fbpx

לא משפיעים 2020 | משה (בוגי) יעלון | תלם ייאושו

0

הסרן הצעיר במיל' התייצב בגפו, בחורף 1974, מול משרד ראש הממשלה. הוא נעמד עם בריסטולים שהכין בבית. "אני תובע את מימוש עקרון האחריות המיניסטריאלית", נכתב על אחד מהם. כך, בניסוחים כבדי ראש, מסורבלים משהו, החל מוטי אשכנזי את מחאת מחדל מלחמת יום כיפור שלו. בהמשך יצטרפו אלפים, וצמרת הממשלה והצבא תיאלץ לקחת אחריות אישית – ולפרוש.

גם משה (בוגי) יעלון הוא יותר פעיל מחאה כיום, מאשר פוליטיקאי. בהתאם, הוא מסתובב בין המוחים בבלפור, קורן מאושר (זה, כשהוא לא מגיע בטעות להפגנה הלא נכונה). מיעוטם שם בגללו. את התקליט השבור שלו על פרשת הצוללות מעטים מוכנים לשמוע. באופן אבסורדי, ישראל של 2020 עסקה יותר בפרשת הרפז בת העשור, מאשר בפרשת הצוללות. כן, מסמך הרפז, סיפור שהעלה מזמן עובש על סבך הפרטים שבו – ואין שום הצדקה אמיתית להמשיך לעסוק בו, מלבד האינטרסים של נתניהו ושל גורמים נוספים להמשיך לפמפם אותו; הוא זה שזוכה ליותר עיסוק פוליטי וסיקור תקשורתי מאשר פרשת השחיתות הביטחונית החמורה ביותר בתולדותינו לכאורה.

יעלון הוא כבר הרבה זמן כינור שני (או שלישי־רביעי) לאנשים, שבעיני עצמו הוא עדיף מהם להנהגת המדינה. תל"ם שלו היא אחד הכישלונות הפוליטיים המהדהדים שנראו כאן. הפיאסקו הזה מומחש היטב בתפקידיהם הנוכחיים של דמויות כמו צבי האוזר, יועז הנדל וגדי יברקן. בינתיים הוא ממשיך למחות, מנסה לעורר אוזניים חירשות. נצמד ליאיר לפיד, כל עוד זו המניה הבטוחה ביותר בקרן ההשקעות "להעיף את ביבי". וממתין, די בתסכול, שמישהו – או משהו – כבר יביא את התשואה היחידה שהוא מחכה לה: חילופי שלטון.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook