ב־72 שנות עצמאותה ידעה מדינת ישראל אירועים ששינו את פני הפוליטיקה, לעיתים מן היסוד. כמדינה שסדר היום שלה סבב משך שנים סביב סוגיות ביטחון, היו אלה מלחמות שהובילו לשינויים בדעת הקהל, שינויים שבאו לידי ביטוי בעיצוב פני ההנהגה הישראלית ובקביעת תוצאות הבחירות.
מלחמת יום הכיפורים סימנה בהמשך את סיום שלטון המערך ואת עליית הימין, לאחר כמעט שלושה עשורים. שינוי שמטביע את חותמו על המדינה כבר ארבעה עשורים, למעט ארבע שנות ממשלת רבין־פרס ושנתיים של ממשלת ברק. מלחמת לבנון הראשונה קשורה לסיום דרכו הפוליטית של מנחם בגין ולחזרת המערך להגה השלטון, בשותפות עם הליכוד. מאז האינתיפאדה השנייה שולט הימין באופן כמעט רציף. מלחמת לבנון השנייה סימנה את תחילת הקץ של ממשלת אולמרט ובהמשך של קדימה. מנגד, לאירועים כלכליים לא הייתה השפעה כה דרמטית. ב־2011 העם דרש צדק חברתי, אבל לא הצעיד את יאיר לפיד בבחירות 2013 לראשות הממשלה.
מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי העמוק שנלווה אליה הם אירועים דרמטיים בסדר גודל שישראל לא ידעה כמותו. מגפה בסדר גודל כזה היא אירוע חריג וחד־פעמי – לא רק בממדים הצנועים של ישראל, אלא בעולם כולו – ב־100 השנים האחרונות. האם הקורונה תהיה גם המפץ הגדול של הפוליטיקה הישראלית? האם היא עשויה לשנות אותה ללא היכר?
כל סקרי דעת הקהל שפורסמו בחודשיים האחרונים מצביעים על אכזבה עמוקה מטיפולה של הממשלה ושל בנימין נתניהו אישית במשבר הנוכחי. לראשונה מאז החלו סבבי הבחירות נוצר גם רוב בציבור שתומך בהליכה לבחירות מוקדמות – זאת למרות התקופה המאתגרת, הגם שלא ברור איך ניתן לקיים בחירות כשהמגפה משתוללת. בארה"ב בוחרים גם בדואר וההצבעה מתחילה שבועות לפני הבחירות. בישראל, כשהבחירות הן ביום אחד וחייבים להתייצב בקלפי, עריכת הצבעה בעידן של מגפה היא מורכבת וקשה פי כמה.
–
לראשונה זה שנים מאיים המשבר על שלטון היחיד של נתניהו. תומכיו הם הנפגעים הגדולים מהמשבר הכלכלי. מצביעי הגוש שלו בימין החרדי הם הנפגעים המשמעותיים מן המגפה. נתניהו, בנו של היסטוריון, יודע היטב מה עשו מלחמות למנהיגים. לא בכדי הוא נחשב לאחד הזהירים שבראשי הממשלה. מנהיג שידו אינה קלה על ההדק. הוא גם מכיר את דעת הקהל ההפכפכה, שתומכת במבצעים צבאיים עד שמתחילות הלוויות החיילים. או אז, היא יכולה להפוך בן־לילה את עמדתה ולבקר את מי שהורה על המבצע הצבאי. נתניהו לא שיער שייקלע לקו האש ולמשבר מנהיגותי דווקא על רקע טיפול במגפה. תדמיתו כמנהיג כלכלי שקול ומצליח נפגעה קשה. הירידה של הליכוד בסקרים, שאותם צורך נתניהו על בסיס יומי, אינה מבשרת לו טובות. אחרי שנים ארוכות מסתמנת חלופה בקרב מצביעי הימין. ח"כ נפתלי בנט, שזכה למתנה מנתניהו בבחירות השניות שהתקיימו בספטמבר 2019, לאחר שלא נכנס לכנסת בבחירות שלפני כן, מסתמן כחלופה שלטונית לנתניהו. ראש הממשלה המכהן, ששבר את שיאו של בן־גוריון במשך כהונתו, מוצא עצמו בחזית בלתי צפויה מול יריבו הפוליטי שנוא נפשו. נתניהו, שמקווה לכהן כל עוד ירצה בכך, צריך עתה לחשב מסלול מחדש.
השמאל האידיאולוגי, שכמעט נעלם מהמפה, יצטרך להמציא את עצמו מחדש. עשרות אלפי המפגינים בכיכרות ובצמתים ברחבי הארץ משוועים להנהגה. מהחורבות יכולה לקום מפלגה חדשה. יש בשמאל לפחות שלוש דמויות בעלות פוטנציאל להנהיג את היצור הפוליטי החדש שיקום: ח"כ עפר שלח, ראש עיריית תל אביב־יפו רון חולדאי, וח"כ האלוף במיל' יאיר גולן. כל אחד מהם יכול להציע לציבור הבוחרים עמדות ואמירות עצמאיות מעבר ל"רק לא ביבי". לחולדאי ולגולן יש גם ניסיון ניהולי עשיר.
החרדים צריכים להחליט אף הם אם לחשב מסלול מחדש. מאז תקלת בחירות 2013, שהותירה אותם מחוץ למוקדי ההשפעה, נצמדו אריה דרעי, יעקב ליצמן ומשה גפני לבנימין נתניהו. הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהקואליציות שהקים ומהמהלכים הפוליטיים שיזם. במהלך המגפה הפך הציבור החרדי למושמץ ביותר. את המחיר עלולות לשלם המפלגות המייצגות אותו. זה אמנם לא ניכר במנדטים המשתקפים בסקרים, אבל בהחלט מתבטא ברצון של מנהיגי האופוזיציה לנתניהו – בנט, לפיד, חולדאי – לראות את החרדים כחלק מהקואליציה הבאה. גם האהדה אליהם בציבור הכללי ירדה במהלך המשבר, והם ספגו וסופגים חבטות מהתקשורת באופן תדיר. למען הבלחות מנהיגותיות פה ושם, נסחפו דרעי, ליצמן וגפני אחרי ההמון. זאת גם לנוכח הפרות בוטות של הנחיות הממשלה שבה הם חברים.
כל הסימנים מלמדים שמשבר הקורונה הוא אירוע מטלטל, שאת השפעותיו הכלליות והפוליטיות קשה לאמוד, אבל כפי שהיה ב־1973, הן יתרחשו במוקדם או במאוחר. גם לאחר המלחמה הנוראה ההיא ניצחה ממשלת המחדל שוב בבחירות, ונאלצה לפנות את מקומה לממשלה בראשות איש אותה מפלגה שלא היה חלק מהכישלון – יצחק רבין. שלוש שנים אחרי כן הוכה המערך בבחירות. מאז הגיע להישגים, אך לא באמת הצליח להתאושש. האם גם הליכוד ונתניהו ישלמו את המחיר על הכישלונות, חוסר המוכנות, אי־הפקת הלקחים, והזגזוגים במהלך המשבר? ייתכן מאוד שסדרי עולם ישתנו גם הפעם.
–
טור זה נכתב מספר ימים לפני הבחירות בארה"ב. אלה עשויות לשמש אינדיקציה ראשונה ומשמעותית להשלכות המגפה על הפוליטיקה. ממשל טראמפ לא הצליח להתמודד כראוי עם המגפה, והתנהל בין זלזול להכחשה, תוך שהוא מתנגח במושלי המדינות שהבינו מה עומד לפתחם. הנשיא נלחם על הקדנציה השנייה, כשהוא מנסה להיאבק בדימוי של ממשל כושל ומכשיל, שהתנהלותו גבתה את חייהם של למעלה מ־200 אלף איש והותירה מיליונים חסרי תעסוקה. בתשדירי הבחירות שלו, בראיונות שהעניק לכלי התקשורת ובעצרות הרבות שקיים מאז החלים ממחלת הקורונה, לא סיפק טראמפ תוכנית או מתכון כלשהו למאבק במגפה מלבד הבטחה ש"החיסון קרוב". הוא גם לא הבהיר לבוחרים האמריקאים איך ממשלו מתכוון לסייע להם כלכלית בהמשך, בעודו מתכתש עם המפלגה הדמוקרטית בסנאט ובבית הנבחרים על היקף הסיוע.
קיימת כמובן אפשרות שהפוליטיקה שלנו חזקה מכל דבר. חזקה גם מהמגפה. ייתכן שביום הבוחר, בין אם יהיה זה בחודש מארס 2021 או לאחר מכן, יחזרו הבוחרים הישראלים לדפוסי ההצבעה הישנים והמוכרים. שהשבטיות הישראלית ופוליטיקת הזהויות יגברו גם על הקורונה וגם על המשבר הכלכלי החריף. במקרה כזה יתחוור שראש הממשלה הנוכחי חזק מכל משבר, מכל חקירה או משפט פלילי; החיסון יימצא, והאירוע הדרמטי הנוכחי יהפוך לאפיזודה מטלטלת, שונה וקשה משהכרנו, אבל כזו שאינה משנה מציאות, ואינה הופכת סדרי עולם.
–
- לכחול לבן, רע יכול להיות טוב // הטור של ירון דקל
- נתניהו, הבוחר, ושִכחת הקורונה שבוא תבוא // הטור של רותם דנון
- על טראמפיזם ונבואות עגומות // הטור של נדב איל
