הנה הפציעו הבחירות, והאזרח יכול סוף־סוף לממש את זכותו הדמוקרטית ולהכריע בין הגישות הכלכליות השונות. נביט למשל במפלגת חד"ש ובה הקומוניסט עופר כסיף, שאמר בריאיון ל'הארץ' שהבעיה בוונצואלה הקורסת היא שהם "לא הלכו מספיק רחוק". או אולי למרצ עם אילן "אני סוציאליסט" גילאון, מי שביקש להוסיף מיליארדי שקלים בשנה לקצבאות הנכות, מעצי הכסף המלבלבים בארץ. נקפוץ אל מפלגת העבודה, עם איציק שמולי, שלי יחימוביץ' וסתיו שפיר שוחרי ההתערבות במשק ופיקוח המחירים.
נו, אולי נראה קצת יותר גיוון במרכז הגדל? ברשימת כחול לבן של בני גנץ, שגייס אליו את יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, ואת מיקי חיימוביץ' שאמרה בריאיון ש"צריך להשאיר את הגז באדמה" – שלא לדבר על יאיר לפיד, עם ניסיונו המהולל והכושל כשר אוצר.
ואפרופו שר אוצר פופוליסטי, אולי יו"ר כולנו משה כחלון יביא לנו גיוון – זה שחילק כסף לכל דורש כאילו אין מחר, שהפך את שוק הדיור לשוק מולאם, מסובסד ומוגרל? או שמא אורלי לוי־אבקסיס, שפתרונה לבעיות הדיור כולל 100 אחוזי ערבות מדינה למשכנתאות, מהסוג שהביא את ארה"ב למשבר הסאב־פריים?
רגע, אולי ממפלגת השלטון, הליכוד, תבוא הישועה. סוף־סוף, בנימין נתניהו בשבתו כשר אוצר הוביל רפורמות של קיצוצי קצבאות והפחתת מיסים. אבל מצד שני הוא זה שמינה את יאיר לפיד ומשה כחלון, ולא ממש בלם אותם, וברשימה שלו תמצאו את אנשי הוועדים הגדולים – חיים כץ, מנהלת לשכתו לשעבר של כץ אתי עטיה, והבוס הכל יכול של ועד עובדי רשות שדות התעופה פנחס עידן.
נפנה ימינה – אולי הימין החדש סוף־סוף יביא לנו ימין כלכלי! הרי במצע שלו יש מאבק בארגוני העובדים וקריאה להפחתת הרגולציה. אבל שר החינוך בנט לא נלחם בכלל בארגוני המורים, ושרת המשפטים שקד שיתפה פעולה עם קרטל עורכי הדין. וברשימת החברים אנו מוצאים את שולי "חופש הפרט גורם נזק אדיר" מועלם, ושיבי רייכנר חובב התקציבים לפריפריה.
ומה עם איחוד מפלגות הימין? שם נמצא בצלאל סמוטריץ', שאכן נראה באופן כללי שוחר שוק חופשי, ולאיחוד הלאומי מצע כלכלי ימני למדי, אבל לידו נמצא מיכאל בן ארי ש"מאמין בכלכלה של חמלה ומתעב את ההפרטה".
ועוד לא דיברנו על המפלגות הסקטוריאליות, מאחמד טיבי הדורש 64 מיליארד שקל לציבור הערבי, ועד המפלגות החרדיות הדורשות כרגיל את התקציבים למצביעים שלהן.
נשארה כמובן מפלגת זהות של משה פייגלין, שוחרת החירות הכלכלית, שרוב הסקרים נותנים לה נכון לזמן כתיבת שורות אלה 2% מן הקולות. אכן אופציה ריאלית.
פרדריק בסטייה, הכלכלן בן המאה ה־19, כתב בחיבורו 'החוק':
"השאלה של שוד חוקי חייבת להיות מיושבת אחת ולתמיד, ויש רק שלוש דרכים ליישב אותה:
* המעטים שודדים את הרבים.
* כולם שודדים את כולם.
* אף אחד אינו שודד אף אחד".
כמה מצער שרובן של הרשימות לכנסת ככולן מריצות אנשים התומכים בשוד הציבור, וסלע המחלוקת היחיד הוא מי בדיוק ישדוד את מי וכמה. וכך גם בכנסת הבאה אנחנו נראה לא יותר מ־120 גוונים של אדום.
–
- תרמית הביטוח הלאומי // מאת הלל גרשוני
- לכלכל את הצעדים // אפשר לנצח גם בבריאות וגם בכלכלה? // מאת עמית תומר
