הנשיא ה־11, יצחק (בוז'י) הרצוג, לא מפסיק לייצר כותרות. מדבר עם ארדואן, משוחח עם המלך עבדאללה, מחליף מסרים עם ביידן, נפגש עם זה, מדבר עם ההוא. מתודרך על ידי ראש הממשלה ועל ידי חליפו. מדי יום מפרסם הרצוג לו"ז יומי/שבועי צפוף בעשייה שלא נוגעת בהכרח לקרע הפנימי במדינה, שבו הבטיח לטפל. הוא עסוק בעשייה מדינית חובקת עולם. מתחזק את קשריו הבינלאומיים, את קשריו עם המערכת הפוליטית הישראלית. משמר את האפשרות שבתום שבע שנות כהונתו כנשיא יחזור לזירה הפוליטית ויתמודד על התפקיד שאליו תמיד חתר – ראש הממשלה. כלומר, להמיר את משכן נשיאי ישראל במעון בבלפור.

בשנת 2015 היה הרצוג קרוב מתמיד לכיבוש היעד. החיבור לציפי לבני הניב מנדטים רבים. אבל "אשמור על נתניהו מאוחדת" מחד, והסרטון של נתניהו שקרא לנהור לקלפיות בעקבות נהירת הערבים לשם, הפכו את הקערה ונתניהו נשאר בבלפור.

הרצוג החליט להמיר את הכנסת בארומה של הסוכנות היהודית, שגם מבטיחה קשרים עם טובי בנינו העשירים שמעבר לים וגם עוסקת בציונות. הוא נבחר בגדול ליו"ר הסוכנות היהודית, ומהכיסא שעליו ישבו גם ראשי ממשלתנו הראשונים – כמו בן־גוריון, שקודם היה יו"ר הסוכנות ואז נבחר לראש הממשלה, ומשה שרת שקודם כיהן כראש ממשלת ישראל ואז נבחר ליו"ר הסוכנות – החל במגעים להבטחת בחירתו לנשיא המדינה.

ואכן, בחירתו לתפקיד, ברוב מוחץ שנשען על נציגים כמעט מכל סיעות הבית בכנסת, הצביעה על החריש העמוק שביצע בקרב חברי הכנסת ועל העבודה היסודית שעשה. וכאמור, להערכתי, משכן נשיאי ישראל הוא עוד נקודת ציון בדרך למטרה הסופית, הבית בבלפור.

יש להעריך שלאורך כל כהונתו ינהג הרצוג בסופר־ממלכתיות. ייעזר בסקרים, ישמר קשרים בינלאומיים כאלה ואחרים, שיסייעו לו גם לגייס תרומות בעתיד. הוא יקפיד לשמור על קשר עם מפלגת האם שלו, מפלגת העבודה, אך ישמור על קשרים גם עם מפלגות שבעתיד יוכלו אולי לשמש לו כן שילוח לתפקיד ראש הממשלה. באמצעות איזו פלטפורמה יתמודד, יש להניח שיחליט רק לאחר שיסיים את נשיאותו.

אגב, אם זה אכן יקרה, הרצוג לא יהיה הנשיא הראשון שחוזר לזירה הפוליטית. הקדים אותו הנשיא החמישי, יצחק נבון, שוויתר על כהונה שנייה כנשיא לטובת חזרה לחיים הפוליטיים. הוא ויתר על האפשרות להתמודד על ראשות העבודה מול שמעון פרס, אך הצטרף לרשימת מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה־11 ומונה לסגן ראש הממשלה ולשר החינוך. הרצוג יהיה רק בן 68 כשיסיים את כהונתו כנשיא. כל עתידו הפוליטי עדיין יהיה פרוש לפניו.

מרצ. להיות צודקים תמיד

מפלגת מרצ נמנית עם אותן מפלגות, יחידות סגולה, שקהל הבוחרים שלהן נאמן להן בכל מצב ובכל מזג אוויר. המאבקים האזרחיים שלהם נוגעים בשורשים של כבוד האדם וחירותו. האמונה היוקדת שלהם בפתרון שתי המדינות ראויה להערכה. אבל במרצ, מרוב ההתאהבות של "להיות צודקים תמיד", לעיתים זה הופך לטהרנות לשמה שבקואליציה הנוכחית מתנפצת על קרקע המציאות. לפעמים, ובעיקר כפי שזה בא לידי ביטוי בקואליציה שאליה הצטרפו, נראה שהמשפט "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" ממש תפור עליהם.

הדוגמה הבוטה ביותר היא מלחמתם בממשלה הגדולה והבזבזנית של נתניהו. כמה מילים ניתזו על כך: על מספר השרים וגם על החוק הנורווגי. וראו זה פלא – מרצ הצודקת הסכימה לממשלה בזבזנית לא פחות, נתנה יד להרחבת החוק הנורווגי המושחת, וכך משישה חברי כנסת הפכו לתשעה, כשבמסגרת החוק הנורווגי המורחב נכנסו לכנסת מיכל רוזין, גבי לסקי ועלי סלאחלה במקום שלושת חברי הכנסת שמונו לשרים. וכולם, אבל כולם, זוכים ללשכות, ליועצים, לנהג ולעוד כיבודים. והשיא כשנתנו יד למינויו של ח"כ יאיר גולן לסגן שר הכלכלה והתעשייה, על מנת לפנות את ראשות ועדת הקליטה שיועדה לו לטובת הסכמות עם האופוזיציה.

לא היינו נדרשים למקרה גולן אלמלא, למעשה, למרות שנבחר לכנסת ה־21, הרי שבעצם לא תפקד כמעט כחבר כנסת, לא ממש עסק בחקיקה, והופ, עובר להיות סגן שר כחלק מדיל פוליטי. מרצ הייתה צריכה להילחם שחבריה יהיו חלק מהעשייה הפרלמנטרית החשובה, שתפקידה גם לפקח על הממשלה שהם חלק ממנה.

ממרצ היינו מצפים ליותר, לאמירה ערכית, ואפילו לפחות לחקות את אחותה הבכורה, מפלגת העבודה, שהחליטה שלא למנות סגני שרים. הם יודעים שסגן שר זה התפקיד המיותר ביותר שיש. מצד אחד אין לו סמכויות כיוון שמעליו מכהן שר, מנגד הוא אינו יכול להגיש הצעות חוק, או לכהן כסגן יו"ר הכנסת או כיו"ר ועדה. השופט אליקים רובינשטיין הגדיר את מצבם של סגני השרים כמצב אנדרוגיני – כלומר, סוג של אנדרוגינוס בעל מאפיינים נשיים וזכריים. כלומר, חצי קפה חצי תה. ובקיצור, כפי שכבר אמרנו – תפקיד מיותר לחלוטין.

מותג ושמו נתניהו

דיברתי עם מנכ"ל פייזר, שוחחתי עם מומחים, המצב רע. חייבים להביא כעת מיליוני חיסונים – כך נתניהו, ראש הממשלה לשעבר וכיום יו"ר האופוזיציה, בסרטון שהפיץ ברשת. הסרטון צולם באותה תפאורה שבה היה נתניהו מפיץ את סרטוניו כשהיה עדיין ראש ממשלה. את הסרטון הפיץ נתניהו למרות – ואולי בגלל – שראש הממשלה נפתלי בנט הודיע על חתימת הסכם עם פייזר לאספקה שוטפת של חיסונים לישראל.

המעקב אחר עמוד הטלגרם של נתניהו מרתק בימים אלו. לצד קריאה להתפקדות לליכוד כדי לבחור ולהשפיע, יש מתקפה בלתי פוסקת על הממשלה הנוכחית ובמרכזה ביקורת חריפה בתחום הקורונה. נתניהו גם מוביל לפיליבסטרים ליליים בכנסת, שמורטים את חייהם ועצביהם של כלל חברי הכנסת, כולל חברי הליכוד.

ולצד זה, וכפי שפורסם, נתניהו רוצה שיפנו אליו בתואר ראש הממשלה, שימחאו לו כפיים בסיום הקטע הפומבי בכל ישיבת סיעה בכנסת, ובאופן כללי, שימשיכו להעריץ אותו. בשלב זה, חברי הכנסת של הליכוד מצייתים להנחיות, מי בקול רם ומי בנימוס בלבד וכדי לצאת ידי חובה.

נתניהו פועל אך ורק על פי סקרים שבוחנים אילו מסרים עובדים ואילו לא עונים למטרה הראשית – לשמר אותו בתודעה הציבורית ברמה הגבוהה ביותר וליצור את הרושם שעוד רגע הממשלה הנוכחית נופלת והוא היחיד שיכול לחזור לכס ראש הממשלה. המטרה הזאת מושגת בצורה מושלמת. יעידו על כך לא רק העובדה שעדיין מתבלבלים ומכנים אותו ראש הממשלה ולא יו"ר האופוזיציה, אלא גם הקשב התקשורתי לדבריו. ההתנהלות שלו מושפעת כמובן גם מהמשפט שמתנהל נגדו. אם יחוש שהיא פוגעת במשפט, הוא ירפה. אם ירגיש שזה מועיל, מתקפותיו יהפכו אגרסיביות יותר.

אבל, בסופו של יום, גם הוא יודע שגורלו כרוך במעשיה ובמחדליה של הממשלה בראשות בנט. אם הם יתעשתו ויפעלו בהרמוניה ויוכיחו לנו שאכן טובתנו לנגד עיניהם, הסנטימנט לנתניהו ילך וידעך. או אז יקרו שני דברים – בליכוד יקומו נגדו ויתחילו גם למתוח ביקורת ולא רק למחוא לו כפיים, או שנתניהו יבין שתם הטקס ועדיף לו להיפרד בכבוד מהמערכת הפוליטית וללכת לעשות לביתו בהרצאותיו המבוקשות בחו"ל.