השלטון המקומי בישראל סובל ממעמד נמוך במיוחד ביחס לשלטון המרכזי. ישראל נמצאת במקום האחרון מבין מדינות ה- OECD בכל הנוגע לעצמאות השלטון המקומי. למרות זאת, בתקופות משבר השלטון המקומי הוא הראשון להתגייס ולתפקד. כך היה עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר. בעוד משרדי הממשלה לא נתנו מענה מספק ולא היו נוכחים בשטח, היו אלה הרשויות המקומיות שנכנסו לוואקום שנוצר ודאגו לאוכלוסיות המפונים. הרשויות המקומיות של היישובים שפונו דאגו להם למלונות, הסעות, ציוד, וחיבור עם ארגוני סיוע ומתנדבים; הרשויות המקומיות שקלטו את המפונים בתחומן התגייסו וסיפקו להם שירותים כמעט בכל תחום, מרווחה ועד חינוך. מעבר לסיוע למפונים, הרשויות המקומיות מילאו שורה של משימות: הקמת כיתות כוננות, גיוס מתנדבים ופעילים מקרב תושביהן ופתיחה הדרגתית של מוסדות החינוך. התפקוד היעיל של השלטון המקומי במצב החירום אולי איננו מפתיע: גם בתקופת הקורונה הרשויות המקומיות הקימו מערכים אפידמיולוגיים ולקחו חלק מרכזי ביישום תכנית ה"רמזור".
פעילות השלטון המקומי בזמן המלחמה כנראה לא נעלמה מעיני הציבור. בסקר שערך המכון לחירות ואחריות באוניברסיטה רייכמן עם חברת iPanel בקרב מדגם מייצג של 807 משיבים באמצע דצמבר, מצאנו כי 71% מהציבור מרוצים מתפקוד הרשות המקומית בעיר/מועצה בה הם גרים בזמן המלחמה. לעומת זאת, רק 30% מהנשאלים באותו הסקר דיווחו כי הם מרוצים מתפקוד הממשלה. מדובר לפיכך בתמונת ראי: שביעות רצון נמוכה מהשלטון המרכזי (הממשלה), לעומת שביעות רצון גבוהה מהשלטון המקומי. הנתונים הללו, שנאספו בזמן המלחמה, עולים בקנה אחד עם נתונים שאספנו בארבעה סקרים ב-2022 וב-2023, טרם המלחמה. בסקרים אלה 40-44% מהנשאלים נתנו אמון בראש העיר/מועצה בה הם גרים, לעומת 18-24% בלבד שהביעו אמון בממשלה. הן בשגרה והן בעת מלחמה, שיעור שביעות הרצון מהשלטון המקומי כפול, בערך, משיעור שביעות הרצון מהממשלה! אולם צריך לסייג: השיעור הכולל הגבוה של שביעות רצון מהשלטון המקומי מסתיר פער גדול בין יהודים לערבים. לפי הסקר שלנו בדצמבר, בעוד 81% מהיהודים שבעי רצון מתפקוד השלטון המקומי במקום יישובם, רק 39% מהערבים חשים כך.
השיעור הגבוה של שביעות רצון מתפקוד השלטון המקומי תואם את הנכונות להצבעה בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. בשאלה נוספת ששאלנו בסקר בחודש דצמבר, 71% מהנשאלים הצהירו שבכוונתם להצביע בבחירות לראשות העיר/מועצה בה הם גרים. גם כאן נראים הבדלים משמעותיים בין יהודים לערבים. בקרב היהודים 84% מהנשאלים הצהירו שיצביעו בבחירות המקומיות, לעומת 56% בלבד בקרב הערבים. אם הנתונים הללו אכן יתורגמו להצבעה בפועל, צפויה עלייה משמעותית בשיעור ההשתתפות בבחירות המקומיות שעמד ב-2018 על כ-60%. אולם יש לציין כי בפועל בבחירות ב-2018 ההבדלים בשיעורי ההצבעה בין המגזרים היו הפוכים: כ-84% בקרב המגזר הערבי וכ-55% במגזר היהודי.
לא ניתן להפריז בחשיבות הממצאים הללו ועשויות להיות להם השלכות משמעותיות על הפוליטיקה הישראלית.
ראשית, השלטון המקומי יכול להוות קרש קפיצה עבור מועמדים חדשים לפוליטיקה הארצית שמשוועת לדם חדש. שביעות הרצון הנמוכה מתפקוד הממשלה והאמון הנמוך לו זוכים פוליטיקאים, מפלגות ומוסדות בהם הם פועלים לרבות הממשלה והכנסת מעידים על כך שהציבור מאס בהתרחשויות בזירה הארצית. לתוך הריק הזה יכולים להיכנס השחקנים מהשלטון המקומי. שיעור שביעות הרצון הגבוה מהשלטון המקומי עשוי להפוך את השחקנים המרכזיים בו, ראשי ערים וחברי מועצות, לשכבת ההנהגה שתלווה בשנים הקרובות את הפוליטיקה בישראל.
שנית, כאמור המגמות הללו יכולות להעיד על הגברת העניין בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות ועשויות להוביל להגדלת שיעור ההשתתפות בהן. במידה וזה יתרחש הרי שמדובר בחיזוק עקרונות דמוקרטיים כמו היענות ואחריותיות. בחירות דמוקרטיות שנהנות משיעורי השתתפות גבוהים יכולות להבטיח שהנבחרים יפעלו למען התושבים מאחר והן מתגמלות מועמדים ראויים ומענישות מועמדים כושלים.
שלישית, הנתונים הללו מעידים כי אולי הגיעה העת לחזק את השלטון המקומי ולבזר אליו סמכויות מהשלטון המרכזי. ביזור סמכויות ומתן עצמאות רבה יותר לשלטון המקומי יכולים לשפר את השירותים שהוא מעניק לתושבים מאחר ויש לו את היכולת להבין את צרכיהם באופן המיטבי והממוקד ביותר. בנוסף, ביזור עשוי להפחית חסמים בירוקרטיים העומדים בפני השלטון המקומי ולהפחית את התלות בשלטון המרכזי. לבסוף, ביזור יכול לייצר תחרות בריאה בין רשויות שיתאמצו לספק את השירותים הללו בצורה מיטבית על מנת למשוך אליהן תושבים. בשורה התחתונה, הנתונים שלנו, אשר מראים שהשלטון המקומי זוכה לרוח גבית מהציבור, יכולים לבסס את הדרישה לחיזוק סמכותו של השלטון המקומי.
תדמיינו למשל שהרשות המקומית אחראית על היבטים של תכנון ותפעול תחבורה ציבורית בשטחה, במקום משרד התחבורה. היום הרשות המקומית אמנם יכולה לקבוע נתיבי נת"צ אבל אין לה יכולת לתכלל את מגוון הצרכים ולקבל החלטות יישומיות, למרות שהיא מבינה טוב יותר את הצרכים של תושביה. אם רשויות תחבורה מטרופוליטיניות או עירוניות יתכננו פרויקטים ויצרו מכרזים, הם ישחררו את משרד התחבורה מהצורך לעשות את זה וישפרו את השירות.
לבסוף, השלטון המקומי גם יכול ללמד את השלטון המרכזי והממשלה איך לתפקד בתקופות משבר. הקורונה והמלחמה לימדו אותנו כי ההיענות לצרכי התושבים, היכולת להבינם, לקצר את הבירוקרטיה ולדאוג להם, הם צרכים חשובים שעל השלטון לספק, וככל הנראה השלטון המקומי עשה זאת בהצלחה. האירועים סביב דחיית/אי דחיית הבחירות המקומיות בעת האחרונה מעלים את החשש כי הממשלה מתייחסת לשלטון המקומי כשלל פוליטי שניתן לסחור ולשלוט בו. יש לקוות כי החשיבות ההולכת וגדלה של השלטון המקומי בעיני האזרחים יבלמו אירועים כאלו בהמשך ויינתן לשלטון המקומי המעמד הראוי לו.
ד"ר שחף זמיר הוא חוקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן
