רצועת עזה בהנהגת חמאס רוצה שינוי. שינוי במציאות הקיימת, שינוי במצב הכלכלי, שינוי המצב ההומניטרי וגם – שינוי במאזן האימה מול ישראל. חמאס רואה כיצד כל ה"נכסים" הצבאיים שלו נלקחים ממנו אט־אט: הרקטות מאבדות מיעילותן בשל האפקטיביות של כיפת ברזל; המנהרות מתגלות, נלקחות ממנו ומפוצצות על ידי צה"ל, בזו אחר זו; ובניית המכשול בגבול מייתרת את המנהרות כנשק אסטרטגי. לכך יש להוסיף את המצב הכלכלי הקשה ברצועה – 60% אבטלה, 65% מתושבי הרצועה הם עניים, והמצב ההומניטרי בכי רע. לכך יש להוסיף ש־97% מהמים אינם ראויים לשתייה, יש שעות בודדות של חשמל ביום וקיים מחסור חמור בתרופות נוסף על תשתיות רעועות. בהינתן כל אלו, לא מפתיע שחמאס חושש שהזעם של האוכלוסייה, בשל המצוקה הכלכלית והייאוש, יופנה נגדו ונגד שלטונו. זאת הסיבה העיקרית לכך שבחודשים האחרונים החליטה הנהגת חמאס להוציא את ההמונים לעימותים על הגדר במה שכונה על ידי חמאס "צעדות השיבה".
גם בזה נכשל חמאס ליצור שינוי מהותי בעזה ואף ספג לא מעט ביקורת מן האוכלוסייה על כך שהוא שולח אזרחים למות על הגדר. כעת נגמרו לחמאס גם התאריכים בלוח השנה: יום הנכבה, יום הנכסה ועוד שלל תאריכי אזכוּר. כל התאריכים אזלו ואין תאריך שבו ניתן לייצר אירוע המוני על הגדר. אבל זה כן הוביל לכך שחמאס החליט – הולכים לעימות והסלמה או להסדרה מדינית. הכוונה להסדרה מול ישראל והקהילה הבינלאומית לקידום פרויקטים כלכליים בעזה, לשיפור המצב הכלכלי ולאי־פירוק חמאס מנשקו בתמורה לשקט ולהפסקת אש ארוכת טווח. ובמילים אחרות – חמאס רוצה להתנער משלטון אזרחי אבל להמשיך לקיים זרוע צבאית. בשלב זה מסרבת ישראל לדון עם חמאס. בחמאס אומרים: אם לא תהיה הסדרה, נלך לעימות או להסלמה – שבסופם תהיה חייבת להיות הסדרה. כך לתפיסת ראשי חמאס. עד אז, ממשיך חמאס לייצר מעין שגרת עימות בגבול עם ישראל באמצעות עפיפוני ובלוני התבערה (שגם להם מסתמן פתרון שהמציאו תעשיות הביטחון), הפגנות בימי שישי על הגדר, וחוליות שמחבלות בגדר ומניחות מטענים.
לכך יש להוסיף מרכיב חשוב בזירה הפנים־פלסטינית: הנתק בין עזה לרמאללה, בין אבו מאזן לחמאס. כבר עכשיו יש הפגנות בגדה בעד עזה וחמאס ונגד אבו מאזן, תחת הכותרת "הסירו את הסנקציות", כאשר המפגינים קוראים להנהגת הרשות הפלסטינית להסיר את הסנקציות הכלכליות (בעיקר אי־תשלום משכורות ואי־העברת תרופות) שהטיל אבו מאזן על עזה. זה מוביל להבנה של חמאס שאם ילך לעימות או להסלמה מול ישראל, הדבר יעורר את דעת הקהל בגדה נגד אבו מאזן ובעד חמאס.
המפתח, כמו בהרבה מקרים, נמצא בידי ישראל. אם יתקיים שיח, ישיר או עקיף, עם חמאס למציאת פתרון, ובראשו הסדרת החזרת השבויים והנעדרים, ניתן להגיע לשקט בגבול ולשגשוג ברצועה. אם לא יתקיים, כנראה בקרוב – כמו שקורה אחת למספר שנים מאז השתלט חמאס על עזה בהפיכה ב־2007 – יפרוץ עימות צבאי בין ישראל לעזה. האם בסוף עימות כזה יהיה שינוי במציאות הקיימת? נראה שלא.
.
רוצים לקבל את המגזין המודפס עד הבית? לפרטים ומבצעי מנויים – השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם
.
Photo by Mustafa Hassona/Anadolu Agency
Getty Images IL
