fbpx

דווקא ביבי // הטור של רונית ורדי

0

כשקמפיין הליכוד נפתח עם זרקור שלילי על עיתונאים שמסקרים את פרשיותיו, ושורה תחתונה מוזרה – עם הסלוגן "דווקא נתניהו" – זה עורר תחושה מוזרה. לא בגלל הבוטות. גם לא בשל הצבת העיתונאים במרכזו. על זה היו מי שזעקו, אולי בצדק. הח"מ דווקא חייכה. אבל משהו לא הסתדר לי בו. אינטואיטיבית. איך לומר? משהו גירד לי ביד. אז נכנסתי לגוגל והקלדתי "דווקא ביבי". והפלא ופלא: שום קמפיין לא עלה. מה קורה כאן, אמרתי לעצמי, לאן נעלם הקמפיין של הליכוד? חלף רק עוד רגע עד שהבנתי: טעיתי! זה לא הקמפיין. אלה המילים. הליכוד רץ בבחירות האלה עם "דווקא נתניהו". וכל זה בשעה ש"דווקא ביבי" התגלגל לי בטבעיות על הלשון. נסו רגע בעצמכם. ותגידו – מה יושב לכם יותר טוב בפה, או בדמיונכם כשאתם חושבים על מילותיו של מצביע אדוק לראש הליכוד: "דווקא ביבי" או "דווקא נתניהו"? מה יותר טבעי? איזה מהם מושך יותר?

תוסיפו בדמיון את הכיתוב במודעה. מה ייראה טוב יותר: "דווקא נתניהו" או "דווקא ביבי"? אז מה קרה פה? האם זה בהכרח הכבוד, לכאורה, בשם הרשמי – נתניהו; וזילות הכינוי האישי, שבו הוא התפרסם – ביבי? ואולי זה דווקא אותו "גילום מנייתי" של כ־ל חבילת נתניהו. הווה אומר – המשפחה, לטוב ולרע. אולי הקמפיין הזה עוסק בכלל במשפחת נתניהו, אולי הליכוד הציב בראש קמפיין הבחירות שלו את החבילה המשפחתית כולה. אם כן – למה בחרה המשפחה לעשות זאת?

הבחירה להציב את העיתונאים כ"רע האולטימטיבי" מול "דווקא נתניהו", לה כבר יש יתרונות ברורים למנהיג הנרדף־רודף. שיקוצם בלב שלטי הענק מניח את התשתית לנורמות חדשות בתקשורת פוליטית, ובתקשורת בכלל. אם חשבנו שאין לאן לרדת. והאם אפשר שהלקאתם הפומבית מסמנת את הצפוי למי שדן עתה בגורלם המשפטי של אחדים מבני המשפחה? היועץ המשפטי לממשלה, למשל. בכירי הפרקליטות. החוקרים, השוטרים. העדים. המקורבים שנכוו וברחו מפוחדים יותר או פחות. כל מי שיש לו קשר כלשהו לעניין. זוכרים את הבטחתו של דודי אמסלם על המיליונים שייצאו לרחובות אם יעמוד נתניהו למשפט? אילו שלטים, לדעתכם, יכולים להלהיט את ההפגנות האלה? איזה מסר יישאו? ומי יופיע בהם? העיתונאים כבר טווחו. ברור מי הבאים בתור.

נכון לעכשיו, הרחוב אינו בשל להפנמת דמותם של היועץ המשפטי לממשלה והמערכת שתחתיו בשלטי חוצות דומים לאלה. נדמה שהרחוב גם יתקשה להכיל את דמותה של השופטת אסתר חיות, נניח, לצד סלוגן כמו "היא לא תקבע". אבל תראו מה נעשה באופן שיטתי כלפי המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך. הוא לא צריך שלט שלילי באיילון כדי לחוש את הקמפיין הרצחני נגדו.

תגידו שהגזמתי? כדי לענות על כך אתם מוזמנים לתהות: האם אפשר שבנימין נתניהו יבחר ככה סתם בקמפיין ובסלוגן כזה? ועוד בשעה שבנו מנהל איתו את חיי היום־יום של הקמפיין. ורעייתו בעמדת השפעה של ממש. שלושתם, ששפתם רהוטה. ויש בהם הבנה תקשורתית מוכחת. האם אפשר שבמקרה הציבו את המשפחה כולה בראש הקמפיין הזה? האם תיגרע אגורה מחסכונותיהם, בשעה שתנועת הליכוד מממנת את הקמפיין הזה?

וכן, יכול בהחלט להיות שהבחירה להציב "נתניהו" – ולא "ביבי" – בראש הקמפיין נובעת ממניעים אחרים. "נתניהו" נשמע בוגר ורציני מסתם "ביבי". בהמשך הקמפיין הוא כבר מוסגר בסלוגן נוסף ("נתניהו – ליגה אחרת"). אבל בסוף, זה ביבי. ואין מילה שמתמצתת את "ביבי" יותר טוב מ"דווקא".

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook