קוראים לי עבדאללה. אני בן 30, תושב רצועת עזה.
אני חי בבית עם שני הורים מבוגרים שלא יכולים ללכת מרחק גדול ברגל ולכן לא יכולנו לברוח כשהתחילה המלחמה. הבית שלנו נהרס בהפצצות, שתי אחייניות שלי נהרגו ואמי נפצעה קשה.
אני כותב תחת רעש ההפגזות, בבית שאין לו חלונות. תלינו בדים כדי לחסום את הקור אבל זה לא ממש עוזר. מאז השבוע הראשון למלחמה אנחנו ללא חשמל, בלי גישה לבתי חולים או בכלל לתרופות מכל סוג. אני כותב בחושך מוחלט ובקור עז בזמן שפחד וחרדה מציפים אותי.
רוב היום אני עסוק בלנסות להשיג אוכל ומים. לרצועה נכנסות כל יום משאיות סיוע, אבל כדי לקבל משהו מהסיוע הזה צריך אשכרה לצאת למלחמה. אלפי אנשים מתנפלים על כל משאית, חלק גדול מהציוד נגנב בידי תושבים או בידי חמאס.
אחרי יותר ממאה ימים של טירוף וטירוף נגד, יותר ממאה ימים של מלחמה, של הנכבה המתמשכת שאנחנו חיים, המלחמה עדיין לא נראית קרובה לסיום.
אני עלול למות או להיפצע בכל רגע ולכן אני חייב לדבר. קול ההיגיון חייב להישמע. אותו קול שמשתיקים אותו משני הצדדים.
אז אני גונב לי שעה ביום בתוך מאבק ההישרדות כדי לכתוב מילים שעלולות לעלות לי בחיי.
לפני הכול אני רוצה להבהיר את עמדתי לגבי הפיגוע ב-7 באוקטובר.
הרג וחטיפת ילדים, קשישים וצעירים שחגגו במסיבה לא מייצג אותנו בכלל. אין שום דבר שפגע בנו, עיוות את המאבק שלנו ופגע בדרישות הצודקות שלנו כמו הפיגוע הזה. אם היינו עם חופשי שיודע מה האינטרסים שלו, היינו מעמידים לדין את כל מי שתכנן והחליט על המתקפה הזאת.
יותר מזה, חמאס לא מייצג אותי ועוד רבים כמוני עוד מלפני ה-7 באוקטובר.
חמאס הוא ארגון דתי אידיאולוגי-מדכא שגוזל את החופש האישי שלנו, משעבד אותנו, חוטף אותנו בכוח הנשק ומדכא כל קול שמתנגד אליו. חמאס דוחה את הרעיון של המדינה האזרחית ורואה בה חילול הקודש והפרה של השריעה. שלטונו הוא דתי טוטליטרי, עריץ, המטיל הגבלות על חופש הביטוי. זהו העתק מדויק של המשטר האיראני. נכון, חמאס ניצח בבחירות ב-2006 וזכה בכהונה של 4 שנים, אבל מאז לא התקיימו ברצועה בחירות נוספות. כלומר מאז 2010, השלטון שלו אינו לגיטימי והוא לא מייצג את העם הפלסטיני. זו נקודה חשובה שהעולם חייב לשים לב אליה.
חמאס אינו תנועת שחרור. תנועת שחרור שואפת לחופש ולא יכולה להתנהג בעריצות ובדיכוי. חמאס פגע במאבק שלנו כאשר יצר עוינות דתית כלפי היהודים והפך את מאבקנו ממאבק אנושי גלובלי וצודק, הנתמך על ידי אנשי העולם החופשי מכל הדתות, לסכסוך דתי מוסלמי הנתמך על ידי ישויות טוטליטריות עריצות ומדכאות.
הבעיה היא שחמאס הוא הנחש שגדל בחיקה של ישראל. נתניהו וממשלתו הם האחראים הראשיים לצמיחת הכוח הצבאי שלו. ישראל לא עשתה דבר כשחמאס השתלט על עזה למרות שהיה ביכולתה להתערב ולעצור את ההפיכה בקלות ובהמשך חמאס ניצל את הסגר שהטילה ישראל על עזה. הוא הרוויח ממנו, חיזק את נוכחותו והגדיל את הפופולריות שלו.
אבל חמאס הוא לא התנועה הדתית הקיצונית היחידה שמסכנת אותנו. אחרי שנים של מבוי פוליטי סתום והיעדר פתרונות – הקיצוניים התחזקו בשני הצדדים והמשותף להם הוא שהם מנסים לקדם את הרעיון שבצד השני נמצאים רק אויבים שמגיע להם למות. גם בישראל יש מי שמלאים בשנאה ובגזענות, עוינים את הערכים האנושיים הבסיסיים ביותר כמו חופש, שוויון, צדק ודמוקרטיה, ומשתמשים בדת כדי להצית מלחמות ולהרוויח מהן.
ההבדל הגדול הוא שבעזה סינוואר הוא עריץ לכל דבר, יש לו שליטה על הכל ואף אחד לא יכול להתנגד לו. אצלכם, לפחות, יש עדיין מי שיכולים להגביל את הקיצוניים.
זה נכון שהפלסטינים באופן כללי מסרבים לראות את השונות והגיוון של החברה הישראלית. אבל גם החברה הישראלית מסרבת לראות את הפלורליזם הפלסטיני. ישראל לא מבדילה בין הארגון שנלחם בה לבין העם, כולם אויבים בעיניה. הכל ראוי להימחק. והאמת היא שגם אנחנו מסתכלים על ישראל באותו אופן, לכן שפיכות הדמים לא תיפסק ללא פתרון מדיני מקיף וצודק.
לחמאס לא אכפת אם ימותו חצי מיליון אנשים בעזה. אנחנו מתים לשם הסיסמאות והאינטרסים המפלגתיים שלו. הוא מעוניין לגרור את הצבא הישראלי לפעול נגדו בתוך שכונות אזרחיות, הוא רוצה שישראל תהרוג כמה שיותר אזרחים כדי להשתמש בזה כהצדקה לקיומו ולספר לעולם שהוא ארגון התנגדות לגיטימי נגד כובש פושע.
מה שמוזר הוא שישראל ממש משחקת לידיים שלו. אני לא יודע למה ישראל לא מבינה שהאינטרס שלה הוא להפריד בין חמושים לאזרחים ושככה היא דווקא תחליש את מעמדו של חמאס.
אני אישית לא ראיתי כל ניסיון אמיתי ורציני של ישראל להפריד בין האוכלוסייה האזרחית לבין חמושים. מספר ההרוגים האזרחים מעיד על כך. כן, היו ניסיונות של הצבא לא לפגוע באזרחים, אבל רובם כשלו לפני שהחלו בגלל שהיו חסרי סיכוי מראש. הניסיונות האלה היו בעיקר דרך להתנער מאחריות מול העולם על הפגיעה באזרחים בעזה. אני יודע שאין מלחמה נקייה. אני יודע שחמאס מנצל מתקנים אזרחיים לפעולות טרור ושהאופי המורכב של עזה וצפיפות האוכלוסין העצומה שלה הופכים את הפגיעה באזרחים לבלתי נמנעת, אבל זה לא מצדיק את השימוש של הצבא בכוח הרסני מוחץ נגד עזה, השמדתה המוחלטת ונפילת מספר רב של אזרחים.
הצבא מנהל כעת מלחמת נקם בעזה, מלחמה ללא בלמים, ללא רחמים, ללא קווים אדומים, מלחמה שחרגה משלב ההגנה העצמית לשלב הנקמה והענישה הקולקטיבית. נראה שהמטרה היא להפוך את עזה לעיר לא ראויה לחיים, וזה קרה. המלחמה הרסה כל דבר בעזה והחזירה אותה לפחות 50 שנה אחורה.
אני פונה לישראל, כי היא הצד החזק יותר: אני מאמין שהיהודים מבינים יותר מכל עם אחר מה זה לחיות תחת דיכוי, בסכנת מוות ועקירה. למי שאיבד את יקיריו, את ביתו, נעקר או נפצע, יהיה קשה לסלוח ולשכוח. האירועים הנוראיים הללו מרחיקים אותנו מרחק רב מכל חוט של תקווה שאחזנו בו אי פעם והיחידים שמשגשגים בזכות המלחמה הם אנשי הימין הקיצוני, משני הצדדים. הם משתמשים ללא בושה במלחמה ובדם שנשפך בה לטובת רווח פוליטי.
הסכסוך הוליד שני עמים על האדמה הזאת.
אף אחד מהם לא יכול לחסל את השני. הפתרון היחיד הוא למצוא דרך לחיות זה לצד זה בשותפות.
