fbpx

אייל שני // הפילוסופיה (והרייטינג) של העגבנייה

כשמבינים את החיבור בין אוכל לנשמה, מרגישים את היקום כולו

0

אייל שני יודע את הסוד שרק מעטים מכירים, ואיש לא מדבר עליו. אפילו לא הוא. אפילו לא באבט, באותו סרט מופלא על אישה אחת שנקלעה לכפר נידח ומוציאה את כל הונה על הכנת סעודה אחת שתפתח את הנשמות והלבבות של אנשי המקום. הסוד מתחיל בהבנה כי התבלין הסודי באוכל הוא נשמת המבשל. זה ממשי. יש לה טעם, לנשמה, ויש לה ריח.

השופטים האחרים מנסים לנחש את זהות האיש או האישה מאחורי תבשיל האודישן. מחפשים מוצא, גיל, מגדר, עיסוק. אם תלחץ אותם הם יודו, כמובן, שמהות המכין ניכרת תמיד באוכל. אייל שני שולף את נשמתו שלו כמו לשון נחש מפוצלת שבודקת ככה את העולם, מרחרח וטועם את הנשמה שהגיעה לקדרה, ומחפש עוד משהו. את הסוד. הוא יודע שגם לאוכל יש נשמה, ומה שיוצא באמת הוא תוצאה של ריקוד נשמות, בדיוק כמו במפגש בין שניים החווים מפגש מיני.

השפים האחרים לידו בתוכנית המגה־רייטינגית 'מאסטר שף' מגחכים למול ההשתפכויות הפילוסופיות־פסיכולוגיות של הטבח ההוגה. חיים כהן, הגבי אשכנזי של הקוקפיט המרובע הזה, תמיד מנסה להוריד את המילים הגבוהות אל הצלחת. עגבנייה זו עגבנייה, לא פואמה.

יכול להיות ששני איננו השף הטוב בישראל, אבל הכוכבות שלו לא נזקקת למדריך מישלן. היא בתוכו. והקהל, גם כשהוא מגחך לפעמים בחוסר הבנה, גם כאשר ליבו גס בעולם הדימויים של שני, מגיב בסופו של דבר כמו הכפריים בחגיגה של באבט. משהו מעבר להם, מחוץ למקום אבל ממש בתוכו, נוגע בנימים קבורים בנפשם שניעורים לתחייה. זה מה ששני עושה.

כשמבינים את החיבור בין אוכל לנשמה, מרגישים את היקום כולו. אם אתה ממש קשוב לתדרים האלה, אתה מבין את האדמה שבתוכה צמח הירק שאכלה הפרה, את השמש שחדרה בחיה וגם בצמח, ואתה לא רק יודע, אתה גם מרגיש את הכוכבים המתפוצצים שמהם נוצרו. כאשר אתה אוכל עגבנייה אתה מכניס לגוף שלך ברזל, שנמצא שם מפני שכוכב הלכת הקטן שלנו הוא דור שלישי של כוכבים שהתפוצצו ומגופם המת נוצרו פלנטות עם יסודות כבדים כמוהו. העגבנייה עשויה מחומרים בני מיליארדי שנים, וגרעיני היקום נמצאים בתוכה, ממש, לא מטאפורית. כשאתה חותך אותה לסלט, הנשמה שלך נבזקת עליה ומתחברת לנשמת היקום. אייל שני מבין את זה היטב. הכל באמת מחובר. הזמנים והחומר, האנרגיה והיסודות, הגלוי והסודות.

מה שנתפס בעיני רבים כ"חרטוטים של אייל שני" הוא פעילות חתרנית פילוסופית שמכוונת אל לב יהדות הכפייה. היהודים היו הראשונים להבין את הקשר בין הגשמי לרוחני, בין האוכל לנפש, בין הבטן ליקום, שלהבנתם נוצר בידי האל, ולכן בנו סדרה אינסופית של איסורי כשרות, כדי למשטר ולאסור את נשמות המאמינים.

שני משחרר את הנשמה מלפיתת החנק. גם כשהוא פותח מסעדה כשרה, הוא מחבר את המטבח אל היקום כולו; ואפילו אם תשב שם עם כיפה ותברך את אלוהים לפני שתכניס לפה את העגבנייה, הוא יזכיר לך שגם לה, בדיוק כמו לך, יש נשמה, וגם אתה וגם היא נוצרתם מאבק כוכבים שעכשיו מתחבר לאחד.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook