אחרי הצבעות דרמטיות שלא תאמו את התחזיות, נדמה שבשנים האחרונות הסקרים חוזרים להראות תמונת מצב מדויקת יותר. אבל הבחירות הקרובות, עם השינויים בגוש הימין, כמות המפלגות על גבול אחוז החסימה וכמובן – הקורונה, מקשות מאוד על הסוקרים. איך זה נראה מאחורי הקלעים, ועד כמה הסקרים מעצבים את המציאות הפוליטית בעצמם, במקום רק לשקף אותה?

 בסוף כל דיון על סקרים יושב לו המשפט האלמותי של שמעון פרס: "סקרים הם כמו בושם, אפשר להריח אותם, אבל לא כדאי לשתות". מבול הסקרים של הבחירות הרביעיות שמציף את השיח הפוליטי אולי צריך לקחת אותנו לעולם אחר, עולם של נרקוטיקה. כולם מכורים כבדים. המפלגות, היועצים, מערכות החדשות, ולפי הרייטינג נראה שגם הבוחרים. על כל תזוזת מנדט, אפילו פנים־גושית, נבנים תילי תילים של פרשנות. מפלגות קמו ונפלו בגללם. אישים בולטים כמו רון חולדאי, עפר שלח ובוגי יעלון, נבעטו החוצה כשהמגמה המספרית הראתה להם את הדלת.

אחרי האפיזודה שהפכה לקלישאת "יום הכיפורים של הסוקרים" בבחירות 2015, נפילה שהסוקרים טוענים כי לא התרחשה בכלל אלא הייתה אמת לשעתה, הגיעו כמה מערכות בחירות מדויקות יותר. באלה האחרונות ראינו שיפור משמעותי, בעיקר בתמונת הגושים שנחזתה כמעט בדיוק. אבל אנחנו במשחק אחר עכשיו. הגושים אינם ברורים. אין דרבי של שתי מפלגות גדולות. ויש יותר כאלה קטנות, שמתנדנדות באזור אחוז החסימה. פתאום יש גם מימין לנתניהו אלטרנטיבות בולטות. ולכל הסלט הזה הצטרפה שחקנית גדולה, מפחידה, לא מוכרת ובעיקר בלתי צפויה: הקורונה. אז איך אפשר לדעת מה באמת קורה כאן, איך זה משפיע על הסקרים – ואיך הם עצמם משפיעים על המציאות הפוליטית?

"זה אתגר עצום עבור הסוקרים, שגם ככה ספגו בעבר המון אש בעקבות מגה פספוסים. המערכת הפוליטית כיום מפורקת, וכל מה שידענו על הגושים הקלאסיים של שמאל וימין לא תקף", אומרת מזל מועלם ('אל מוניטור' וערוץ הכנסת). "סקרים משקפים מגמה רגעית והם בהחלט כלי עבודה. היות ויש ריבוי סקרים והרבה שפע, אפשר להרכיב תמונת מצב. למשל בשבוע של אמצע פברואר היה ברור שנתניהו יציב ושהליכוד תהיה המפלגה הגדולה ביותר, אבל הוא תקוע סביב ה־30 ולא פורץ קדימה. זו הסיבה לדעתי שהוא הלך להתראיין (בחדשות 12, 13, כאן ב' וגל"צ, א"מ). כי בניגוד למערכות בחירות קודמות הפעם הוא מאוד בטוח בבייס שלו, אבל בגלל אתגר ה־61 זה לא יספיק לו. לכן הוא מנסה להביא מצביעי ימין רך והוא הולך ליונית לוי ומשווק דמות חדשה לגמרי: פחות רדוף, פחות קורבני ומשדר ניצחון. הוא אפילו אומר לה שברור שינצח".

"בשתי מערכות הבחירות האחרונות הסוקרים דייקו באופן יוצא דופן", מזכיר עמית סגל, הפרשן הפוליטי של חדשות 12. "אם תיקח את מנו גבע, את הסקר האחרון שלו ארבעה ימים לפני הבחירות, בעצם אלה תוצאות האמת, מינוס מנדט אחד שעבר מימינה לישראל ביתנו ועוד אחד שחזר בחזרה. השאלה העיקרית היא איך אתה יכול לדעת שסקרים טועים בכלל. לכאורה הדוגמה המובהקת ביותר היא סקרי מועד א'. בסקר האחרון הליכוד קיבל 26 מנדטים וסיים עם 35, אבל צריך לזכור שהיו תנודות רדיקליות אז והליכוד קיבל כמעט במתנה ארבעה מנדטים ממפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, ולכן כדאי להתבונן לא על הדיוק של הסקרים אלא על התנודות בדעת הקהל.

"בשתי מערכות הבחירות האחרונות הציבור היה די סגור על הצבעתו, היו שינויים מאוד קטנים ולכן לסקרים היה קל לחזות את התוצאות. הפעם אנחנו במערכת שבה יש גם מפלגות ושחקנים חדשים וגם הרבה רשימות על גבול החסימה, לכן פוטנציאל הפער בין הסקרים האחרונים לתוצאות האמת הוא גבוה".

מנו גבע ממכון מדגם, הסוקר של חדשות 12, לא מתרגש במיוחד מהאתגר, אבל מודה שמשהו חדש מתחיל: "יש לנו כמעט 80 מנדטים של מפלגות הימין שמפוצלים לשני מחנות, שזה מצב אחר לגמרי".

זה משפיע על דרך העבודה שלכם?

"אין לזה השפעה ישירה, כי בסופו של דבר אנחנו מודדים או בודקים תמונת מצב של מפת המנדטים ולא משנים שיטות בגלל מצבים פוליטיים שונים או בגלל שינויים בהרכבים. אנחנו משתמשים באותן מתודולוגיות כדי למדוד את מה שאנחנו צריכים או מה שהמפה הפוליטית מייצרת – את המפלגות, היום זה בעיקר בעד נתניהו ונגד נתניהו".

טובעים במספרים

אמת לשעתה, זו אולי התווית שצריכה ללוות כל סקר (או לפחות: טל"ח). אחד הפרויקטים המעניינים בתחום הסקרים מגיע מכיוון העיתונאי שמואל רוזנר, מייסד אתר 'המדד' בשיתוף הסוקר קמיל פוקס, שמשקלל את כל תוצאות הסקרים ומציע ניתוחים מעניינים שבודקים גם את תחזיות הבוחרים.

"בחירות בישראל באופן כללי הן קשות", מזכיר רוזנר למי שצריך תזכורת, "משום שיש פה הרבה מפלגות, הרבה דינמיוּת בין מפלגות, הרבה איחודים ופיצולים. זו מדינה שהפוליטיקה שלה היא לא לגמרי נורמלית או שגרתית. מי שחושב שסקר שלושה שבועות לפני הבחירות אמור לתת לו תמונת מצב מדויקת של המנדטים ביום הבחירות, פשוט לא מבין איך לקרוא סקרים. צריך להסתכל על הסקרים כעל צילום, כשהסוקרים הם צלמים. הם באים למקום, הם עושים קליק, הם נותנים לך תמונה של המקום הזה ברגע הזה".

"אנחנו עובדים באותן שיטות", מספר דודי חסיד, מנכ"ל קנטר מדיה והסוקר של 'כאן'. "בסך הכל שיטות שהוכיחו את עצמן. אנחנו יודעים, אני לפחות יודע, שבבחירות האלה זה לא יהיה כל כך קל. השינויים יהיו כנראה עד הרגע האחרון, ולא תחזור הסיטואציה ששלושה ימים לפני אנחנו נותנים תחזיות שהן דומות מאוד. קשה לי להאמין שזה יקרה הפעם. אנחנו יודעים ששוב הסיטואציה היא סוג של תיקו. נכון שלא מדובר בתיקו של ימין ושמאל, אלא של ביבי ולא ביבי, וגם זה לא בטוח ולא ברור. אבל הסיטואציה הזאת הרבה יותר נזילה וצריך לזכור שאחוז החסימה הוא ארבעה מנדטים. לפחות ארבע מפלגות על הסף ולא ברור לאן זה מוביל אותנו מהבחינה הזאת, כמו מי יפרוש ברגע האחרון, מי בכל זאת יעבור, מי ירוץ וישרוף הרבה קולות. כל הנתונים האלה מאוד משמעותיים כשמדובר במספרים נזילים כל כך".

חיים לוינסון, הכתב הפוליטי של 'הארץ', נהנה כהרגלו להוציא את האוויר מהבלון: "אני לא חושב שיש איזושהי עלייה בנרקומניות של הסקרים מעבר לבחירות קודמות. אני חושב שדווקא בבחירות האלה הסקרים פחות חשובים. הן ייפלו או יקומו על אחוז החסימה. ואני אומר לך מעכשיו שהתוצאות של הסקרים יהיו רחוקות, כי ההבדל הסטטיסטי בין 3.23% קולות לבין 3.27% קטן, אבל זה הבדל של ארבעה מנדטים, כי מפלגה לא עוברת. עד איזושהי תקרת זכוכית מסוימת, לסקרים יש כוח משמעותי בבחירות האלה כדי לבוא ולהגדיר למי אין סיכוי לעבור ואז לא יצביעו לו. אבל זה נכון רק לגבי מפלגות מסוימות. ברמה האישית, ככתב פוליטי, הפעם אני לא מייחס להם כל כך חשיבות. כי חצי מנדט של סמוטריץ' וכל המפה משתנה, וזה הופך לבחירות אחרות לגמרי או בתוצאות אחרות לגמרי.

"יש משהו שכן צריך לדבר עליו וזה הדלות שאתה מקבל פה בתור שחקן סקרים, בין אם אתה עיתונאי ובין אם אתה צופה בטלוויזיה, לעומת מה שאתה מקבל בארה"ב. אצלנו, כשאתה מציג על המפה 120 מנדטים, זה לא באמת 120 מנדטים. יש לך מפלגת 'אני לא יודע'. אם תבוא ותגיד: רבותיי, יש לנו 100 מנדטים ו־20 שלא החליטו. אז לצרכים בידוריים אנחנו צריכים לחלק את ה־20 הנוספים כדי לעשות את מה שכולם צריכים לעשות: משחקי הקואליציה. יש כאלה שלא החליטו, אז סוקרים פיתחו כל מיני מודלים, או כל מיני שאלות עקיפות כאלה ואחרות, כדי לשבור את ה'לא יודע'. אני לא יודע אם אני אצביע מרצ או עבודה. אין לי מושג. אני לא יודע. כל עוד לא מציגים את הלא יודע, אני חושב שעושים פה עוול גדול, כי הדבר הקריטי היחיד בעיניי הם הלא מחליטים. התנועה שלהם היא קריטית".

"אני חייבת להגיד שאני מאוד מתקשה עם הסקרים הפעם", מסכימה טל שלו, הכתבת הפוליטית של 'וואלה!'. "יש פערים גדולים בין הסקרים ויכול להיות שיום אחרי יום, סקר אחד יגיד שביבי מרכיב ממשלת ימין ואילו סקר אחר אומר שאין שום סיכוי שביבי ירכיב ממשלת ימין. ואז אתה צריך לנסות להסביר מה זה אומר, וזה מאוד מקשה על הניתוח. בסוף, בשורה התחתונה, התוצאות של הבחירות נקבעות לפי המספרים הקטנים. אם בנט בסקר אחד יהיה 11 ובסקר אחר 14, זה הבדל פוליטי משמעותי. כולם מדברים עליו כ'ממליך המלכים', ואין כוחו של לשון מאזניים עם שמונה מנדטים ככוחו של לשון מאזניים עם 12. אז המספרים הקטנים מאוד מטרידים ומקשים".

מייצרים מציאות חדשה

בהיעדר כלי מדיד, כלל ועיקר בימי קורונה שאין באמת שטח, הסקר הוא המולך היחיד במשחק. אין אלטרנטיבה אמיתית, ומשכך עולה השאלה: האם הסקר משקף את המציאות או שמא המציאות נבנית ממנו.

"הם מייצרים מציאות, וזה מאוד בעייתי, כי אין לנו כלי טוב יותר", אומר ירון דקל, הפרשן הפוליטי של 'כאן' ובעל טור ב'ליברל'. "ואנחנו התקשורת, וגם הציבור והפוליטיקאים – בעיקר הפוליטיקאים – הם אנשים מכורים, והתמכרות זה לא דבר טוב. בוא נניח שבשניים־שלושה סקרים חולדאי עמד על ארבעה מנדטים וגנץ היה מתחת לאחוז החסימה. ברור לך שגנץ היה פורש וחולדאי היה נשאר. נו, זהו. גמרנו. הלך חולדאי ונשאר גנץ. זה ממש לייצר מציאות. 'כאן 11' לקחו החלטה, שבעיניי היא אמיצה, לא לפרסם סקרים עד הגשת הרשימות. הגענו למצב שהסקרים לא היו סקרים. את זה ראיתי בעיקר בערוץ 13, אצל ספי עובדיה ורביב דרוקר, והיו עושים משחקי סימולציה. זה שעשועים להמונים. אני לא אומר שזה לא רציני, אבל הם כל הזמן, כבר שנים, נמצאים בסד בלתי אפשרי שהסיקור הוא הכותרת הראשית, מה שמכונה במדעי המדינה 'הפוליטיקה של מרוץ סוסים', ולסוסים יש שמות, כבר אין מפלגות".

שלו מסכימה: "אני חושבת שהסקרים בעיקר מעצבים מציאות, ובעיקר במועד שעד סגירת הרשימות. ובהמשך, האם אני מצביע למפלגה על גבול אחוז החסימה ולוקח סיכון שהקול שלי ייזרק לפח או לא. אגב, הדוגמה הכי טובה לזה היא מרב מיכאלי. הרי עד שהיא נבחרה מפלגת העבודה לא עברה את אחוז החסימה ואף אחד לא התייחס בפועל למפלגה. ברגע שנבחרה היא עברה את אחוז החסימה וזהו. נגמר הסיפור של שלח, של חולדאי, לא היו איחודים, כי הסקרים עיצבו את המציאות החדשה, שבה יש לה את הכוח כאילו היא זאת שהכי חזקה, ורק בגלל הסקרים קרתה הדינמיקה הזאת".

"כל סקר נושא עמו כותרת חדשותית מפוצצת ודרמטית, גם אם אין בו הרבה חידוש: זה צולל, וההוא נוסק", מוסיפה מועלם. "אבל יותר מזה הסקרים משמשים ליצירת חדשות בכוונת מכוון, כשגופי תקשורת מבקשים לבדוק תרחישים שונים של חיבורים או פילוגים עתידיים ודמיוניים, ומייצרים דרמה. למשל, כשבדקו את האיחוד בין סער ובנט, ומצאו שיחד הם יכולים להפוך את מערכת הבחירות וליצור מפלגה כמעט בגודל של הליכוד ולאיים באופן רציני על נתניהו. מיד לאחר מכן סער ובנט נשאלו על כך בראיונות והנושא הפך לאירוע מתגלגל. אנחנו בתוך מערכת בחירות די מנומנמת. לא התרחשו דרמות של חיבור אחד גדול כפי שהיה כשכחול לבן קמה, ולסקרים חדשים יש כוח להאיץ תהליכים".

"קודם כל היה את כל סיפור השמאל, איזה איחודים יהיו ואיזה איחודים לא יהיו, מי יפרוש וכן הלאה", משלים חסיד. "הסיטואציה הזאת חייבה שימוש משמעותי בסקרים וגם באמצעי התקשורת כי זה מעניין, אבל גם על ידי אותם גורמים ובעלי אינטרסים. אז הסיפור הזה של הסקרים היה מאוד משמעותי יחסית, והוא קרה גם בשלב מוקדם, והוא היה צריך לקרות בשלב מוקדם בגלל נושא סגירת הרשימות, אז היה מבול גדול של סקרים באופן יחסי".

"ברור לגמרי שלסקרים יש השפעה על המערכת הפוליטית והשפעה על הבוחרים", אומר רוזנר, "אבל במובן הזה סקרים בעיניי לא שונים מכל אינפורמציה אחרת. כמו שתשאל אם התקשורת משקפת מציאות או משפיעה על המציאות. אם חדשות 12 מראיינים את ראש הממשלה, אז מצד אחד הם משקפים מציאות ונותנים לו להסביר את עמדותיו וכו'; ומצד שני, ברור שכשראש הממשלה מופיע, אז הוא גם יכול להשפיע על בוחרים. סקרים הם סוג של אינפורמציה על המציאות, מדויקת ככל שתהיה".

"אם הייתי מפלגה על גבול אחוז החסימה, הייתה לי מוטיבציה וסיבה להשקיע הרבה כסף ברוב מכוני הסקרים", מפתיע סגל. "מפלגה קטנה שפתאום עוברת את אחוז החסימה, הסקר הזה שווה לה יותר משני מיליון שקלים, בפרסום, שילוט חוצות, ברשת – ולהפך. קח מפלגה כמו כחול לבן, שני סקרים שהיא לא עוברת וזה הסוף שלה, זה יותר מעשרה קמפיינים שליליים של מפלגות אחרות, ולכן 'התמריץ' של מפלגות לקנות תוצאות טובות בסקרים הוא מאוד־מאוד גבוה. ישראל מטבע הדברים מדינה קטנה אז אתה לא יכול להגיד לסוקר, כמו בארה"ב, תעבוד רק איתנו ולא עם מפלגות. אתה יודע, לא כולם מנו גבע, שיכולים לתת למפלגות שמשלמות להם גם תוצאות לא טובות. השוק פרוץ, ולהגיד לך שכל הסקרים בישראל לגמרי אמינים ולא מושפעים מהכסף שסוקרים מקבלים ממפלגות? אני לא חושב ככה".

> ההשפעה העיקרית – הצבעה אסטרטגית // טור מאת מינה צמח

על נגיפים ואחוזי הצבעה

והנה הגענו לאקס פקטור, שאולי יכריע את הבחירות: "קורונה טיים". איפה נהיה ב־23 במארס? משק פתוח או סגור? איזו מקהלה תנצח על הסיפון: מקהלת הכל סבבה או מקהלת אוי ואבוי, ואיך בכלל זה בא לידי ביטוי בסקרים בינתיים?

"יש לנו פה נעלם שאין לנו ניסיון איתו, בכל זאת בחירות בימי מגפה", אומר רוזנר. "ראינו את ההשפעה של זה בארה"ב שהייתה דרמטית. יכול להיות שאצלנו בגלל המגפה יהיו הרבה פחות מצביעים. לא יודעים. כל הדברים האלה מסבכים את התמונה הפעם. מצד שני, אין לי סיבה להניח כרגע שהסקרים לא נותנים לנו תמונת מצב סבירה של מה שיקרה".

חסיד תוהה מי יגיעו או לא לקלפי: "יש גם עניין של גיל. לא ברור אם המבוגרים יותר יהיו אלה שיחששו להגיע לקלפי או אולי דווקא להפך. הנושא משחק תפקיד, ואנחנו רואים את זה גם בשיעורי התמיכה בליכוד שעולים ויורדים לפי מצב הקורונה. החיסונים העלו אותו, ויש גורמים שמורידים אותו. בצד השני יש את בנט, שנתפס כאלטרנטיבה בסיטואציה הזאת. אצל שאר המפלגות זה פחות. לא רואים השפעה של הקורונה".

גבע: "כשאנחנו שואלים 'מה הם הנושאים החשובים לך ביותר', אנחנו מקבלים במקום הראשון טיפול במשבר הכלכלי, השני זה איחוי השסע בעם. השלישי זה טיפול במערכת הבריאות". מועלם: "ראינו את בנט עף לגובה לפני כמה חודשים בחסות הנגיף ונושף בעורפם של נתניהו והליכוד, שנתפסו כאחראים למחדל הסגר השני. וראינו את בנט מאבד בשבוע יותר ממחצית מהמנדטים. היות שכבר ראינו שהקורונה מתעתעת, קשה לסוקרים להעריך מי ירוויח ומי יפסיד. ההנחה היא שאירוע הקורונה הוא כל כך מאז'ורי, שהוא חייב לבוא לידי ביטוי: אבל יש גם מצב שההשפעה תבוא בדיליי, רק בבחירות הבאות".

הקורונה, אחוז ההצבעה החמקמק, השינויים הדרמטיים במפה הפוליטית – הופכים כולם את המתלבטים לנעלם הגדול ביותר בסקרים. בבחירות אלה, תפקידם יהיה מכריע יותר מאשר במערכות האחרונות. מכון 'דיירקט פולס' של שלמה פילבר וצוריאל שרון הסביר לאחרונה בפוסט מנומק מדוע הוא נמנע במשך תקופה מפרסום סקרי מנדטים בתדירות גבוהה: "ההסבר פשוט – כמו בבחירות סבב ג', תמונת המצב די מקובעת בלי שינויים דרמטיים בין הגושים. שלושה מהלכים יכולים לשנות את התוצאות רק קרוב ליום הבחירות עצמו:

"1. המתלבטים. כ־9% כיום בסקרים שלנו. זו הקבוצה המשמעותית ביותר, השייכת ברובה לבוחרי כחול לבן לשעבר.

"2. אחוזי ההצבעה: אחרי שלוש מערכות בחירות עם תיקו נוסף שמסתמן באופק, המוטיבציה לצאת ולהצביע שוב בפעם הרביעית – יורדת. זה טוב למפלגות הקטנות (מרצ, הציונות הדתית, רע"ם וכחול לבן) שעשויות לחצות את אחוז החסימה רובן או כולן. מאידך, אחוזי הצבעה גבוהים, בעיקר באוכלוסייה הערבית, מצביעי הליכוד או כחול לבן, עלולים לטרוף את הקלפים ולהפיל אחת מהקטנות. כל מפלגה הקרובה לאחוז החסימה שלא עוברת בסופו של יום, 'תורמת' 50% מכוחה לגוש הנגדי. מה שמעמיד את גוש הימין נכון להיום ביחס של 1:3 לזכות בקולות כאלו.

"3. המומנטום החמקמק של השבוע האחרון. הקולות 'הפריכים' שאינם בטוחים עד הרגע האחרון שאכן יצביעו למפלגה שהם מציינים בסקרים. הפעם הקולות הפריכים יושבים אצל מרצ, ליברמן, ימינה וסער. יותר מעשרה מנדטים. בדומה למתלבטים, גם הקבוצה הזו תוציא את הנשמה לפוליטיקאים (ולסוקרים) עד הרגע האחרון ממש".

הכרעת הקולות הפריכים

הכתבה הזאת נכתבת כחודש לפני הבחירות, סימני השאלה רק מתרבים, ובסוף מספר הקסם, כרגיל אך ביתר שאת כעת, הוא 61. נכון לעכשיו אין לאף אחד מושג, לא בסקרים "הרגילים" ולא בסקרי עומק, אם נתניהו בדרך לשם (וכיצד, כמובן, לספור את המנדטים של בנט בהקשר זה). את מי אנחנו עלולים לפספס ועל מה בכל זאת צריך לתת את הדעת יותר?

"יש את בנט שהוא חמקמק, שהוא דואלי", מצביע לוינסון על יו"ר ימינה. "כל ההצגה של גושים היא הצגה פרשנית. משליכים פה סטטיסטיקה על מפת גושים, שקמה ונופלת על מנדט, והרבה פעמים יכולים להיות סקרים מעולים והם יפגעו בכל, אבל אצל סמוטריץ' הם טעו בחצי אחוז, וסמוטריץ' לא עבר את אחוז החסימה, ואז הכל קרס. לעולם לא תדע אם רע"ם עוברת עד הרגע האחרון. אחוז ההצבעה גם חשוב. איך תשפיע הקורונה בהקשר הזה. יש שם מנדט או שניים שמאליים".

"ביקרתי במפלגה הכלכלית", מספר דקל. "עשיתי כתבה על יורם יובל. עכשיו זה באזור ה־2%. היו סקרים שנתנו להם קרוב מאוד לאחוז החסימה. אמרתי להם שלדעתי ברגע שיהיה סקר של ארבעה מנדטים – הם יכולים לקפוץ ליותר. כמו שבמפלגת הגמלאים (2006), ברגע שמינה צמח נתנה להם שני מנדטים, הם קפצו לשבעה בתוך ימים ספורים, כי אנשים אמרו: אנחנו לא זורקים את הקול. זאת דוגמה לסקר שבאופן דרמטי הפך את המפלגה הזאת לממשית. ב־1996 מינה צמח בסקר שלה נתנה לנתניהו ניצחון. הסקר היה: מי ניצח בעימות – פרס או נתניהו? הכותרת הראשית של 'ידיעות' הייתה: סקר מינה צמח ודחף – נתניהו ניצח בעימות. באותו רגע הוא גם ניצח בבחירות. אנחנו לא באופרה חדשה. מ־1996 אנחנו רק מתחדדים במצב שבו הסקרים קובעים לנו סיטואציה פוליטית ומשפיעים על דעת הקהל ויצירת מציאות ופרישה של מועמדים וכו'. ולא שאנחנו יכולים להגיד: טוב, בואו לא נעשה סקרים בכלל, בואו לא נבדוק מה עמדות הציבור".

טל שלו מפתיעה עם משתנה אחד, שנדמה קבוע בכל הסקרים: גודלו של הליכוד. "יכול להיות שתהיה הפתעה בקול הליכודי", היא אומרת. "יכול להיות שהליכוד הוא פחות ממה שנדמה לנו בסקרים".

דווקא בדרך כלל זה הפוך, יש תמיד הערכת חסר.

"עם הליכוד זה קשה, פשוט אני חושדת שיש יותר ליכודניקים שמצביעים למפלגות אחרות ממה שהם יגידו בסקרים. הרי אנחנו יודעים שלליכודניק הדבר הכי קשה בעולם זה להגיד: החלטתי להצביע למפלגה אחרת, במיוחד כאלה ששמים את הפתק הזה הרבה מאוד שנים. אבל הפעם באמת יש הרבה אלטרנטיבות, הכי הרבה שהיו לליכודניקים אי־פעם. ולכן אני חושבת שיכול להיות שזה משהו שהסקרים מפספסים, ושיכול להשתנות בקלפי".

מנו גבע לא מזהה סנטימנט כזה, אבל מציין משתנה חשוב שהזכרנו. "הקולות של מפלגה שאינה עוברת את אחוז החסימה מתפזרים בין המפלגות. מי מקבלת את מרב הקולות? את זה מאוד חשוב לדעת. הסקרים של היום מדברים בגדול על 59 מנדטים לליכוד־חרדים־בנט. תאר לעצמך שיש מפלגה אחת שלא עוברת והיא נשארת עם 3% – אז זה יכול בהחלט להיות על הקשקש וזה יכול לסגור לו את ה־61. הוא לא מתחזק מעצם העובדה שהוא מקבל יותר מנדטים מהבוחרים שלו, אלא מכך שיש מפלגה או שתיים שלא עברו את אחוז החסימה. נושא הפריכות הוא מאוד־מאוד משמעותי. ואם אנחנו מדברים על שינויים משמעותיים, הם יכולים לקרות ממש בימים האחרונים בין הסקר האחרון לבין הבחירות עצמן. זה לא אומר, אגב, שהסקר האחרון לא שיקף את תמונת המצב הנכונה ליום שבו הוא נעשה".

כמו שקרה ב־2015.

"כן. הסקר הוא לא תחזית. את זה חייבים כבר להטמיע גם בקרב הציבור, כי אחרת שופטים את הסקרים לא נכון. ולסיכום, נזכיר שלא רק הציבור ניזון מסקרים אלא גם ואולי בעיקר המפלגות. הן נעזרות בהם כדי לבדוק את מצב הרוח של הבוחרים, על איזה קמפיין ללכת ובעיקר מה יביא להן עוד מנדטים".

"ידוע שלפיד עורך מחקר גדול לפני כל קמפיין", מספרת מועלם. "יש לו סוקר קבוע, מארק מלמן, שעושה לו את מחקרי העומק ומתוכם נבנה הקמפיין. גם ליברמן עובד באותה שיטה של מחקרים גדולים. על נתניהו אין מה לדבר, הוא נושם סקרים ופועל לפיהם גם שלא בתוך מערכת בחירות. הוא בודק כל דבר כמעט, כולל פופולריות של אישים, לא רק פוליטיקאים. בקדנציה הראשונה שלו הוא היה בודק את מידת הפופולריות של הנשיא קלינטון בציבור הישראלי. כדי לבדוק אם לריב איתו פומבית או לא. במקרה של אובמה, שלא היה פופולרי עבור הישראלים, ובעיקר בימין, נתניהו הפיק תועלת מהעימותים איתו. הוא כמובן בדק פופולריות של רמטכ"לים וניסה ליירט אותם לפני שהגיעו לפוליטיקה".

> ההשפעה העיקרית – הצבעה אסטרטגית // טור מאת מינה צמח

–

• הו, פוזיציה // על ההזדהות הפוליטית של עיתונאים // מאת: אליק מרגלית
• מלחמת ההתשה // מאת שרה ליבוביץ־דר
• המנכ"ל // על דמותו המסכית של נפתלי בנט // מאת גדי להב