"ימין שפוי". כך ממתג את עצמו משה כחלון בשלטי החוצות הפזורים ברחבי המדינה לקראת הבחירות. מעניין. זה מעניין מכיוון שאם כחלון "ימין שפוי" – זה אומר שהנחת היסוד המוסכמת (גם אם מובלעת) היא שיש ימין בלתי שפוי. אוקיי, זה מתחיל להיות מעניין ממש. למי מתכוון כחלון ב"ימין לא שפוי"? וגם: מהי הגדרתו ל"אי־שפיות"? אם הוא מתכוון לאיתמר בן־גביר ומרכבות כהנא שעליהן הוא וחבריו רוכבים בדרך לכנסת, אז זה קל. אבל לבזבז כל כך הרבה כסף כדי למחות נגד העִסקה הבזויה שרקם נתניהו לאיחוד הסמוטריצ'ים והבן־גבירים, ולהשתמש בכך כמוטו בחירות? מסופקני אם זה הרעיון. מסופקני אם זו הכוונה.
לא, כחלון מכוון ל"ימין" אחר, רחב בהרבה, זה שלא רואה אותו כ"ימין", או ששכח שהוא במקור בכלל ליכודניק וימין יותר מימין – בטח בהיבט המדיני, לכל הפחות. לא, כחלון לא מתכוון לבן־גבירים. הוא מתכוון – כך נדמה – לליכודניקים. וכשאני (וכנראה גם משה כחלון) אומר "ליכודניקים", אני מתכוון לא לנאמני תנועת חרות ההיסטורית, הז'בוטינסקאים, הבית"רים. אני מתכוון לליכודניקים החדשים. וכשאני אומר "הליכודניקים החדשים", אני לא מתכוון לפורשי מרצ שהחליטו להתפקד לליכוד כדי להשפיע בפריימריז על הרכב הרשימה לכנסת (איך העניין הזה עבד להם, אגב? נראה שלא הצלחה היסטרית), כי אם לליכודניקים החדשים. אלה ששכחו מה זה להיות ליכודניקים (תשאלו את דן מרידור, בני בגין, מיכאל איתן, בוגי יעלון ועוד ועוד. הם יסבירו לכם. ולהם), בדיוק כמו שהשמאל שכח מה זה להיות יהודים.
כי הליכודניקים החדשים בכלל אינם בית"ריסטים וז'בוטינסקאים. אני מניח שמרביתם כלל לא שמעו על האיחוד עם תנועת הליברלים של פת ומודעי בסבנטיז. אני מתכוון לליכודניקים החדשים. אלה שעבורם "ביבי" הוא חזות הליכוד היחידה האפשרית. אני לא מחדש כאן שום דבר לאף אחד, רק מציין את המובן מאליו והידוע לכל: תנאי הקבלה היחיד היום לתנועת הליכוד, לפחות בהיבט האידיאולוגי, הוא זהות מוחלטת עם נתניהו. זהו. לא ארץ ישראל השלמה. לא שתי גדות לירדן. לא אגרוף הברזל. לא ההדר הבית"רי. לא מורשת בגין. לא עקשנותו הסיזיפית של שמיר. אפילו לא שרון. כלום. נאדה. גורנישט. הקו ברור: פרו־ביבי (ובאופן טוטאלי ואבסולוטי ונעדר התניות), או נגד ביבי (כאן המנעד רחב בהרבה: כל עמדה שאינה הזדהות אבסולוטית עם הבוס מציבה אותך מיד בצידו השני של הקו).
–
זה מבחן קל. אפילו מאוד. זה קצת כמו להתאסלם, בערך: אומרים שמקבלים את עולו של מוחמד לקאדי, והופ – אתה מוסלמי. טוב, אולי הדוגמה הזאת מעט בעייתית בחוגים מסוימים. בטח כשהמילים "ביבי" ו"ליכוד" הוזכרו שורה וחצי קודם לכן. אבל זה מה שזה – שחור ולבן. הכל או כלום. ביביסט עיוור – ליכודניק. כל האחרים – לא. זה הליכוד החדש. וכשאומרים בעברית "ימין", מתכוונים לליכוד.
אז כשכחלון אומר "אני ימין שפוי", הוא כנראה מתכוון לומר שהימין הנוכחי, הדומיננטי בשיח, השולט במדינה, אינו שפוי. הסאבטקסט של המודעה של כחלון הוא שהימין של ביבי אינו שפוי. שעבודת האלילים הזאת שאנשי הליכוד החדש מבלבלים להיות אידיאולוגיה, היא אקט של אי־שפיות. וכחלון אומר לכל אלה שנמצאים שמאלה לעדר הצייתן ללא תנאי – "יש ימין שפוי. ימין שאינו עובד את ביבי. ימין אידיאולוגי. ימין שיודע מה זה להיות ימין (כלומר 'ליכוד') בלי להתפקד למשמר המלכה של שרה נתניהו". והוא קורא לכל אלה שיש להם אידיאולוגיה (להבדיל מאג'נדה) לעשות את המעשה השפוי ולהצביע לו. אין דרך אחרת לתרגם את הקמפיין הזה – אם אתם לא מוצאים את עצמכם בליכוד הזה של ביבי, יש לכם בית: כחלון.
ולפי דעתי, מה שקורה כעת בשלטי החוצות בישראל הוא שמשה כחלון קורא לכל הליכודניקים ולכל נאמני ביבי: לא שפויים. מה שכמובן, באופן אוטומטי, הופך אותו לשמאלן. לרובי ריבלין. ליועז הנדל. לבני גנץ. לתמר זנדברג. לאחמד טיבי. כן, כן – משה כחלון עשה מעשה (אמנם בצנעה מסוימת): הוא הכריז על עצמו כשמאלן בשדה הסמנטי החדש הזה שלנו בישראל. וראו זה פלא: זה עובר בשקט. לא קמה מהומה. אין פוסטים בפייסבוק של נתניהו שמכנה את כחלון "שמאל חלש" (שזה גרוע יותר מסתם שמאל. זה שמאל משונמך. הוא גם שמאל וגם חלש. כדי להסיר ספק שרשימה שיש בה שלושה רמטכ"לים לא יכולה להיות חזקה בשום אופן. כי גם בר כוכבא, מרגע שחבר לבני גנץ, הוא מיד שמאל וגם: חלש. המשוואות בעת הזאת, הביביסטית, מאוד פשוטות. אם אתה לא עם ביבי, אתה שמאל חלש. גם אם אתה משה דיין. גם אם אתה מרדכי אנילביץ'. גם אם אתה רפול. גם אם אתה מאיר הר־ציון. אם אתה לא עם ביבי, אתה ש מ א ל ח ל ש. חלש. חלש! יש מבינים? מצוין), אין מצהלות של דוד ביטן באולפני הטלוויזיה נגד כחלון, אין ציוצים של יאיר נתניהו נגדו. אין כלום.
וכי למה? והכיצד? הו, זה מאוד פשוט הרי. כחלון אינו מאיים על ביבי. הוא קלף בטוח שמונח בכיסו של נתניהו, אם זה יתבקש מהנשיא להרכיב את הממשלה הבאה. הטלפון האחרון יגיע לכחלון. אולי אפילו הודעת ווטסאפ. עד כדי כך כחלון מונח בכיס של ביבי מבחינה פוליטית. ומכיוון שכך, הוא אינו האויב. כחלון הוא ימין חלש. וימין חלש זה בסדר. ימין חלש מותר להיות. כי ימין חלש לא מאיים על ביבי. אז מותר להיות ימין חלש. אין בזה גנאי. אבל אסור להיות שמאל חלש. זה מובן? יופי. כי יש לדבר הזה היגיון ושיטה וסדר, כשמשעים טיפה את הביקורתיות.–
עכשיו, משה כחלון בבעיה. הוא עלול לא לעבור את אחוז החסימה. שירותו הטוב במשרד האוצר לא ממש מזיז כאן לאף אחד. אז הוא עמד בדברותיו לפני הבחירות ומילא את מרבית הבטחותיו. אז מה? זה לא מעניין איש. מה שמעניין הוא אם ביבי ימשול או יחדול. רק זה. וכחלון וגורלו לא ממש מטרידים את ביבי (אבל זה ברור), אבל גרוע מזה – לא ממש מטרידים גם את מחנה הימין בישראל. פוליטיקאי ערכי, ישר באופן בסיסי ומסור לדברותיו ולהבטחותיו? Who Cares? מה יעלה בגורל השיפוצים בבית ברחוב בלפור והאם בן כספית ימשיך לכתוב על שרה מקאמות־נאצה, זה הדבר החשוב למצביעי הימין. הימין החדש. הימין הלא שפוי. ואת זה לא אני אומר. את זה אומר משה כחלון.
–
