fbpx

עיניים עצומות לרווחה

יותר ויותר ישראלים מתחילים לחוש איך זה להיות ערבי במדינה, כאשר אמצעים שהופנו כלפי פלסטינים – מופנים כלפי ישראלים שמתויגים בידי השלטון כ״אנרכיסטים״. אף על פי כן, האופוזיציה עדיין טועה ונרתעת מלשתף פעולה עם המפלגות הערביות

0

קבוצה גדולה מאוד של ישראלים מעולם לא חשבה שהיא תוכל לראות בשוטרים איום. הם מעולם לא חששו מאלימות, ממעצרי שווא, מפיזור הפגנות ברימוני הלם. זה משהו שעשו לערבים, לאתיופים, לחרדים. לא להם. את האמון הזה סדק הדם באיילון, ברימוני הלם ופרסות הסוסים בהפגנות במוצאי השבתות. קבוצה גדולה של אזרחים גילתה איך נראה פיזור הפגנה של אוכלוסיות פריבילגיות פחות. בשבוע אחד נאלצו אזרחי המדינה לראות כיצד המשטרה שלהם מתעלמת מהצתת בתים בחווארה, רק כדי להפוך מעט אחר כך הפגנה לגיטימית לשדה קרב. מי היה יכול לראות את זה בא?

כולם. כל מי שהסתכל. הסיפור הזה לא החל היום. הוא החל לפני זמן רב מאוד, עוד כשנתניהו ושופריו החלו לכנות את המפגינים "אנרכיסטים", שם קוד שבו משתמשים המתנחלים בשטחים כדי לתאר אקטיביסטים נגד הכיבוש. השמאלנים הללו, אם תשאלו אותם, היו יכולים לספר לכם כל מה שרציתם לדעת על המשטרה והצבא. 

גם את ההפגנות שלהם מותר לפזר ברימוני הלם, בגומי, בבואש – הגרסה המצחינה של המכת"זית. האמצעים הללו מסוכנים בשטחים כמו שהם מסוכנים באיילון, והשימוש בהם הותר מפני שהימין השכיל במהלך השנים להוציא פעילים נגד הכיבוש מתחום הלגיטימי. הם עברו תהליך של פלסטיניזציה. האמצעים שהותרו לשימוש כנגד פלסטינים אט אט הותרו לשימוש גם נגדם. דמם הותר. עכשיו תורכם, תורנו.

כעת יותר ויותר ישראלים מתחילים לחוש איך זה להיות ערבי במדינה הזו. כך הפגנה שקטה מול מספרה הפכה ל"לינץ'" וכך המפגינים הפכו, בפי יאיר נתניהו, ל"טרוריסטים". מאז ומעולם נתניהו תיאר את האופוזיציה מולו כבלתי־לגיטימית, והוא תמיד נזקק לשם כך לערבים. הערבים אינם לגיטימיים, ובלתי־לגיטימי מי שעובד איתם. הוא עשה את זה לרבין ואחר כך לבנט. זה הקונץ הכי ישן של נתניהו, וכולנו נופלים בו שוב ושוב. 

לכן כל כך מרתיח לצפות במנהיגי האופוזיציה ממשיכים לברוח מכל שותפות עם המפלגות הערביות ועם הציבור הערבי. כאילו לא למדנו כלום. נתניהו אינו רק בעל־ברית של הכהניסטים. כהניזם היא שיטת הפעולה שלו. אלה האנשים שיקבעו לנו עם מי לגיטימי לעשות שותפות? ברצות נתניהו רע"מ הם שותפים ובעלי־ברית מתונים, וברצותו הם תומכי טרור שמקבלים הוראות ממועצת השורא. במקום לנחור בבוז נוכח הגזלייטינג הזה, מדינה שלמה מצדיעה ועונה אמן. 

הציבור הערבי צריך להיות בעל־ברית במאבק הזה. גם משום שההפיכה המשטרית תשפיע קודם כול עליו, וגם משום שבלעדיו אין לנו שום סיכוי ממשי לנצח, אבל בעיקר משום שנתניהו עמל כדי להפוך יותר ויותר ישראלים שמתייצבים נגדו ברחובות לערבים החדשים, לבלתי־לגיטימיים, שכל כלי שמופנה נגדם מותר. ישראלים קיבלו חרך הצצה זעיר להרגשה כאשר המכונה הענקית – המדינה – פונה לדרוס אותך. 

במציאות, אין שום סיבה לצפות מערבים להצטרף למחאה שתשליך אותם מתחת לגלגלים רגע אחרי שנתניהו ילך. אם עכשיו, בשיא המחאה, חד"ש עדיין מודרת מישיבות האופוזיציה ובחיפה מסרבים לתת לערביה לנאום, ברור למה ערבים אינם מוכנים לצאת ולסכן את עצמם ברחובות עבור דמוקרטיה שלא סופרת אותם. 

פוליטיקאים לא צריכים לנסות לקחת בעלות על המחאה הזו. ניסיון כזה נידון להיכשל. אבל הם יכולים וצריכים להיות ראש גשר בין המוחים לבין הציבור הערבי הענק בארץ הזו. הם צריכים להפסיק לפחד ממה שיאמר נתניהו, ולהבהיר שהם לא מקבלים מכהניסט טיפים למי יכול להיות בעל־ברית לגיטימי. עד שהם יעשו זאת, נמצא יותר ויותר מפגינים מוכים ונשלחים למעצר, תוהים מה השתבש. הכול השתבש, והשתבש לפני זמן רב. עכשיו רק פקחתם עיניים.

*עינת עובדיה, מנכ״לית ״זולת״

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook