fbpx

אפקט הדומינו // האם אנחנו לקראת סיפוח? ואם כן, איך ייראו ההשלכות?

פרויקט מיוחד בשיתוף תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

0

הקדמה

תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל', על 286 חבריה, בכירי צה"ל, השב"כ, המוסד ומשטרת ישראל בעבר, מצטיירת כתופעה מעניינת: בניגוד למקובל – ולא רק בארץ – ההתארגנות אינה לשם הגנה על זכויות, אלא סביב נושא ביטחוני־מדיני אחד. כפי שבא לידי ביטוי במערכה ציבורית נרחבת בימים אלה, התנועה פונה לקברניטי המדינה, לכנסת ולציבור בקריאה "למען ביטחון ישראל, הגיע הזמן להתגרש מהפלסטינים".

את התנועה ייסד אלוף (מיל') אמנון רשף, מי שהיה מפקד גייסות השריון, וקודם לכן פיקד על חטיבה 14 שבלמה בגבורה את השריון המצרי במלחמת יום הכיפורים. מאז הקמתה הציגה הנהגת התנועה בפני ראש הממשלה נתניהו ובפני המטה לביטחון לאומי במשרדו, סדרת תכניות מפורטות ליוזמות ישראליות בשתי הגזרות המרכזיות לפעילותה: תכנית לייצוב הפסקת האש בדרום, תכנית להיפרדות אזרחית ביהודה ושומרון תוך המשך השליטה הביטחונית, וניתוח המשמעויות הביטחוניות והאחרות של חקיקת סיפוח (ולו מוגבל בהיקפו) בגדה המערבית.

לדברי האלוף רשף, למרות ניסיונם הרב במורכבות הגזרה, המסמך האחרון הניב תובנות שהפתיעו, אם לא החרידו, גם את עשרות בכירי מערכת הביטחון בעבר שעסקו בנושא משך שנה תמימה, ובהם מי שהיו אלופי פיקוד המרכז, מתאמי הפעולות בשטחים, ראשי המינהל האזרחי, בכירי שב"כ, מוסד ומשטרה, קציני מודיעין ועוד. תובנות אלה נסקרות בהרחבה בששת הטורים שהבאנו כאן לפניכם, אך ניתן לסכמן בהתייחס לשלושה פרקי המסמך עב הכרס (כ־400 עמודים) שתמציתו הוצגה בפני גורמים בכירים בדרג המדיני ובמערכת הביטחון ועתה גם לציבור:

  • חסידי הסיפוח – המייצגים מיעוט בעם ובכנסת – מיצו עד תום ובכישרון את עוצמתם החריגה בקואליציה הנוכחית כדי להכין את התשתית החוקית והמנהלית למעבר מסיפוח זוחל לסיפוח בחקיקה, הניחו לצורך זה על שולחן הכנסת מספר הצעות חוק חלופיות, וגאים בנחישותם להמשיך בכנסת הבאה ביתר שאת.
  • גם הבקיאים שבהם טועים בהנחה העומדת לדבריהם ביסוד אסטרטגיית הסיפוח, והיא ביכולת לוודא שסיפוח מוגבל בהיקפו, של שטח ללא אוכלוסייה פלסטינית משמעותית, לא יתניע תגובת שרשרת שתאלץ את צה"ל להשתלט על כל השטח, על מיליוני תושביו הפלסטינים.
  • המשמעויות לביטחון ישראל, לכלכלתה, ליחסיה עם שכנותיה ועם מדינות אחרות באזור, למעמדה הבינלאומי – כולל בהקשרי החוק הבינלאומי – הרסניות, עד כדי סיכון חסר תקדים למפעל הציוני.

חברי התנועה ערים למשמעויות הפוליטיות של מסקנותיהם ושל פעילותם, והם עדיין נחרצים בקביעה שיש להבחין בין דיון מקצועי בנושא פוליטי לבין נטייה מפלגתית, שממנה הם נזהרים כמו מאש. לא זאת בלבד שאיש אינו יודע את נטיות הלב של מרבית חברי התנועה, אלא שהם מקפידים שלא לנגח – או לתמוך – בפוליטיקאי זה או אחר, אלא לתרום לקבלת החלטות מושכלת בתחום התמחותם. כך, למשל, רשף מדווח כי בכל מגעיהם עם ראש הממשלה – בכתב כמו גם בפגישות – המסר הקבוע של הנהגת 'מפקדים' הוא: "תוביל, ונתייצב לצידך!".

אלוף במיל' אמנון רשף, יו"ר 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

אלוף במיל' אמנון רשף

השלכות הסיפוח – מבט־על
מאת אלוף במיל' אמנון רשף, יו"ר 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

 בעוד עינינו נשואות צפונה בדאגה אל חיילי צה"ל העוסקים בחיסול מנהרות החזבאללה, ודרומה על רקע מאות הרקטות ששוגרו אל עבר יישובי עוטף עזה אך לפני שבועות ספורים, ניצתת שוב חזית טרור ביהודה ושומרון (יו"ש). ההתפתחויות בשתי הזירות האחרונות – הרצועה והגדה – מהוות תזכורת לנטייה הישראלית להתמקד בהן כשהאדמה בוערת, אך לא למצות הזדמנויות לשינוי המציאות בעתות רגיעה.

ככלל, מצבה הביטחוני־מדיני של מדינת ישראל שפיר. צה"ל וזרועות הביטחון האחרות יכולים להתמודד היטב עם האיומים הללו ואחרים, ובעת הזאת אין לישראל איום קיומי חיצוני. אולם, מתחת לפני השטח מתפתח איום לביטחוננו הלאומי ולצביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ממשלות ישראל לא גיבשו מדיניות ברורה באשר לפתרון הסכסוך הישראלי־פלסטיני. בשנים האחרונות מואץ ה"סיפוח הזוחל", אם בפעילות בשטח ואם בהשלמת תשתית חקיקתית ומנהלית למהלך של סיפוח בחקיקה. התפתחה תחרות בין פוליטיקאים בימין של מי הסיפוח גדול ומוצלח יותר. נוצר מצב אבסורדי: בעוד מרבית הציבור דוגל בפתרון מדיני־ביטחוני באמצעות הסכם "שתי מדינות לשני העמים" או, עד הבשלת התנאים להסכם, בהיפרדות אזרחית מהפלסטינים, מיעוט בכנסת, המהווה מיעוט בעם אך רוב בקואליציה, גורר את המדינה אל עברי פי פחת.

תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל', על 286 חבריה, בכירי צה"ל, השב"כ, המוסד ומשטרת ישראל בעבר, גיבשה תכניות מפורטות ליוזמות ישראליות שאותן הציגה בפני ראש הממשלה, שרים, ח"כים והמל"ל: תכנית להיפרדות אזרחית ביו"ש תוך המשך השליטה הביטחונית על ידי צה"ל וזרועות הביטחון; תכנית לשינוי המציאות ברצועת עזה, וניתוח ההשלכות הביטחוניות והאחרות של מהלכי סיפוח ביו"ש.

המחקר הבוחן את משמעויות מהלכי סיפוח, מכיל למעלה מ־400 עמודים ודן בהשלכותיהם המדיניות, הביטחוניות, הכלכליות, המשפטיות והחברתיות. התובנות העיקריות נסקרות בהרחבה בחמשת הטורים הבאים.

מהמחקר עולה כי גם הבקיאים בקרב מצדדי הסיפוח טועים בהנחת היסוד של אסטרטגיית הסיפוח, והיא יכולתם לוודא שסיפוח, גם אם מוגבל בהיקפו, של שטח ללא אוכלוסייה פלסטינית משמעותית (לדוגמה, שטח (C, לא יתניע תגובת שרשרת – "אפקט דומינו" – שתאלץ את צה"ל להשתלט על כל השטח (שטחי A ו־B) על מיליוני תושביו הפלסטינים.

החלטת כנסת לסיפוח בחקיקה, ויהיה היקף השטח המסופח אשר יהיה, תתפרש באזור ובזירה הבינלאומית כהחלטה לאומית לטרוק את הדלת על היפרדות עתידית מהפלסטינים. כפי שיפורט בעמודים הבאים, צעד זה יביא להפסקת שיתוף הפעולה הביטחוני מצד כוחות הביטחון הפלסטיניים; יצית התקוממות עממית ואף הצטרפות של כוחות חמושים מהתנזים ומכוחות הביטחון הפלסטיניים אל גלי האלימות. כתגובה להתפתחויות אלה, או מתוך כוונה למנען, לא יהיה מנוס מהשתלטות מחודשת של צה"ל על השטח כולו, על מיליוני תושביו הפלסטינים. כך נאיץ את קריסת הרשות הפלסטינית, נתרום לביסוס חמאס בהנהגה הפלסטינית, ונמצא עצמנו אחראים לניהול חיי מיליוני הפלסטינים.

 

בשורה תחתונה, מה שיחל כ"סיפוח לוקסוס" – כזה המבטיח לנו לכאורה את מרב השטח עם מיעוט פלסטינים – יסתיים בהכרח בהשתלטות על השטח כולו, בניהול חיי מיליוני הפלסטינים ובהתמודדות עם השלכותיו ההרסניות לביטחון ישראל, לכלכלתה, למעמדה האזורי והבינלאומי ולצביונה היהודי־דמוקרטי.

מהלך זה יעמיד את המפעל הציוני בסיכון כמותו לא ידענו מאז כינון ישראל העצמאית.

ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, חבר ועדת ההיגוי של 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו

טריקת דלת ליחסים הבינלאומיים
מאת ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, חבר ועדת ההיגוי של 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

מדינת ישראל ניצבת בצומת משמעותי ביחסיה עם מדינות ערב הפרגמטיות שאינן מסתירות את נכונותן להתקדם לנרמוּל יחסים עם ישראל, ובלבד שתעניק להן שכפ"צ מדיני בדמות התקדמות בהקשר הפלסטיני.

למגמה זאת, אשר קיבלה תנופה בעקבות תפיסת האיום המשותף מגורמי ערעור יציבות ובראשם איראן, פוטנציאל תרומה לא רק לכלכלת ישראל אלא גם – ואולי בעיקר – לביטחונה. שכן מה שיכול להתחיל בצנעה בתיאום מודיעיני, להתפתח בהדרגה לתיאום מבצעי, ולהבשיל בבוא היום לכלל שיתוף פעולה במערך הגנה אזורי, יהווה נדבך חדש וחשוב בביטחון ישראל.

מהלך של חקיקת סיפוח, שיתפרש באזור ומעבר לו כהחלטה ישראלית לטרוק את הדלת על הסדר שתי מדינות עתידי, לא זאת בלבד שימנע התקדמות בהקשר האזורי, אלא שצפוי שיגרום לנסיגה גם מהשת"פ המוצנע הקיים. על רקע מהלך סיפוח כזה, חששן של מדינות האזור מכל הדלפה של שת"פ עם ישראל, ביטחוני או אחר, אשר תצית את זעם הרחוב בביתן ותשמש את יריביהן – ובראשם איראן – במאבקי התעמולה והפגיעה בלגיטימיות משטריהן, יכול להביאן להקריב אינטרס ביטחוני אחד – שת"פ עם ישראל, למען אחר – יציבות השלטון.

לחקיקת סיפוח יהיו השלכות לנדבך ביטחוני נוסף: שיתוף הפעולה עם מצרים וירדן המצוי בשיאו. חשיבותו רבה הן בתרומתו ליציבותם של שני משטרים החיוניים לביטחון ישראל, והן בהיבטים נוספים ובהם עומק אסטרטגי, שכן מרחב הביטחון של ישראל חורג מזרחה מקו הגבול עם ירדן וגם בהקשר המצרי השת"פ הביטחוני אינו נעצר בקו הגבול הבינלאומי.

במציאות של יציבות מול הרש"פ ושימור היתכנות פתרון שתי המדינות, קל יותר למצרים ולירדן לקיים שיתוף פעולה זה, למרות שהציבור בשתי המדינות עוין את ישראל. אך כל מהלך סיפוח יתסיס את הרחוב ויאלץ את שני המשטרים – גם אם יעדיפו להבליג – להגיב בתקיפות, בכלל זה בהקפאת יחסים, סגירת שגרירויות, וכנראה גם בצמצום שיתוף הפעולה הביטחוני.

במערכת הבינלאומית

מדינות הליבה של האיחוד האירופי צפויות להגיב בחריפות לחקיקת סיפוח ולנקוט צעדים ממשיים, כולל סנקציות מדיניות וכלכליות. דוגמה בולטת היא גרמניה המשמשת מקור יחיד לפלטפורמות ימיות צבאיות, ואף משתתפת במימונן. מהלך סיפוח עלול להוביל לשינוי בעמדתה ובכך להשפיע על יכולות אסטרטגיות של ישראל. גם החברות הקבועות הלא־מערביות במועצת הביטחון – רוסיה וסין – צפויות לנקוט צעדי עונשין, ולצנן את היחסים הבילטרליים.

ראוי גם להיזהר מהנחות מקלות באשר לתגובת ממשל טראמפ, בוודאי לאחר השינוי במאזן המפלגתי בבית הנבחרים. התייחסות אמריקאית עוינת לסיפוח עלולה לפגוע במערכת היחסים הביטחונית החשובה ביותר למדינת ישראל.

לאור ההערכה שהחקיקה תביא לפרץ אלימות, לקריסת הרש"פ ולהשתלטות ישראלית על השטח כולו, צפויה החרפה מקבילה בעוצמת צעדי העונשין של הקהילה הבינלאומית.

הקונצנזוס הבינלאומי סביב מתווה "שתי מדינות לשני העמים" יתערער, ויגברו הלחצים על ישראל להקנות זכויות שוות לכלל אזרחיה. ישראל תיקלע למצוקה האסטרטגית החמורה בתולדותיה. היא תיאלץ לבחור בין מעמד של מדינה סוררת נוסח דרום אפריקה של שנות ה־90, לבין ויתור על אופייה היהודי.

כל מי שישראל בטוחה, דמוקרטית ובעלת רוב יהודי מוצק לדורות יקרה לו, חייב לפעול לבלימת מגמת הסיפוח ההרסנית.

ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, חבר ועדת ההיגוי, 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

ראש המוסד לשעבר שבתי שביט

מלחמה ושלום
מאת ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, חבר ועדת ההיגוי, 'מפקדים למען ביטחון ישראל'

הכנס השנתי האחרון של מכון המחקר INSS (פברואר 2018) סיכם את מצבה של ישראל לרגל 70 שנה לייסודה, במשפט: "המאזן האסטרטגי של ישראל כיום הוא אחד הטובים מאז היווסדה". אבל, ותמיד יש אבל, "שולי הביטחון" של ישראל צרים. בסביבה עתירת סיכוני הסלמה בלתי צפויים, על ישראל לנצל את מצבה האסטרטגי המשופר כדי להרחיב שוליים צרים אלה, שכן במזרח התיכון כידוע אין הזדמנות שנייה.

מאז הכנס הנ"ל אכן חלה הסלמה שלא נצפתה. עזה היא יורה רותחת; בגבול הלבנון המתח עלה; ביו"ש מסתמן גל טרור חדש; ירח הדבש עם הרוסים הסתיים; חופש הפעולה שלנו בסוריה הוגבל ואיראן חנכה נתיב אספקה ישיר מטהרן לחזבאללה בלבנון. המאזן האסטרטגי הנ"ל תקף, אבל במלחמה שבין המלחמות, מדיניות ההכלה שלנו עולה לנו ביוקר בתחום ההרתעה.

נתניהו ואבו מאזן, 2010 // צילום: לע"מ

נתניהו ואבו מאזן, 2010 // צילום: לע"מ

את שולי הביטחון ניתן להרחיב בשתי דרכים:

  1. להתחמש עד האוזניים ולבנות "קיר ברזל", או אם תרצו בונקר או גטו, כשבמוקדם או במאוחר נידרדר לעימות צבאי נוסף. זה מה שלצערנו מתרחש לנגד עינינו.
  2. ליזום מהלך מדיני אל מול הרשות הפלסטינית, שראשיתו בהידברות מחודשת, כי כשיש דיבור יש סיכוי שהתותחים יידומו. חמומי המוח בינינו יאמרו מן הסתם שמדובר ברעיון הזוי, שכן באווירה ציבורית של פעמי משיח, דיבור עם האויב משבית שמחה.

הכאוס המזרח תיכוני מהווה שעת רצון ליצירת מזרח תיכון שונה, החייב לכלול פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני.

גבולות המזרח התיכון, שנקבעו ב־1916 על ידי צרפת ובריטניה, שרדו 100 שנה. מהפכות "האביב הערבי" האיצו את התפוררות הסדר הישן במרד נגד משטרים טוטליטריים ובעד המדינה הדמוקרטית. מהפכות אלה כשלו בהבאת דמוקרטיה, אך קעקעו משטרים ואתגרו גבולות ישנים, כפי שבא לידי ביטוי בעיראק, בסוריה, בלוב, בתימן ובתופעת דאעש ויומרתו לכינון ח'ליפות חוצת גבולות.

ההתייצבות היחסית בכמה מהמדינות המדממות ותבוסת דאעש מסמלות פרק חדש של הגדרת גבולות במזרח התיכון. עיצוב הגבולות החדשים ייארך לדעתי בין מחצית עשור לעשור והוא מהווה חלון זמן שבו אפשר וצריך לפתור את הסכסוך עם הפלסטינים כחלק מהארכיטקטורה העתידית של המזרח התיכון.

קרל פון קלאוזביץ ניסח את הרעיון שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים. המשוואה ההפוכה תקפה לא פחות: המדיניות כהמשך המלחמה באמצעים אחרים. ברם, האסטרטגיה הישראלית היא חד־ממדית: מהפעלת כוח ליותר כוח. מחקנו את המושגים "דיפלומטיה", "משא ומתן", "דו־קיום" ו"שלום". על הווקטור ההיסטורי יש רק מלחמה, הנמשכת יותר מ־150 שנה, למעט שלושה האינטרוולים של הסכמי השלום עם מצרים וירדן והסכם אוסלו.

אני מאמין שאחרי 70 שנה ראוי לסיים את מלחמת השחרור ולהביא להסדר שלום. הסכסוך לא יסתיים על ידי הפעלת כוח, אלא רק כאשר בצד הרתעה הנשענת על עוצמתנו הביטחונית נפעיל תבונה מדינית ליצירת תנאים לחידוש המשא ומתן ולהצלחתו. מטיבו של משא ומתן שהוא מבוסס על הצורך להתפשר, והפשרה היחידה שיש לה סיכוי גלומה בפתרון שתי המדינות.

התרומה לביטחוננו הגלומה בהתקדמות עם הפלסטינים ובהשתלבות אזורית מחייבת בלימת רעיון העוועים של סיפוח, אשר יסתום את הגולל על היפרדות בין שני העמים ויביא למאבק דמים מתמשך בגבולות מדינה אחת. יש לעצור את הקיצוניים המעטים הגוררים מדינה שלמה אל חידלון החזון הציוני.

אלוף במיל' גדי שמני, לשעבר מזכ"צ לראשי ממשלה, אלוף פיקוד המרכז ונספח ההגנה בוושינגטון

אלוף במיל' גדי שמני

השלכות ביטחוניות־צבאיות הרסניות
מאת אלוף במיל' גדי שמני, לשעבר מזכ"צ לראשי ממשלה, אלוף פיקוד המרכז ונספח ההגנה בוושינגטון

שיתוף הפעולה המודיעיני והאופרטיבי עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית מהווה מרכיב חיוני ביכולת למנוע טרור ולהבטיח סדר ציבורי ביהודה ושומרון. מאז 2007 המעורבות האמריקאית והירדנית בהכשרת הכוחות הפלסטיניים, בציודם ובשיפור נוהלי עבודתם, המתבצעת בפיקוחו של גנרל אמריקאי, תרמה רבות למקצועיות ולנורמות הפעולה הפלסטינית, הזוכות לשבחים מצה"ל ומהשב"כ שרואים בכוחות הפלסטיניים שותפים מלאים לעשייה הביטחונית. מהלך של סיפוח בחקיקה, ולו חלקי, ייתפס על ידי הפלסטינים כהחלטה ישראלית למנוע הקמת מדינה פלסטינית ויביא לפגיעה מהותית בשיתוף פעולה זה, שכבר היום נחשב למגונה ברחוב הפלסטיני. הלחץ הציבורי ולחצי משפחות השוטרים הפלסטינים יביאו לעריקה מן השורות ולהצטרפות אנשים מאומנים ומיומנים בהפעלת נשק ובטכניקות לחימה לגורמים פליליים וטרוריסטיים, לעיתים מסיבות של פרנסה (בדומה להצטרפות לוחמי צבא מיומנים לדאעש אחרי התפרקות צבא עיראק).

סיפוח גם יעלה את רמת המוטיבציה והלגיטימציה של גורמים פלסטיניים לפעילות אלימה ויביא לעלייה מיידית בהיקף הפיגועים מיו"ש ומרצועת עזה. בתרחיש כזה ייאלץ צה"ל לתגבר את כוחותיו ביו"ש בסד"כ משמעותי, עד כדי הכפלתו.

פיגוע דקירה בהתנחלות ליד רמאללה, 2018 // צילום: אמיל סלמן 'הארץ'

פיגוע דקירה בהתנחלות ליד רמאללה, 2018 // צילום: אמיל סלמן 'הארץ'

מחסומים וחסימות עפר יצוצו בכל יהודה ושומרון, התנועה תוגבל ותופרד, הכלכלה הפלסטינית תתרסק והתסכול והזעם יתבטאו בהגברת האלימות. בהיעדר הפרדה באמצעות מכשול או גבול שעליו ניתן להגן, השטחים הפלסטיניים הבנויים במרחב שיסופח יהפכו לבסיסי יציאה לפיגועים.

בעקבות התפתחויות אלה, תידרש השתלטות, ייתכן שבלחימה, על הערים והכפרים בשטחי A ו־B. לכך יידרשו כוחות בסדר גודל של שלוש עד חמש אוגדות, לרבות גיוס של כ־30 אלף חיילי מילואים. תפתחות זאת תהווה פגיעה אנושה בלגיטימיות של הרש"פ וככל הנראה תביא לקריסתה, אם כתוצאה מהחלטה של ההנהגה או כתוצאה מהתקוממות עממית נגדה.

תרחיש זה יחייב להקים מחדש את הממשל הצבאי שינהל את חיי היומיום של כ־2.6 מיליון הפלסטינים ולהטיל מגבלות תנועה קשות על הפלסטינים כמו גם על היהודים החיים ביו"ש, כדי למנוע חיכוך ונפגעים.

כדי למנוע גישה חופשית של פלסטינים תושבי השטחים שלא סופחו לאזור המסופח וכדי להפחית סיכונים על היהודים החיים בשטח המסופח, יהיה צורך להפריד פיזית את השטח המסופח משאר יו"ש באמצעות גדר־מכשול בגבול החדש באורך 1,787 ק"מ בעלות של כ־27 מיליארד שקל ובעלות אחזקה שנתית של כ־4 מיליארד שקל. יידרש כוח צבאי ומשטרתי כפול מזה הקיים כיום כדי לקיים פעילות ביטחון שוטף וכדי לנטר את תנועות הפלסטינים בין הערים והכפרים המנותקים זה מזה על ידי שטחי C. לשם כך חייבת לקום מערכת מעברים, מחסומים וכבישים ייעודיים. כל אלה מסתכמים בעלויות כוח אדם ותקציב שישראל אינה יכולה לעמוד בהן ללא פגיעה מהותית בשאר תחומי החיים של אזרחי ישראל. צה"ל ייאלץ להפנות את המערך הסדיר לקיום הביטחון ביו"ש, דבר שיפגע בכשירותו המבצעית ובמוכנותו לאתגרים המבצעיים בצפון וברצועה.

הצורך לאכוף ריבונות ישראלית בכל השטח שבין הירדן לים, ולהשליט חוק וסדר ישראליים על מיליוני פלסטינים יעמיד את מערכת הביטחון בפני אתגר של חיכוך אלים לאורך שנים אשר עלול לגבות מחיר דמים כבד בשני הצדדים, לרסק את הלגיטימציה הבינלאומית של מדינת ישראל ולהביא בסופו של דבר להכרה

בצורך בהיפרדות כואבת – היפרדות שניתן להתחיל בביצועה המושכל כבר היום.

ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר

ירום אריאב

ההיבט הכלכלי
סיפוח כאיוולת שתפגע בכל משפחה ישראלית // מאת ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר

אחת הסיבות המרכזיות לשגשוג ולצמיחה של כלכלת ישראל נעוצה במדיניות התקציבית האחראית של הממשלה בצד העלאת משקל התקציבים האזרחיים על חשבון תקציבי הביטחון. פירותיה התבטאו בצמיחה תוך יציבות מחירים, הפחתה דרמטית של חוב תוצר, עלייה ברמת החיים ועמידות בפני משברים חיצוניים. כל ההישגים הללו יירדו לטמיון אם תתקבל החלטה על סיפוח מלא או חלקי של השטחים. למעשה מדובר בפניית פרסה של ממש במדיניות ותוצאות שיזכירו את "העשור האבוד" שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שבו דשדשה כלכלת ישראל כתוצאה מזינוק חד בהוצאות הביטחון.

צוות כלכלנים בכירים אשר ליווה את מחקר הסיפוח הגיע למסקנה שלמהלך סיפוח חלקי ביו"ש – שיתניע את "אפקט הדומינו" שתואר לעיל ויסתיים בהשתלטות ישראלית על כל השטח וניהול חיי מיליוני תושביו – יהיו משמעויות כלכליות הרסניות למשק הישראלי. הן יהוו פגיעה באיכות החיים ויחייבו הורדה משמעותית ברמת החיים של כל בית אב בישראל. כלומר, מעבר להיבטים המדיניים ולהשלכות הדמוגרפיות, סיפוח השטחים הוא גם איוולת כלכלית.

פועלים פלסטינים במחסום // צילום: אלכס ליבק, 'הארץ'

פועלים פלסטינים במחסום // צילום: אלכס ליבק, 'הארץ'

אספקת שירותים שוטפת: התוספת התקציבית השנתית אשר תידרש למימון ההיבטים הביטחוניים של השליטה בשטח ולקיום שירותים ל־2.6 מיליון תושביו הפלסטינים – בהנחה שייהנו מהזכויות המוקנות ל"תושבי קבע" (בדומה למעמד הפלסטינים תושבי מזרח ירושלים) – תסתכם בכ־52 מיליארד שקל (לאחר קיזוז גביית מיסים ישירים ועקיפים). מדובר בתוספת תקציבית של כ־12.8% ביחס לתקציב המדינה בשנת 2018. היקף הפגיעה השנתית הממוצעת בכל משפחה בישראל יעמוד על 26 אלף שקל בקירוב, כעין תשלום "מס סיפוח" של כ־2,200 שקל לחודש לכל בית אב!

תשתיות ביטחוניות: תידרש הקצאה חד־פעמית בהיקף 32 מיליארד שקל למהלך ההשתלטות ולמימון גדר גבול חדשה באורך של כ־1,800 ק"מ סביב 169 "איי" ההתיישבות הפלסטינית הידועים כשטחי A ו־B והמוקפים בשטחי C (שבהם ממוקמת ההתיישבות הישראלית).

פגיעה בצמיחה: על בסיס ההשלכות הכלכליות של האינתיפאדה השנייה ומבצע 'צוק איתן', בהערכה שמרנית ביותר ניתן לצפות שבתרחיש סיפוח אשר יצית גל אלימות שיתמשך לאורך שנים, המשק הישראלי ייפגע בהיקף של לא פחות מ־40 מיליארד שקל כתוצאה מצמצום השקעות זרות, ירידה בתמ"ג, החמרת תנאי אשראי בינלאומיים לחברות ישראליות, נזקי חרם וכד'. בתקופה זו, ההוצאה לצריכה פרטית לנפש תצטמצם בשיעור של למעלה מ־20% ותסיג את המשק הישראלי עשרות שנים לאחור מעבר לפגיעה ברמת חייו של כל אזרח ותושב. עוצמת המשק כולו תיפגע, כמו גם עמידותו בפני זעזועים.

כדי לעמוד בהיקף התקציבי הנדרש, בפני הממשלה והכנסת תעמודנה שתי חלופות קשות: הטלת מלוא העול על אזרחי ישראל באמצעות העלאת מיסים וקיצוץ בשירותים החברתיים אשר יפגעו בשכבות החלשות ובמעמד הביניים, או חקיקה שתשלול מאותם 2.6 מיליון פלסטינים זכאויות המגיעות להם על פי חוק.

החלופה הראשונה עלולה לזעזע את המרקם החברתי בישראל ולהניב מחאה חברתית בעוצמה שטרם נראתה בארץ. החלופה השנייה תתקבל באזור, בעולם, ואף בקרב ציבורים נרחבים בארץ, כתופעת "אפרטהייד" שתניב תגובה בינלאומית קשה אשר תחריף את המשמעויות הכלכליות של הסיפוח.

בין אם תיבחר חלופת הגזירות על הציבור ובין אם תופעל אפליה בחקיקה – לא תהיה זאת עוד כלכלת ישראל החזקה והתוססת המוכרת לנו היום, ואת מחיר ההחלטה לספח מיליוני פלסטינים ישלמו, ובגדול, אזרחי ישראל כולם.

אל"מ במיל' עו"ד פנינה שרביט ברוך

אל"מ במיל' עו"ד פנינה שרביט ברוך

השלכות משפטיות קשות
מאת אל"מ במיל' עו"ד פנינה שרביט ברוך

מהלך שיחל בהחלת החוק הישראלי על שטחים ביו"ש, שמשמעותו סיפוחם לתחומי המדינה, וצפוי להסתיים בסיפוח השטח כולו, יסבך את ישראל במשמעויות משפטיות כבדות משקל.

המהלך יהפוך את התושבים הפלסטינים של השטח המסופח לתושבי מדינת ישראל עם מלוא זכויות התושבות, כולל חופש תנועה ברחבי ישראל, זכויות סוציאליות וכן הזכות לבקש אזרחות במדינה. מדובר בתוספת של מעל 2.5 מיליון פלסטינים. אם אכן תעניק להם המדינה את כלל הזכויות הפוליטיות, כולל הזכות לבחור ולהיבחר, יש חשש לאופי היהודי של המדינה. מאידך, אם המדינה תשלול מהם זכויות שוות, יערער הדבר את קיומה כמדינה דמוקרטית, שכן ייווצרו בה שני מעמדות של אנשים שאינם שווים. כמו כן, חופש התנועה הנלווה למעמד התושבות ייצור חיכוך שעשוי להוביל לאלימות, ובעקבותיה להטלת מגבלות קשות, אשר גם הן יאתגרו את המשטר הדמוקרטי.

גם בהנחה המקלה, שסיפוח מוגבל לכאורה של שטחי C, שאינו כולל את היישובים הפלסטיניים שבשטחי A ו־B, לא יתניע את "אפקט הדומינו" – הוא ייצור מובלעות פלסטיניות בתוך המדינה, שאין ביניהן רצף טריטוריאלי. יהיה צורך לתת מענה לפלסטינים בשטח הלא־מסופח, כולל הסדרי מעבר בין עשרות רבות של מובלעות המוקפות בשטחי C מכל עבר. זאת ועוד, ככל שבעקבות הסיפוח ייפגע תפקוד הרשות הפלסטינית ושיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, צה"ל יצטרך להרחיב את פעילותו מול תושבים פלסטינים באופן ישיר גם בשטחים הלא־מסופחים. אם הרש"פ תקרוס, מדינת ישראל תצטרך לספק את כל צורכי האוכלוסייה הפלסטינית. המשך שימור הדמוקרטיה במציאות כזו לאורך זמן, ללא אופק סיום או צפי לשינוי במצב, יהיה בלתי אפשרי. יש שיאמרו שזה המצב השורר זה 50 שנה, אולם יש הבדל בין מציאות שנכפית עלינו, בהיעדר פרטנר שמוכן לפשרות, לבין מציאות שאנו מייצרים בעצמנו ללא שום כוונה, או ניסיון, לשנותה.

בית הדין הבינלאומי בהאג // צילום: Abdullah Asiran, Anadolu Agency, Getty Images IL

בית הדין הבינלאומי בהאג // צילום: Abdullah Asiran, Anadolu Agency, Getty Images IL

סיפוח השטח ייתפס כהפרה של כללי המשפט הבינלאומי ויוביל לצעדים נגד ישראל מצד מדינות וגורמים אחרים, כולל סנקציות וחרמות. אפילו המשטר האוהד של הנשיא טראמפ נמנע להכיר בסיפוח מזרח ירושלים, וקלושים הסיכויים שיתמוך בסיפוח ביו"ש. השינויים האחרונים בהרכב בית הנבחרים האמריקאי, ולא כל שכן חילופי שלטון עתידיים, אף צפויים להוביל לממשל אוהד פחות שעלול לאפשר החלטות אופרטיביות של מועצת הביטחון נגד ישראל. כשרוסיה סיפחה את חצי האי קרים, השייך לאוקראינה, הוטלו עליה סנקציות מצד מדינות רבות במערב. יש להניח שישראל, שכושר ההרתעה שלה פחוּת, תספוג סנקציות חמורות אף יותר. מהלך הסיפוח אף צפוי להגביר את ההיתכנות לפתיחת חקירה פלילית נגד גורמים ישראליים בנוגע לפעילות ההתנחלויות בבית הדין הבינלאומי הפלילי, שכבר מנהל בדיקה מקדמית לגבי פעולות ישראל ביו"ש, אם כי סוגיית סמכותו לדון בנושא שנויה במחלוקת.וכדאי לזכור שלא מדובר בצעד שקל לבטלו – לשם כך נחוץ רוב של 61 חברי כנסת ומשאל עם או רוב של 80 חברי כנסת. נראה שמדובר במקרה מובהק של אבן שזורק טיפש (ובענייננו – חסר אחריות) לבאר, שגם אלף חכמים (ובענייננו – מי שהאינטרסים של המדינה לנגד עיניהם) לא יצליחו להוציא.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook