זה התחיל בקול רעש גדול והתנפץ באוושה דקה. "המפץ החרדי" קראו לו. התוכנית דיברה על איחוד של המפלגות החרדיות – ש"ס ושתי מפלגות יהדות התורה, כשאפקט האיחוד יביא איתו גם את הפורשים מבית ואת הממורמרים מבחוץ.
ב־3 בינואר השנה יצא העיתון 'משפחה' בכותרת: "מתאחדים". העיתון סיפר לקוראיו על המפץ שבדרך, פרי יוזמתה של קבוצת רבנים. האיחוד, לדבריו, מעניק לחרדים את היכולת להיות המפלגה השנייה בגודלה בישראל. הרבה לפני שגנץ החל לדבר ולפני שלפיד החל לשתוק.
השאלה הראשונה שנשאלה היא כמובן: מי בראש? תשובה אמיתית לא הייתה, אבל מתחת לפני השטח נודע כי המהלך נושא את ברכתו של ה"מרן" האשכנזי, הרב חיים קניבסקי, שרק לאחרונה סיים את מערכת הבחירות המוניציפליות עם שורה של הצלחות, ובראשן הכתרת משה ליאון בירושלים. מודעות ענק כיסו את רחובות הערים החרדיות עם דמויותיהם של הרבנים המרכזיים תחת הכותרת "רק באחדות ננצח". דרעי, ששמו עלה כמי שיעמוד בראשות הרשימה, מילא את פיו מים: "כשתבוא פנייה רשמית, אדון על כך עם מועצת חכמי התורה". מנגד, נפגש ליצמן עם נכדו של הרב קניבסקי וכפוליטיקאי מיומן שלף שפן: הוא מוכן לאיחוד, בתנאי שגם הפלג הירושלמי ואלי ישי יהיו חלק ממנו.
ליצמן רצה ולא רצה את האיחוד. רצה, כי אחרי הכישלונות בבחירות המוניציפליות העדיף שלא להיות מי שיצטרך לתת תשובות ביום שאחרי אם יהדות התורה תינזק בכוחה. אבל הוא גם לא רצה, כי הוא לא מחפש לוותר על הבכורה ולהעניק לליטאים – יריביו משנות ה־80 – את ההובלה. התנאי של ליצמן אמר הכל: לא יהיה איחוד. דגל התורה – לפחות הזרם הנאמן לרב אדלשטיין – לא תסכים להתאחד עם שנואי נפשם מהפלג הירושלמי, וש"ס הרשמית לא תראה בעין יפה את שובו של אלי ישי מהכפור.
אבל אלו היו רק המוקשים הראשוניים. התנזים של ש"ס החלו במחאה משלהם. הם הרגישו שהמפלגה נגנבת להם מהידיים. איש התקשורת דוד חכם צייץ בטוויטר: "האחדות החרדית חשובה מאוד, אבל לפני המפלגות עוד יותר חשוב שתהיה אחדות חרדית במוסדות החינוך ושתיפסק האפליה קודם כל שם. הזהות של ש"ס כתנועה מזרחית המייצגת את המזרחים החרדים חשובה יותר מכל". גם איציק סודרי, יועץ התקשורת של ש"ס בעבר, אמר בריאיון: "לא טוב לש"ס לרוץ ברשימה חרדית מאוחדת ולהערכתי היא גם לא תעשה זאת, כי יש לש"ס את הייחודיות שלה. גם ההצעה שדרעי יעמוד בראש הרשימה לא תעבוד, בגלל ההתנשאות והפטרונות של החסידים והליטאים כלפי ש"ס, אז לא צריך טובות, יש לנו מועצת חכמי תורה משלנו". ואכן מועצת החכמים, לפחות העומד בראשה, חכם שלום כהן, לא שש אלי איחוד, מסיבותיו שלו.
ברגע האחרון, מי שטרק את הדלת והביא לביטול העניין היה דווקא ח"כ משה גפני, נציג הליטאים ומי שבאופן רשמי חבר בשנה האחרונה לבית הרב קניבסקי. זה היה יום לפני סגירת הרשימות. לפיד התאחד עם גנץ, ונתניהו זימן את רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' וביקש איחוד שלהם עם עוצמה יהודית ואלי ישי. גפני, שהבין שעוד רגע זה קורה להם ו"המבוגר האחראי" ינסה לעשות שלום בין הפלגים – מה שינציח את שוללי האיחוד כמחרחרי ריב ומתנגדים לשלום – מיהר להגיש את הרשימות. אל־חזור. המפץ הפך למפח.
מתברר שהציבור החרדי עוד לא בשל למפץ. אולי בפעם הבאה ואולי, כנראה, לא.
צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
