fbpx

משפיעים 2017 > משפיעי העל > דוד ביטן [רותם דנון]

0

הכתבה במקומון 'זמן ראשון' בפברואר 2010 הייתה קטלנית. הסתבכותו של סגן ראש העיר ראשל"צ דוד ביטן, תוארה שם בהרחבה. אי־סדרים לכאורה בהתנהלות בעירייה ובקבוצת הכדורגל המקומית. ותיאור כואב של שוטרי היחידה הארצית לחקירות הונאה, שביקשו מביטן להתלוות אליהם לאחר כבוד לחקירה בתחנה.

שלוש שנים אחר כך, ב־2013, נסגרו 'זמן ראשון' ושאר מקומוני 'מעריב'. ביטן בשנה הזו כבר היה פסע מכניסה לכנסת, כמקום 35 ברשימת הליכוד־ישראל ביתנו, אך כמות המנדטים שהביא האיחוד הזה הכזיבה את מלך המחוז וסניף הליכוד המקומי הוותיק. עוד קצת, וזה הגיע. ב־2015, בגיל 55, נשבע אמונים במשכן. "פריחה מאוחרת", ודאי עבור פוליטיקאי מקצועי, שחי ונושם את הליכוד עוד מימי בגין ושמיר.

אבל ביטן פרח. ההתחלה המנומנמת יחסית בראשות ועדת הכנסת לא הכינה אותנו למה שיבוא בהמשך, עם מינויו ליו"ר הקואליציה לפני כשנה. אותו תפקיד שהיה שמור לנבחרים כמו זאב אלקין או צחי הנגבי – של "מצליפים" סיעתיים טובים פחות או יותר, ממלכתיים יותר או פחות – הפך עם כניסתו לתבנית נוף ביטן. עד לפני שנה, מי ששלטה בטון הליכודי החדש הייתה שרת התרבות מירי רגב. טון ימני מאוד, לאומני, שבטי. מתקרבן ותוקפני. וולגרי וחסר עכבות. מאז, מלאו הליכוד והכנסת, והרשת והעיתונים והטלוויזיה (כמה טלוויזיה!) והארץ כולה ביטן. רק ביטן ועוד ביטן ואין בלתו.

הפיכתו של הח"כ הטרי לפוליטיקאי המשפיע ביותר במדינה אחרי בנימין נתניהו, נובעת מאופי הקדנציה הרביעית במספר של האחרון כראש ממשלה. פוליטיקאים אחרים בליכוד מחשבים את יחסיהם עם נתניהו כל יום. בין ההתרפסות המוחלטת (רגב), דרך התרפסות עם גוון מכובד יותר (הנגבי), ריחוק בשל סלידה וסתירה ערכית (גמליאל, בגין), ריחוק בשל חשבונות פוליטיים (כ"ץ, ארדן), או ריחוק בשל זיכרון הכוויות שהשאיר על גופם, בעוד הם שוכבים על הגדר עבורו (אקוניס, למשל). הספקטרום רחב. דוד ביטן הוא אחר. אין לו חשבונות עם נתניהו. הוא מבצר את מנהיגותו של יו"ר הליכוד רק כי זה טוב לו, לביטן. הוא מצפה להתמנות לשר, אבל יודע למצות אלף אחוזים מהתפקיד האפרורי שבו הוא נמצא כעת. ביטן הוא דומיניון עצמאי. הוא חג ככוכב לכת גדול בעל כבידה משמעותית, מסביב לשמש נתניהו, בדיוק במרחק הנכון וביחסים הפיזיקליים המדויקים.

אבל רק מלכות נתניהו הרביעית, זו של שבירת הכלים וקיעקוע הממלכתיות, יכלה לרומם אדם כמו ביטן לעמדת כוח כזו. עמדה שבה שרים משפילים מול מי שנבחר כנציג מחוז השפלה בליכוד את מבטם בחשש. הוא מארגן מפגני כוח לנתניהו, מצעיד לשם באיומים את עמיתיו למפלגה, וזוכה להיות היחיד שמקבל שם את הזרקור מלבד מנהיג הליכוד הנרדף.

דוד ביטן מייצג את אובדן הבושה בפוליטיקה. עם הצעקות במליאה, תוך שהוא עומד עם סוכרייה בפה. עם תיאורי השלשול של נאוה בוקר מול המצלמה. עם הגישה המעוותת כלפי אמיתות פשוטות והיכולת שלו לעצב ברגע נרטיב נגדי, האונס את המציאות ואת ההיגיון. "ואם קרה, אז מה קרה", זיקקו גאוני 'ארץ נהדרת' את הגישה של הדמות החד־פעמית, הגדולה מהחיים, שהמסך התמכר אליה – ושהפוליטיקה מידרדרת בגללה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook