ההזמנה להפגנת הימין למען התנחלות מחודשת בעזה הציגה שתי ילדות חסרות דאגה על חוף ריק. במציאות, אם הייתם עושים זום אאוט, הייתם רואים מסביבן דם, אש ותמרות עשן. אלפי בטונדות וגדרות חצצו בינן לבין מי ששילמו בדמם את מחיר השהייה שם: אנחנו, החיילים, ובעיקר הפלסטינים, במחנות הפליטים ובבתים מחוררי ירי.
ב-22 באוגוסט 2005, הייתי בין החיילים האחרונים שסגרו את שער ההתנחלות נצרים ברצועת עזה, כשמאחורי שנה וחצי של גיהנום.
למדתי מקרוב מה המשמעות של מובלעות מבודדות בלב סביבה עוינת. איבדתי חברים בחדירות למוצבים, נסעתי בטרמפים עם מתנחלות שנוסעות על 150 קמ"ש עם ילדיהן מאחורה כדי להתחמק מירי.
חברי ואני הרגשנו את מלוא משקלו של המחיר ששילמה ישראל על הישיבה ברצועת עזה. מי שמתקשה או מסרב לראות את כאבם של פלסטינים בעזה, חייב לכל הפחות להקשיב לחיילים שהיו שם. לשמוע מה נדרשנו להקריב, לפני שנמצא את עצמנו שוב עמוק בבוץ העזתי באופן קבוע.
היינו השכפ"ץ של "השכפ"ץ של המדינה". מה לא עשינו לפלסטינים ברצועה עבור ביטחון ההתנחלויות: הוצאנו עשרות מבצעים בלב השכונות הצפופות שלהם, פלשנו לבתיהם כדי להפוך אותם לעמדות צבאיות, גילחנו להם בתים ופרדסים מסביב להתנחלויות כדי ליצור שטחי השמדה.
חמאס היה בעזה הרבה לפני שיצאנו ממנה. היו שם גם רקטות, פצמ"רים, מטעני צד ומנהרות, כמו זו שחמאס פוצץ מתחת למוצב אורחן ב-2005. ירי רקטות ומרגמות היה עניין שבשגרה, אבל זה היה רק חלק מהסיפור.
לא לכל חייל יש תשע נשמות, לי היו: ירו עלי בדרך לשירותים, בין נגמחון לפילבוקס. בזמן נסיעה מבצעית ירו עלי RPG והחמיצו; עמדתי בסמוך למטען חבלה וזרקו עליי רימונים, שבמזל לא התפוצצו. רגע לפני שעצרתי איש חמאס הוא התפוצץ על שב"כניק. אני זוכר עדיין איך חתיכות הבשר שלו כיסו אותי כשאני חרש מצפצופים. התחלתי לשאול עבור מה לעזאזל אני מסכן את החיים שלי.
מתקפת הטרור של חמאס, שכמו נלקחה מהסיוטים הכי אפלים שלנו, המיטה אבל כבד על כל ישראלי, כולל עלי. ראשי המתנחלים מנצלים אותו עכשיו כדי לטפח את רעיון העיוועים של החזרת ההתנחלויות לרצועת עזה. הם מנסים למכור לנו עכשיו רעיון משומש, יד שניה מנוכל, על ביטחון, חופים פסטורליים וחזרה לחבלי מולדת.
רוטמן הסביר שנדע שניצחנו "כאשר ילד יהודי יוכל ללכת בעזה בלי לחשוש לחייו", סמוטריץ' מדבר על שליטה ישראלית ממושכת בעזה. אל תטעו: אם נמצמץ זה מה שיקרה. בהתחלה ימכרו לנו רק "רצועת ביטחון", ופתאום יופיע בה מאחז. יקראו לו על שם אחד מקיבוצי העוטף. אחר-כך יחשף שהצבא מאבטח את המאחז, וכבר יש לו מאחזים לווייניים.
אנחנו לא יכולים לחמוק עוד משאלת היום שאחרי הלחימה. אנחנו צריכים לחשוב איזה אופק אנחנו רוצים לראות כאן. יש מי שמספרים עכשיו שההתנחלויות בגוש קטיף הגנו על ישראל. זה לא נכון. אנחנו הגנו על ההתנחלויות. הפנטזיה של המתנחלים היתה הסיוט שלנו. את המחיר עבור השיגעון הזה כבר שילמנו עם ריבית. לא עוד.
אלון סהר היה לוחם בגבעתי ושירת ברצועת עזה לפני ובזמן ההתנתקות
