בשבועות האחרונים אנחנו שומעים תכופות על צעדים מרחיקי לכת שנוקטים גורמים שונים בחברה הישראלית, בשל החשש ואובדן האמון בממשלה בעקבות הרפורמה המשפטית. כך לא מעט חברות הייטק, המודאגות מהתוכנית להחלשת בית המשפט ומהשלכותיה, מוציאות את כספן מישראל; לאלה הצטרפו באופן חסר תקדים קריאות והצהרות על סירוב – מצד טייסי מילואים של חיל האוויר ולוחמים במילואים – שהכניסו לראשונה את צה״ל ללב הוויכוח.
אמון פוליטי הוא גורם מכריע ביחסים שבין האזרחים לבין מוסדות השלטון, ומתייחס לביטחון שיש לאנשים בממשלתם. כאשר יש רמות נמוכות של אמון אנשים מחפשים דרכים אלטרנטיביות כדי להגן על האינטרסים שלהם. חוקרים רבים טוענים כי חוסר אמון פוליטי פוגע באפקטיביות של משטרים דמוקרטיים ושוחק את הלגיטימיות שלהם, עד כדי אובדן אמון של האזרחים בשיטה הדמוקרטית עצמה.
גם הנשיא לא קונצנזוס
מחקרים רבים מראים ירידה עקבית באמון הציבור במוסדות הפוליטיים בעשורים האחרונים בארה"ב ובאירופה, ומזהירים מפני ההשלכות השליליות של חוסר האמון על הדמוקרטיה הליברלית. את השלכותיו של חוסר האמון בתוצאות הבחירות בארה"ב וערעור תוקפה של השיטה הדמוקרטית, ראינו לפני קצת יותר משנתיים בהסתערות המון משולהב על הקונגרס האמריקאי, במהומות השישה בינואר.
נוסף על כך, מזהירים החוקרים ממצב של אי־תמיכה בפעילות ממשלתית כתוצאה מחוסר אמון ציבורי. הטענה המרכזית היא שאנשים לא יהיו מוכנים לתמוך במדיניות הכרוכה בסיכון אישי או הקרבה, אם הם לא בוטחים בממשלה ובאינטרסים שהיא מנסה לקדם. דוגמה למצב קיצוני שכזה חוו ממשלות ארה"ב ואוסטרליה בתקופת מלחמת וייטנאם, בהתמודדות עם סרבני הגיוס בעיצומה של המלחמה.
ומהו המצב בישראל? כדי להעריך את רמת אמון הציבור במוסדות המדינה, יצר המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן מדד חודשי המאפשר בחינה של מגמות ושינויים באמון שהציבור נותן במוסדות המדינה, ובמידת שביעות הרצון שלו מתפקודם.
ממדד זה ניתן לזהות כי רמות האמון של הציבור הישראלי במוסדות השלטון נמוכות מאוד. נתונים מחודש פברואר 2023 מעלים כי בתום חודשיים מהקמת הממשלה והצגת הרפורמה המשפטית, פחות מרבע מהציבור הישראלי נותן אמון בממשלה.
רמת האמון של הציבור הישראלי בכנסת ישראל נמוכה אף יותר ועמדה בחודשים ינואר–פברואר 2023, על 17%, כלומר רק אחד מכל שישה ישראלים נותן אמון בכנסת. נוסף על כך, נרשמה ירידה באמון הציבור בנשיא המדינה (43%).
ממצאים מדאיגים נוספים, במדד שביעות רצון הציבור מהממשלה ומתפקודה, מצביעים גם על רמות שביעות רצון נמוכות של הציבור מתפקוד הממשלה (33%), וגם על הערכה נמוכה ביותר של הציבור באשר למידת ההקשבה של הממשלה לרצונותיו – נכון לחודש פברואר 2023, 27% בלבד מהציבור הישראלי ראה את הממשלה כקשובה לרצונותיו.
מאמינים בני מאמינים
הציבור הישראלי איננו עשוי כמובן ממקשה אחת. בחינה של מידות האמון שנותנות קבוצות שונות בחברה למוסדות השלטון מציירת תמונה מורכבת ומדאיגה. פילוח על פי גושים אידיאולוגים (הגדרה עצמית אידיאולוגית על ציר ימין–שמאל) מגלה הבדלים גדולים ביותר בין תומכי הימין ובין תומכי המרכז והשמאל בכל הקשור לרמות האמון בממשלה. רמת האמון הגבוהה ביותר בממשלה בחודש פברואר 2023, נרשמה בקרב תומכי הימין ועמדה על 39%. זאת לעומת רמות אמון נמוכות ביותר בקרב תומכי המרכז והשמאל. הבדלים גדולים נמצאו גם בין הציבור היהודי (25%) ובין הציבור הערבי (10%).
בפילוח לפי מידת דתיות בקרב המשיבים היהודים אנחנו רואים כי 10% בלבד מבין החילונים דיווחו על אמון בממשלת ישראל, לעומת רוב של 53% מהחרדים.
אם כן, בהתמקדות על קבוצות חברתיות ופוליטיות שונות בחברה, אנחנו למדים כי מדובר כאן במעין משחק סכום אפס – אמון רב יותר בממשלה ניתן בעיקר בקרב הקבוצות המיוצגות כיום בממשלה, ואלו הנותנות, לפחות תאורטית, רוח גבית לתהליכים הדרמטיים המתרחשים במדינה.
את השלכותיו של אובדן האמון הפוליטי ניתן לזהות גם באובדן האמון בשיטה הדמוקרטית. דרך אחת לבחון סוגיה זו היא באמצעות בירור המשמעות שמייחסים בקבוצות השונות בחברה למאפיינים השונים המרכיבים את הדמוקרטיה, לצד מידת שביעות הרצון של קבוצות שונות בציבור הישראלי מתפקודה של הדמוקרטיה בישראל.
דמוקרטיה במשבר
במסגרת סקר הערכים הדמוקרטים והליברליים השנתי שעורך המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן (דצמבר 2022, מדגם מייצג של 1,543 משיבים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל), ערכנו מעין בחינה של "הרצוי והמצוי" ביחסם של ישראלים למאפיינים כגון קיומן של בחירות חופשיות, שקיפות ממשלתית ואופוזיציה עצמאית; וכן לגבי קיומה של מערכת משפט עצמאית, שוויון בפני החוק והגנה על זכויות מיעוט.
גם כאן, הממצאים מתארים תמונת מצב מורכבת: בעוד לציבור הישראלי, בכללותו, חשוב מאוד לחיות במדינה עם שלטון דמוקרטי, התגלו פערים גדולים בין החשיבות שמייחסים הישראלים לחיים במדינה דמוקרטית ובין מידת שביעות הרצון של הציבור הישראלי מתפקודה של הדמוקרטיה בישראל, כפי שניתן לראות מתרשים 3.
בכל הקשור למצב הרצוי, כמעט שלא נמצאו הבדלים משמעותיים בדירוג המאפיינים החיוניים במדינה דמוקרטית בין יהודים לערבים, בחלוקה לפי גושים אידיאולוגיים ו/או לפי רמת דתיות (רצוי). את הציון הנמוך ביותר, בקרב כלל הציבור, קיבלה הדמוקרטיה הישראלית באשר לרמת השקיפות שבה מתנהלת הממשלה. ציון נכשל קיבלה הדמוקרטיה גם עבור התנהלות בהתאם לעקרונות המנהל התקין ולאופן שבו מתייחסים בתי המשפט לכל אדם באופן שוויוני.
כמו כן, ניתן לזהות את אובדן האמון בשיטה הדמוקרטית באמצעות מדד הערכת הציבור בכל הקשור למצוי בחברה הישראלית. בנוסף, ניתן לזהות את עומק השסע והקיטוב הפוליטי והחברתי בפילוחים לפי קבוצות חברתיות שונות.
ביחס לכלל מאפיינים, הדמוקרטיה הישראלית מקבלת ציון נמוך יותר מאזרחיה הערבים בהשוואה לאזרחיה היהודים. בפילוח לפי קבוצות אידיאולוגיות, הדמוקרטיה הישראלית מקבלת ציון גבוה יותר מאלו המגדירים את עצמם כימין לעומת אלו המגדירים את עצמם כשמאל בכל הקשור להגנה על זכויות מיעוטים, מתן זכויות שוות לכל אזרחי המדינה והתנהלותה בשקיפות.
לעומת זאת, בכל הקשור לקיומו של יחס שוויוני מטעם בית המשפט, המגדירים עצמם כימין אידיאולוגי נתנו את הדירוג הנמוך ביותר לדמוקרטיה הישראלית. שלא במפתיע, את הציון הנמוך ביותר לאופן שבו בית המשפט מתייחס לכל אדם באופן שוויוני, קיבלה הדמוקרטיה הישראלית בקרב הציבור החרדי והדתי־לאומי. כמו כן, חרדים העניקו את הדירוג הנמוך ביותר להגנה על זכויות מיעוט, וזאת ביחס לחילוניים, דתיים־לאומיים ומסורתיים.
אם כך, נכון להיום, אובדן האמון בשיטה הדמוקרטית בא לידי ביטוי רק באספקט הבוחן את שביעות רצון הציבור מתפקודה של הדמוקרטיה, אך ההשפעה ההרסנית של חוסר אמון יכולה לבוא לידי ביטוי גם באספקט הרצוי, זה שמייחס חשיבות למאפייניה השונים של הדמוקרטיה. אובדן אמון בשיטה עצמה משמעותו אובדן הדמוקרטיה.
הנתונים שהוצגו כאן מתארים מצב מורכב ומאתגר, המשתקף גם בכל מהדורת חדשות ובכל שיח חברתי, ומיתרגם לשבר עמוק. חברה משוסעת ומפולגת כמו החברה הישראלית לא תוכל לשרוד בלי אמון הציבור במוסדות השלטון שלה. לא תוכל לייצר כוח לאומי ולכידות פנימית שיאפשרו התמודדות עם האתגרים שמולם היא ניצבת, בהיעדר הנכס הגדול ביותר שלה – אנשיה.
ד"ר קרן לוי גנני־סניידר, חוקרת יחסים בין קבוצות תחת סכסוך מתמשך ועמיתת מחקר במכון לחירות ואחריות.
