הייטקיסטים, לרחובות! | ליברל דעות

הייטקיסטים בישראל לא אוהבים לדבר על או להתעסק בפוליטיקה. האווירה במסדרונות ההייטק היא יותר של ״אנחנו לא קשורים למשחק הפוליטי, תנו לנו לעשות עסקים״. בארוחות הצהרים במשרדים המפונפנים סביר יותר לשמוע שיחות על מסעדה חדשה שנפתחה, או על עמידה ביעדי מכירות, מאשר על פסקת ההתגברות, או על היועצים המשפטיים בממשלה.

אבל מדי פעם, נשות ואנשי מגזר ההייטק בישראל בכל זאת מרימים דגל פוליטי. הדוגמה הבולטת ביותר להצטרפות של המוני הייטקיסטים למחאה ציבורית קרתה ב-2018, במחאה על חוק הפונדקאות – סוגיה שנוגעת לקהילה הלהט״בית, אשר לא מעט מעובדי ההייטק משתייכים אליה. גם בהפגנות בבלפור שמענו כמה אנשי הייטק, אבל בעיקר בכירים או לשעברים, שכבר התבססו והצליחו, ולא היו צריכים לחשוש מ״המחיר הציבורי״ של התבטאויות פוליטיות.

והנה, בהפגנת הענק בכיכר הבימה במוצאי שבת שעברה, הונף לא רחוק מהבמה שלט ענק עליו נכתב: ״מחאת ההייטקיסטים״. בשבוע שחלף מאז, כמו פטריות אחרי הגשם הכבד שליווה את ההפגנה, צצו התבטאויות של בכירים בתעשיית ההייטק שקראו להצטרף למחאה, ופירסמו את חששם מפני השלכות השינוי המשטרי על הענף. דווקא עכשיו – הקולות האלה צריכים להתחזק.

למה דווקא הייטק?

נכון, הרפורמה שעומדת על הפרק הולכת לשנות את שיטת המשטר במדינת ישראל. זה לא קשור ל״ימין״ או ״שמאל״, וגם לא רק לענף אחד במשק. כפי שהדברים נראים עכשיו, אנחנו כפסע מהפיכה שלטונית. אני מאמינה כי זהו מאבק אמיתי על תפיסות עולם, שבמסגרתו כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לשאול את עצמנו: האם אנו רוצים להמשיך ולחיות ב״סטארטאפ ניישן״ או לחיות במה שבקרוב יהיה ״רפובליקת בננות ניישן״?

אבל ענף ההייטק הוא מיוחד – בזמן שהייטקיסטים מהווים רק כ-10% מכוח העבודה במדינה, הם משלמים 25% מכל מס ההכנסה שהמדינה גובה מהאזרחים. ונכון לשנת 2021, הם אחראים ליותר מ-50% מהיצוא במשק. במילים פשוטות – לעובדי ההייטק יש כוח עצום להשפיע על הממשלה, כי המדינה לא יכולה בלעדיהם.

ולצד העובדה הפשוטה הזו, יש לזכור גם כי לא מעט מהחוקים והמהלכים שמקדמת הממשלה יפגעו באופן ישיר בהייטקיסטים ובחברות בענף, בטווח המיידי והרחוק יותר, הן במישור העסקי מול חברות בינלאומיות, אבל גם בתוך ישראל פנימה.

״ענף ההייטק הוא מיוחד – הייטקיסטים משלמים 25% מכל מס ההכנסה שהמדינה גובה מהאזרחים. ונכון לשנת 2021, אחראים ליותר מ-50% מהיצוא במשק. במילים פשוטות – המדינה לא יכולה בלעדיהם״

מחיר השתיקה

אם הענף לא יירתם למחאה, בועת ההייטק הישראלית עלולה להתנפץ. הסיבות לכך נעוצות בכמה השלכות של השינויים המשטריים שמתהווים לנגד עינינו. והנה כמה מהן – מהקלה אל הכבדה:

א. התרחקות משקיעים וחברות רב לאומיות מישראל

בגלל הקושי לצפות את מדיניות הממשלה החדשה שהוקמה לפני פחות מחודש, נראה כבר בטווח המיידי השקעות רבות בענף, שהגיעו עד כה מחו״ל נעצרות, וחברות רב-לאומיות עוזבות את ישראל, או בוחרות שלא להיכנס לכאן מלכתחילה.

ההייטק הישראלי הוא כאמור ענף ייצוא. ככזה הוא תלוי בלקוחות, משקיעים ורגולציות בחו״ל. כל אלה עלולים לבחור להתרחק כמו מאש ממדינה בלתי צפויה, כמו זו שישראל הופכת להיות. כשהושקה תוכנית ״יתרון יחסי״ לעידוד תעשיית ההייטק ב-2010 פורסמו על ידי משרד האוצר נתונים – שלא עודכנו מאז – לפיהם 95% מהיקף ההשקעות בקרנות ההון-סיכון הישראליות נעשה על ידי גופים זרים. גם אם בחלוף עשור המשקיעים המוסדיים הישראליים הגדילו את ההשקעות שלהם בקרנות הון-סיכון, ניתן להניח שעיקר המימון לסטארטאפים ישראלים עדיין מגיע בסופו של דבר מחו״ל, דרך קרנות אמריקאיות או ישראליות. בנוסף, 18% מהעובדים בענף המקומי מועסקים בחברות רב-לאומיות. חלק גדול מהן הגיעו לכאן בעקבות רכישה של סטארטאפים ישראלים שהפכו למרכזי פיתוח. מה יקרה לענף כשההשקעות והחברות הרב-לאומיות האלה יעזבו מחשש לחוסר יציבות של מערכת המשפט כאן?

והנה, כבר השבוע יזמים ישראלים ומשקיעים מקומיים סיפרו על שיחות עם משקיעים מחו״ל, אמריקאים ואחרים, שהביעו דאגה עמוקה ממה שקורה כאן אצלנו. הדאגה שלהם עלולה להפוך לעצירת השקעות, ובלי השקעות אין סטארטאפים חדשים. גם אלו שכן יצליחו להשיג השקעות ואפילו יבשילו ויצמחו, לא יצליחו להירכש בהמשך על ידי חברות רב-לאומיות וכך הלאה.

 זאב זאב?

בוודאי תגידו שאפילו בתקופות בהן המצב הביטחוני בישראל היה מתוח, חברות רב-לאומיות המשיכו לפעול בישראל ומשקיעים המשיכו להזרים כסף, אז למה שדווקא עכשיו משהו ישתנה? אז אבהיר – המצב כעת שונה. המתקפה על מערכת החוק מפחידה את המשקיעים ואת החברות הרב-לאומיות ואת הממשלות הזרות יותר ממתקפת טילים על דרום ומרכז המדינה. כי ברור לכל אלה שמתקפת רקטות לא תשנה את הסביבה העסקית בה הם פועלים. לעומת זאת, שלטון שלא ניתן לצפות את המהלכים שלו, שמשנה חוקים מדי יום, כולל חוקי יסוד שמשפיעים על שיטת המשטר במדינה ועל מערכת החוק והמשפט כאן – זה כבר מסוכן. כי מי רוצה לשחק במגרש ביתי של קבוצה שמשנה את החוקים תוך כדי המשחק?

נבחן למשל שניים מבין חלקי הרפורמה שמקדמת ממשלת נתניהו: ביטול עילת הסבירות והפיכת היועמ״שים במשרדי ממשלה ממינויים מקצועיים למשרות אמון של השרים – המשמעות של המהלכים הללו היא פגיעה ביכולת של גופים ציבוריים לפרסם מכרזים ממשלתיים הוגנים ואמינים, וזה כבר עלול להוביל לכאוס כלכלי.

למכרז לתפעול הענן הממשלתי, למשל, ניגשו אמזון, גוגל, אורקל ומיקרוסופט – ענקיות טכנולוגיה רב לאומיות, שניגשו למכרז הזה כי ידעו שהמכרז לא מוטה. אך אם עילת הסבירות תבוטל והיועמ״שים יהפכו לעושי דברם של שרי הממשלה, במקום לשומרי הסף של שלטון החוק ברשות המבצעת, הפיקוח על מכרזים כמו זה עלול להיפגע אנושות, וכך גם היכולת של בתי המשפט לוודא שהממשלה לא מפרסמת מכרזים מוטים. במציאות כזאת, איך אפשר לצפות מאותן ענקיות טכנולוגיה לגשת למכרז עתידי לפרויקטים בשוק הישראלי? אסור לנו להעמיד את השאלה הזו למבחן המציאות.

״למשקיעים, לחברות הרב-לאומיות ולממשלות הזרות ברור שמתקפת טילים על דרום ומרכז ישראל לא תשנה את הסביבה העסקית בה הם פועלים. שלטון שלא ניתן לצפות את המהלכים שלו, לעומת זאת, שמשנה חוקים מדי יום – זה כבר מסוכן. כי מי רוצה לשחק במגרש ביתי של קבוצה שמשנה את החוקים תוך כדי המשחק?״

ב. הקשחת תנאי הסף של מדינות וארגונים בינלאומיים עבור חברות ישראליות

יוזמות שכבר נשמעות במדינות שונות במערב אירופה, מדברות על שינוי הרגולציה באותן מדינות, כך שיוטלו מגבלות מחמירות, שלא קיימות כיום, על חברות ישראליות שירצו לפעול בתחומן. הסיבה: החקיקה האנטי-דמוקרטית שמקודמת כעת על ידי ממשלת נתניהו השישית.

על פניו, רגולציה וביורוקרטיה נשמעות כמו עניינים אפורים וזניחים. אבל דמיינו את התרחיש הלא-כל-כך דימיוני הבא (שגם הוא נגזר מכך שההייטק הוא ענף ייצוא) – בעקבות שינויי החקיקה האנטי-דמוקרטיים בישראל, הרגולטור האירופאי יחליט שהוא לא מכיר יותר במשטר הפרטיות בישראל. אם עד לאותו רגע, כל חברה ישראלית יכלה לפעול באירופה בלי שום הליך או טופסיאדה מסובכת, מאותו יום כל סטארטאפ קטן שעושה שימוש בדאטה באירופה יצטרך לפנות לרגולטור האירופאי ולקבל אישור לפעילותו באופן פרטני, וזה יקרה רק בסופו של הליך רגולטורי יקר, מסורבל ומתיש. יהיו חברות שלא יוכלו לעמוד בהליכים האלה. תרחיש כזה, שהוא כאמור לחלוטין על הפרק, יכול פשוט להרוג את פעילותן של חברות טכנולוגיה ישראליות בחו״ל, או לחלופין למוטט את אותן חברות שלא יוכלו יותר לעמוד בעלויות הגבוהות שיידרשו מהן כדי להמשיך ולייצא את פעילותן לחו״ל.

ג. בריחת המוחות 2.0

בכל הקשור לפוטנציאל נטישת ההייטקיסטים את המדינה (25% ממס ההכנסה, כבר אמרנו?), הבעיה היא אמיתית: ההייטקיסטים יכולים לעבור בקלות למדינות אחרות.

בעולם בו מדינות מתחרות ביניהן מי תהיה ה-hub הטכנולוגי המוביל – כולן מעוניינות למשוך אליהן את המשאב האנושי הטכנולוגי. וכשהסיבות להישאר דווקא כאן הולכות ומצטמצמות, הייטקיסטים שימאסו בחיים בישראל על רקע השינויים הקרבים, יוכלו למצוא בקלות אלטרנטיבות אטרקטיביות במדינות אחרות. מדינות בהן יש, למשל, תחבורה ציבורית בשבת, שירותים חברתיים טובים יותר, ומערכת חוק יציבה. אולי גם יוקר המחיה שם יהיה נסבל יותר. אה, ואין שם סגן שר בעל סמכויות על מערכת החינוך שחושב שתרומתן של נשים למדינה הוא שיינשאו ויקימו משפחות, או שר אוצר שחושב שלספרדים מזרחים לא אכפת מהומואים (כלומר ״מעניין את הסבתא שלהם״, במילותיו).

״הייטקיסטים שימאסו בחיים בישראל על רקע השינויים הקרבים, יוכלו למצוא בקלות אלטרנטיבות אטרקטיביות במדינות אחרות. מדינות בהן יש, למשל, תחבורה ציבורית בשבת, שירותים חברתיים טובים יותר, ומערכת חוק יציבה״

ד. אין עתיד

ואגב מערכת החינוך, ומה צפוי לקרות עם דור העתיד של הסטארטאפ ניישן? ענף ההייטק בישראל לא יוכל להמשיך להתקיים בלי חינוך מעולה. המהלכים שמכוונים לפגוע במערכת החינוך הממלכתית, לצד הנכונות של הממשלה לאפשר למוסדות החינוך החרדיים לקבל מימון, מבלי שיידרשו לספק גם לימודי ליבה, כמו אנגלית ומתמטיקה הדרושים להכשרת דור העתיד של ההייטקיסטים כאן – יותירו את הענף ללא דור המשך משכיל ומוכשר לעבודה בעולם המשתנה. איך חרדים יוכלו להשתלב בהייטק ולהתקדם בתפקידים טכנולוגיים הדורשים ידע מדעי, מתמטי וטכנולוגי ושליטה בשפה האנגלית? ומי יהיו אותם אנשים שיעבדו בהייטק בעוד דור או חצי דור, אם מערכת החינוך הממלכתית תגווע ברעב תקציבי? האם נוכל להמשיך ולהוביל כסטארטאפ ניישן? אם מערכת החינוך בישראל תיראה כפי שהתוכניות מייעדות אותה להיראות – דור העתיד של ההייטק בישראל עלול להימחק.

לזעוק עכשיו, כי עוד רגע מאוחר מדי

אז כן, הייטקיסטים לא אוהבים לדבר על פוליטיקה, אבל אם הם לא יצאו עכשיו מאזור הנוחות שלהם, יתכן והם יגלו בקרוב מאוד, יחד עם יתר המגזר העסקי ואזרחי המדינה, שכבר אין עתיד להיאבק למענו. כי כשהחוקים ישתנו ונחיה ברפובילקת בננות שהפכה לסביבה מצורעת לעסקים – יהיה הרבה פחות נוח לחיות כאן. הרבה פחות נוח מלמשל לצאת ולהפגין במוצאי שבת, מלעמוד בגשם, מלהיות עייפים בראשון בבוקר.

**

הכותבת היא יועצת חדשנות אסטרטגית ומייסדת ״אישה בהייטק״