תחבולני המילים יודעים היטב כי בבסיסה של כל מניפולציה מסתתר גרעין אמת, או במילותיו של מאיר אריאל: "גרעין של אמת ופופקורן של דמיון". כזה שבלעדיו קשה עד בלתי אפשרי לשכנע את קהל היעד.
זה די פשוט: רוב האנשים זקוקים לראיות כלשהן כדי להאמין בדבר־מה, ולכן כל תהליך של הטמעת רעיונות (גם השקריים ביותר) חייב לכלול עובדות כלשהן. תשאלו כל סטאז'ר במחלקת החקירות, תשאלו כל שקרן. אפשר להניח כי שקר שלא מסתרבל עם מעט עובדות ייגמר כשקר לכל דבר ועניין, ואילו שקר מתובל בעובדות הוא רעיון שנתון לפרשנות. איך כל זה קשור לבנימין נתניהו? ובכן, הוא למד את השיטה מן המסד לטפחות.
זה שנים רבות שהאדם שמנהל את חיינו מבצע תחבולות תקשורתיות, הכוללות שברי אמיתות שהוצאו מהקשרן. הדבר בולט במיוחד במצבים שבהם נדמה כי הארטילריה הרגילה איננה מספקת את הסחורה. ככל שמדובר בתיאוריה על אודות הצלחתן של מניפולציות, הרי שזו "מתלבשת" יפה על האקלים הנוכחי, משנחסכו מהעם היושב בציון קריאות "מוות לערבים" לאחר הפיגוע המתועב בדיזנגוף, אין כמו ראש ממשלה חרד כדי לסגור את הפינה הזאת. למעשה, התרגיל שקוף עד כדי כך, שכל ספינולוג מתחיל יכול להעביר עליו הרצאה: ראשית, רכיבה על מטרה קלה – הערבים, בעיקר בימים של הסלמה ביטחונית; שנית, איתור גרעין של אמת; ושלישית, נטילת האמת הקטנה והוצאתה המוחלטת מהקשר, תוך שימוש בתופעות שאין להן אחיזה במציאות.
אפשר שזוהי דרכו ליישם את אמירתו של זאב ז'בוטינסקי "שקט הוא רפש", אלא שהוא מפספס בגדול. בעוד ז'בוטינסקי קרא להשמיע קול בעד המולדת ולטובת הכלל, האדם שרואה בעצמו ממשיך דרכו מאותת על משהו אחר לגמרי: מה שלא יעשה הטוקבקיסט האלים, אעשה אני קבל עם והמהדורה המרכזית.
בשום מקום לא ניכרת הקִרבה בין הסטה להסתה כמו בהתנהלותו של ראש הממשלה. בכל רגע של מצוקה שמצריכה הסטה של תשומת הלב הציבורית, הוא מיד שולף מארגז הכלים את אחותה המילולית ומסית: "התקשורת", "השמאל", וכמובן הקורבן הנוח שבדמות "הציבור הערבי". וכך הוא מתייצב אל מול הציבור אובד העצות, שלנוכח גל הטרור מתבקש בגדול להצטייד בנשק ולשבור את הראש בעצמו; בעיניים רושפות הוא מגלגל את הסיפור על "המובלעות שבשטח ישראל" שפורעות חוק ושורצות כלי נשק. לא, הוא לא התכוון למאחזים בגדה (אף שהם מתאימים היטב לתיאור), אלא לערים ולכפרים הערביים. כמו שהיהודים צריכים לדאוג להתחמש, כך הערבים צריכים לדאוג להתפרק מנשקם, כאילו שהם ולא הרשויות שסרות למרות ראש הממשלה אחראים על אכיפת החוק. הקהל קם על רגליו ומריע – נמצא האשם המושלם.
כך גם עם עובדי מעון ראש הממשלה. שהרי "ידוע לכל" שממעמד מסוים ומטה נמצא ציבור שלם שמועד לעבריינות, זה במקרה שבו הם לא יושבים או ישבו בכלא. כי מה כבר יש להם לאנשים האלה, שואלים עצמם היועצים, הם ממורמרים, ומכיוון שכך הם אינם רוצים דבר אלא למוטט את המבנה ששוב דחק אותם למחסנים האחוריים ולמרתפים החשוכים. הבנתם את זה? גם מכרו גרעין של אמת, שאין לאף אחד עניין לבדוק כי גם ככה כשכבר רואים אותנו, המזרחים, בפרסומות, רואים אנשים פשוטים עם חיוך או נוכלים, עברייני צעצוע כאלה שיכולים בשיטות נכלוליות להתגנב אל בית ראש הממשלה ואז לספר סיפורים לתקשורת הידועה לשמצה.
