדומה לקיטוב הפוליטי שמאפיין את שתי המפלגות בשלל נושאים אחרים.
בתרשים 1 ניתן לראות את העדפות הרפובליקאים והדמוקרטים לאורך זמן, כשהתבקשו לבחור את מי הם אוהדים יותר – ישראלים או פלסטינים. בקרב הרפובליקאים יש העדפה ברורה – ישראלים. למרות תנודתיות מסוימת לאחרונה, הפער בין אהדתם לישראלים ולפלסטינים גדל בעשרים השנים האחרונות.
בקרב הקהל הדמוקרטי התמונה שונה מאוד; בשני העשורים האחרונים ניכרת מגמה ברורה של עלייה באהדה לפלסטינים, ובעשור האחרון חלה ירידה באהדה לישראלים. בתקופה האחרונה אנו רואים כי האהדה לישראלים נמוכה מהאהדה לפלסטינים.
אם נקבל את ההנחה שהתמיכה הציבורית הכרחית לשמירה על היחסים המיוחדים, הרי שהקיטוב הפוליטי בנוגע לישראל עלול לגרום לכך שזהות מפלגת השלטון (נשיא או הרוב בקונגרס) תכתיב את טיב היחסים – ממשל רפובליקאי יתמוך יותר בישראל, וממשל דמוקרטי פחות.
אין להמעיט במשמעות של התמיכה הנמוכה בקרב הצעירים. מחקרים הבוחנים את הגורמים המשפיעים על דעת קהל מראים שאנשים מעצבים את העמדות הפוליטיות שלהם בגיל צעיר (על פי רוב במהלך המחצית הראשונה של שנות העשרים של כל פרט), ועמדות אלה נשארות איתם לכל חייהם. מחקר זה מנבא שהדור הצעיר, הביקורתי ביותר כלפי ישראל, ימשיך להיות ביקורתי על ישראל גם לכשיתבגר.
אם תרצו, זהו דור אבוד בכל הנוגע לתמיכה בישראל. וכך, שינויים דמוגרפיים טבעיים, דורות מבוגרים מוחלפים בדורות הצעירים שבגרו, יובילו לירידה נוספת בתמיכה הכללית בישראל.
מבקשים הערכה מחדש
המצב הפוליטי בישראל והשינויים העומדים על הפרק, עלולים להוביל לירידה נוספת בתמיכה בישראל. סקר של המכון לחירות ואחריות בשיתוף עם המכון למדיניות ואסטרטגיה (שניהם באוניברסיטת רייכמן), אשר בוצע בחודש מאי 2023 בקרב מדגם מייצג של החברה האמריקאית, מראה שיותר מ־75% מהציבור האמריקאי רואה חשיבות גדולה מאוד בשותפות לערכים דמוקרטיים כתנאי לכינון ושימור יחסים בין ארצות הברית עם מדינות העולם.
הדברים אמורים גם ביחס לישראל: כ־70% מהאמריקאים ציינו את מרכיב השותפות בערכים דמוקרטיים כפקטור חשוב בשימור היחסים המיוחדים בין ארצות הברית לישראל, וכ־60% מהציבור הביע תמיכה בביקורת כלפי ישראל במקרה שהיא פועלת שלא על פי ערכים אמריקאים. הנתון הרלוונטי ביותר: יותר מ־60% סבורים שאם ישראל תעביר רפורמות אשר יפגעו בעקרונות דמוקרטיים של הפרדת רשויות, חופש העיתונות או חופש מדת, על ארצות הברית להעריך מחדש את יחסיה המיוחדים עם ישראל.
הנתונים האלו מדאיגים במיוחד נוכח דעת הקהל בישראל בנוגע ליחסים עם ארצות הברית. בסקר שערכנו בישראל, במקביל לסקר שנערך בארצות הברית, בחנו עד כמה חשובה לציבור הישראלי הברית עם ארצות הברית ועד כמה הציבור בישראל מוכן לקבל ביקורת מארצות הברית.
כמו בארצות הברית, גם דעת הקהל בישראל מקוטבת בין מצביעי מפלגות הקואליציה למצביעי מפלגות האופוזיציה. בעוד מצביעי הקואליציה דוחים כל ביקורת אמריקאית, מצביעי האופוזיציה סבורים שארצות הברית צריכה לבקר את ישראל ושהרפורמות המוצעות יפגעו ביחסים בין המדינות.
עם זאת, שני הצדדים הפוליטיים מסכימים שהיחסים עם ארצות הברית נפגעו, ושהגורם המשפיע ביותר על הפגיעה הוא ממשלת ישראל (ולא הממשל האמריקאי).
אם נשוב להתחלה, ישראל נהנית מאוד מתמיכה אמריקאית, תמיכה הגובה מארצות הברית מחיר כלכלי ופוליטי. תמיכה זו אינה אפשרית בלי דעת קהל אוהדת בציבור האמריקאי. הקיטוב הפוליטי, הירידה בתמיכה בקרב צעירים, והביקורת הגוברת על פעולות הממשלה עלולים לפגוע באחד הנכסים החשובים, אם לא החשוב ביותר, שיש לישראל במישור הבין־לאומי.
אין ספק שללא תמיכה ברורה של ארצות הברית, מרחב התמרון של ישראל יקטן בכל המישורים: צבאי, דיפלומטי וכלכלי. את זה גם רוב הישראלים מבינים. אבל התנהלות הממשלה והתבטאויות של נבחרי ציבור, דוגמת השר עמיחי שיקלי (Mind your own business) וחברת הכנסת טלי גוטליב (יש להשתיק את ערוצים 11, 12, 13 בזמן מבצע צבאי), מראים שמטרת חברי הקואליציה הנוכחית היא להשביע את עמדות קהל מצביעיהם והם אינם מביאים בחשבון את האינטרס האסטרטגי של ישראל. פעולות אלו עלולות לגבות מחיר כבד.
ד"ר אמנון כוורי הוא ראש המכון לחירות ואחריות והמעבדה לחקר דעת קהל אמריקאית באוניברסיטת רייכמן
