מלחמת ההתשה // מאת שרה ליבוביץ־דר

צלילה אל קווי ההגנה של בנימין נתניהו, שאול אלוביץ' ונוני מוזס, הנאשמים בתיקי האלפים, מראה שהנאשם המרכזי משחק בעיקר על מלחמה בתודעה הציבורית והארכת ההתנהלות המשפטית. האחרים נראים כמגינים עליו, כמו על עצמם. מה האסטרטגיה שלהם, ואיך כל אלה מתכתבים עם כתב האישום והראיות? מיוחד

בערב החורפי והצונן של 27 בדצמבר 2012, כחודש לפני הבחירות לכנסת ה־19, הגיעו אל מעון ראש הממשלה שאול ואיריס אלוביץ'. הם זכו לאירוח נאה מצד הזוג נתניהו. שף ירושלמי הופקד על הכנת הארוחה, שעלותה הגיעה לכ־2,000 שקל. החרדה בבלפור באותם ימים הייתה בעיצומה. הליכוד (בחיבור עם ישראל ביתנו) הייתה המפלגה הגדולה בסקרים, בפער גדול; אבל הדי המחאה החברתית, הגירעון בתקציב, החריקות בקואליציה, הקמת יש עתיד, העיבו על משפחת נתניהו. אחרי הבחירות התברר שהחששות היו מוצדקים. הליכוד־ביתנו קיבלה 31 מנדטים, לעומת 42 יחד בכנסת הקודמת.

יומיים לפני כן הכריזו נתניהו ואביגדור ליברמן על החיבור. אבל למרות התסיסה הפוליטית, השיחה בין הזוגות נסבה על עניינים אחרים. על פי כתב האישום, הארוחה הייתה ציון דרך בתיק 4000, החמור בסעיפי האישום נגד נתניהו. ראשיתה של מערכת יחסים הדדית של תן וקח בין אלוביץ' לנתניהו. במהלכה סוכם כי נתניהו והגברת "יוכלו להפנות לבני הזוג אלוביץ' דרישות הנוגעות לאופן הסיקור התקשורתי שלהם באתר וואלה". האלוביצ'ים מצידם הבינו שבכוחו של נתניהו "לקדם את האינטרסים של אלוביץ', של בזק ושל קבוצת יורוקום".

ארבעת משתתפי הארוחה זוכרים אותה באופן דומה למדי. ככלל, שלושת הנאשמים העיקריים בכתב האישום, נתניהו, נוני מוזס ושאול אלוביץ', ממעטים לחלוק זה על זה עד כדי כך שלעיתים נדמה שהגנתם משותפת כמו אוהל צפוף – מוט אחד יזוז, והאוהל ייפול. הניואנסים שונים, הפרוצדורה אינה זהה, איפה שנתניהו מכביר מילים, מוזס ואלוביץ' קמצנים בהן, אבל המהות דומה, טריומווירט של נאשמים.

במקרה הזה חלקם העדיפו להתמקד בסידורי הישיבה, ניסו להפוך את הארוחה לשיחה חברית קלילה ותו לא. כולם מכחישים את מוטיב השוחד, מכריזים כי מדובר בעוד ערב שגרתי שבו הנתניהו'ז התלוננו על יחס התקשורת כלפיהם. שום דבר חדש לכתוב הביתה.

על פי נתניהו זו הייתה ארוחה אגבית, "שיח לגיטימי ומקובל בין מושא הסיקור לבין בעל כלי תקשורת", נכתב בתשובה לכתב האישום. התשובה מציגה את ראש הממשלה כמי שאינו זוכר, אינו יודע, אינו דורש דבר. לא ראש ממשלה רב־עוצמה שמחלק הוראות, אלא כנוע לגורמי המקצוע שהתמנו על ידו. הם פועלים על דעת עצמם, ללא הנחיותיו; הוא מקבל את חוות דעתם ללא עוררין, חותם על עיוור. נעלם הגיבור ש"משיג מה שהוא רוצה" במתווה הגז, או נלחם באיראן בידיים חשופות, שמוביל מהלכים בינלאומיים בכוחות עצמו, נגד כולם. כאן נתניהו הוא נעבעך ישר־דרך ותמים שאינו מבין מה רוצים ממנו, מדוע נטפלים אליו. גם אם מוזס התכוון להציע שוחד בפרשת 2000, "ולא היא", נתניהו "לא הבין כך את פני הדברים, ומבחינתו הצעה שכזו לא הוצעה".

לעיתים המשחק הוא על הקו שבין חולשה תמימה לבין עוצמה. בתיק 1000, קו אספקת הטובין מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, רה"מ אמר שהוא ראה "שמפניות פה ושם", אבל הוא לא סופר בקבוקים. מיד הבהיר מה הוא סופר. "אולי אני סופר דברים אחרים שקשורים לקיום שלנו כאן? כמה טילים מכוונים אלינו, דברים כאלה? ארנון בא אליי ואמר שהוא היה אצל מדינה ערבית ויש לו מה לדווח, זה מה שמעסיק אותי בפגישות האלה, לא כמה בקבוקים שרה קיבלה".

 

"מדברות על הילדים"

נחזור לארוחה. נתניהו טען שנושא הרגולציה לא עלה לדיון במהלכה. היו בעיקר קיטורים. הוא התלונן על אופי הסיקור שלו בתקשורת בכלל ובוואלה בפרט ("מוטה לרעה, בלתי הוגן ובלתי הגון"). אלוביץ', שהציג עצמו כאיש ימין, הזמין את בני הזוג נתניהו לפנות לכלי התקשורת, לרבות וואלה, בעניין הזה.

בחקירתו במשטרה ציין נתניהו כי שתי הנשים ישבו זו ליד זו. "היא יושבת לידה ואני יושב ליד אלוביץ', אין לי מושג על מה הן דיברו ביניהן. שרה זו שרה, ואני זה אני". גם איריס אלוביץ' העדיפה להתרכז בפרטים השוליים. גם היא מציינת את תלונות הזוג נתניהו על היחס התקשורתי אליהם, וכי שוחחה עם הגברת "על נושאים אישיים בהם מצאו עניין משותף, הזדהתה עם מצוקתה באשר לאופן בו סוקרה היא ומשפחתה, והציעה לה להעביר ידיעות למערכות העיתונים, ביניהן גם לוואלה". שינוי קל מקו ההגנה של נתניהו, שטען שאלוביץ' הציע לו להעביר את תלונותיו לכלי התקשורת, לאו דווקא ידיעות שהוא חפץ בפרסומן.

שאול אלוביץ' היה ענייני. במהלך ארוחת הערב עלה בין היתר הסיקור התקשורתי, "כשבני הזוג מלינים על היחס לו הם זוכים בתקשורת", נכתב בתשובה לכתב האישום. כמו בת זוגו, גם אלוביץ' טוען כי הציע שיעבירו לוואלה ולאחרים ידיעות שהם מעוניינים לפרסם.

שרה נתניהו נחקרה בפרשה, לבסוף הוחלט לא להגיש נגדה כתב אישום. היא סיפרה שהפגישות המעטות עם האלוביצ'ים היו נעימות. "לא שמעתי את השם בזק בשיחות, עלו רק נושאים כמו תקשורת, וואלה, נוני מוזס. נוצר קשר אישי ביני לבין איריס, אנחנו מתכתבות ומדברות על הילדים, על הנכדים, על בסיס אידיאולוגי ותקשורת. היה לי עם איריס קליק. הרגשתי שהיא מבינה לליבי, שכואב לה מה שכואב לי".

החוקרת תהתה אם הגברת זוכרת ארוחת ערב שבה הבטיחה לאיריס אלוביץ' שהם יקבלו אישור לעסקת בזק־יס, גרעין שחיתותי עיקרי בתמורה לכיפוף וואלה לצורכי משפחת נתניהו בהמשך. "מעולם לא ידעתי מה זה עסקת בזק־יס", השיבה.

יאיר נתניהו דיבר בחקירתו על ארוחת ערב עם האלוביצ'ים, "לא זוכר אם אצלנו או אצלם". במהלך הארוחה, הבהיר, ניסה להבין את מה שהוא כינה "הדיכוטומיה. הבנתי מהם שהם ימנים, והאתר שלהם שמאלני קיצוני, עוכר הארץ. הראיתי להם תגובות שאנשים מתארים את האתר וואלה אכבר, כמה האתר זבל שמאלני, אוהב מחבלים, שונא יהודים וכמה זה עושה להם נזק. אמרתי להם שרוב העם ימני, אם תהיו ימנים אז רוב העם יהיה איתכם. ודבר שני, אתם ימנים אז למה האתר שלכם שמאלני. לא הצלחתי להבין".

כל זה לא נשמע בדיוק כמו תענוג חברתי. אך שלושת הנאשמים נזהרים זה בכבודו של זה. שום השמצות, הטלת אחריות או אשמה על האחר. המרק החם נשפך דווקא לעברה של הגברת, היחידה מהחבורה, לצד בנה, שאיננה נאשמת. "בכתב האישום התפוגגה דמותה של רעיית ראש הממשלה, דמותה הנוכחת־נפקדת מופיעה במערכה הראשונה בארוחת הערב המכוננת בדצמבר 2012, אך מתפוגגת כדמות שולית בהמשך, זאת על אף שבחיים האמיתיים גברת נתניהו בעצמה ובאמצעות גורמים מטעמה הייתה גורם מרכזי לפניות בענייני סיקור", כותבת איריס אלוביץ' בתשובה לכתב האישום.

כשהנאשם הוא המאשים

הארוחה המדוברת הייתה אחת מסדרת מפגשים בבית ראש הממשלה, שגם עליהם נחקרה שרה נתניהו במשטרה בחשד לזיוף חשבוניות, ובגינן הורשעה בעסקת טיעון. הפרשייה היחידה שבגינה הורשעה, מתוך שבע שנגעו למעונות ראש הממשלה.

שופט פלילי לשעבר, אדם שאכל לארוחת בוקר במשך עשרות שנים אלפי ראיות, עדים ונאשמים, מגחך כשהוא נשאל על קו ההגנה של נתניהו, כפי שהוא בא לידי ביטוי בארוחה המכוננת. "בלבול מוח", הוא מסכם בקצרה. "כשופט, קו ההגנה הזה לא היה מרשים אותי. בנסיבות האלה אין מה לעשות, אי אפשר לייצר קו הגנה אחר. זה המקסימום שאפשר לעשות. התחושה שלי היא שאין לנתניהו סיכוי לזכות בהליך המשפטי".

בכיר לשעבר בפרקליטות נסער הרבה יותר. הוא טיפל בתיקים מורכבים, עוקב אחרי התיק בעניין רב, מדבר מדם ליבו במשך שעה רצופה. הכאב עולה מכל מילה. "יש לי תחושה שטענות ההגנה של נתניהו מכוונות לציבור בוחריו יותר מאשר לבית המשפט. מעולם לא הייתה התנהלות כזאת של נאשם. במקום מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו, התיק הפך להיות נתניהו נגד מדינת ישראל. נתניהו יודע את האמת, יודע שהציבור לא מכיר את הראיות ואין לו יכולת או אינטרס לברר את העובדות. הציבור מקבל שוב ושוב מסרים שמבשלים לו את המוח. גם אהוד אולמרט לא התנהג יפה, אבל אף פעם לא הגיע לרמות כאלה. הבייס של אולמרט לא היה קונה כזבים, הבייס של נתניהו שותה בשקיקה את הטיעונים האלה".

קו ההגנה של נתניהו, הוא אומר, לא נשמע חכם במיוחד. "לא שמעתי איזושהי טענה אינטליגנטית שריגשה אותי. לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי. זה הבסיס של ההגנה. חלק מהטענות מציגות עובדות שאין עליהן מחלוקת, לכן בעיניי הן לא שוות הרבה. ההרגשה שלי היא שנתניהו לא מעוניין שיבררו את החשדות. הטענות המופרכות יוצרות הרבה סיקור תקשורתי, רוב הציבור לא מבין מה באמת קורה, גם משפטנים שמתראיינים על התיק לא תמיד מכירים אותו לעומק. כעורך דין פרטי, אני מניח שהייתי מסרב לייצג לקוח כמו נתניהו, עם טענות כמו אלה שהוא מציג".

הטענות המקדמיות מכעיסות אותו, בעיקר זו המנסה לקשור בין אישור היועץ המשפטי לפתיחת החקירה נגד ראש הממשלה לבין בטלות כתב האישום. שעה ארוכה ניסה בעז בן צור, עורך הדין של נתניהו, להסביר לשלושת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים כי לא ניתן אישור ראוי לפתוח בחקירות נגד ראש הממשלה. סאגה ארוכה ומעייפת. בן צור חזר עד לדברי הכנסת משנת 66'. נתניהו, מאחור, לגם מים, שוחח עם ז'ק חן, עורך הדין של שאול אלוביץ'. פה ושם השתעל. נראה כמי שאיבד עניין בנעשה. הוא הקדים להגיע לבית המשפט, ישב בגבו לבמת השופטים בטרם נכנסו לאולם, ניסה להעביר מסר שבין אומללות לבין אדישות ושעמום.

"בתיק 1000 אין אישור של היועץ המשפטי לממשלה. יש אישור לחקור עניין אחר. זה עניין קטגורי. בתיק 4000 יש רסיס שלא מתייחס לחקירה של התיק. הרשות לניירות ערך חקרה במשך חודשיים בלי אישור של היועמ"ש. זה לא יכול להיות אישור שניתן בעל־פה על יד המיחם בפינת הקפה", אמר בן צור. בשלב זה נתניהו לוחש לז'ק חן שהוא צריך ללכת. השופטים התירו לנאשמים לצאת מהאולם, ראש הממשלה הודה לנוכחים ויצא לדרכו. בן צור המשיך לדרוש ב"סוגיה הקונסטיטוציונית הנוגעת לסדרי שלטון, אני מבקש אורך רוח", הכריז בפאתוס. ראש הרכב השופטים, רבקה פרידמן־פלדמן, הודיעה שאורך הרוח של בית המשפט מוגבל ("אדוני מדבר הרבה ובסוף אין שום קשר"). יש קשר או אין קשר, בן צור בשלו. "אנחנו נמצאים במי אפסיים מאוד רדודים, צעטלע עלוב כזה. הזנב לא יכול לכשכש בכלב". הודיע שטיעוניו מגיעים עד לבטלות המשפט. לא פחות. אפילו העיתונאים שסיקרו את הדיון המצולם מאולם קטן בקומה הראשונה, התחילו לנוע בחוסר סבלנות. חלקם נחשבים לתומכי נתניהו מובהקים, אבל רבאק, יש גבול.

לבסוף, השופטים קבעו שהמשפט לא יתבטל, אך אכן מתחו ביקורת על התנהלותו של אביחי מנדלבליט. בינתיים הודיעו סניגורי נתניהו כי יזמנו את מנדלבליט להעיד בבית המשפט.

–

בכיר הפרקליטות לשעבר מסכם את הסוגיה במילים פשוטות: "שטות, אין לזה שום שחר". השופט הפלילי לשעבר אומר דברים דומים: "לדעתי הטענה הזאת לא שווה שום דבר. אני מכיר היטב את הנושא מאינספור הרצאות שהעברתי בכל הפקולטות למשפטים. אין דרישה בחוק לאישור בכתב. מספיק שהיועץ המשפטי נתן הוראה. אני לא אוהב את צורת הצגת הדברים של ההגנה, חיטוט בנושאים שטותיים שעוברים על יד האוזן. העיסוק בזה הוא סוג של התשה".

מלחמת ההתשה עזה. פרוצדורה ונראות, לפני המהות. בקשות, תשובות, מסמכים ארוכים, מנסים לתפוס כל פינה בקרניים. פה עשרות עמודים, שם 200. נתניהו כבר הספיק לטעון כל מה שיעלה על הדעת. לפחות שש בקשות דחייה הוגשו, חלקן נענו. הדיון הראשון נדחה ממארס 2020 למאי 2020. בקשות הדחייה כללו טענות ככוח עבודה מצומצם בגלל הסגר, בידוד של עורכי הדין, מצב החירום עקב התפשטות הקורונה, אי־קבלת חומרי חקירה, בקשה חוזרת לחסינות, דחייה של שלב ההוכחות עד להחלטה בשאלה אם יוגשו כתבי אישום נגד תאגידים (בזק). בקשה לדחות את הגשת התשובה לכתב האישום שנדחתה (שנענתה ב"כתב האישום המקורי נמצא בידי הנאשמים מזה כשנה"). כתב האישום, נזכיר, הוגש כבר בינואר 2020. חודשים לאחר השימוע. שנה לאחר סיכומי והמלצות המשטרה. ואילו העד הראשון יחצה את סף דלת הכניסה לבית המשפט המחוזי רק באפריל השנה, אם לא יהיו עוד עיכובים.

 

לחקור את החוקרים

נתניהו הכריז שבחקירות במשטרה לא הוצגו לו עובדות כתב האישום והחשדות, מה שמנע תגובה כהלכה. בפרקליטות טענו שנתניהו התעקש בחקירותיו לענות באופן כללי על טענות פרטניות. יריב לוין, יו"ר הכנסת, ביקש חוות דעת משפטית בסוגיית חובת ההגשה של כתב האישום המתוקן, מה שהיה מאפשר לנתניהו לשוב ולבקש חסינות (מהלך שניסה ומשך לאור אי־היתכנותו, בשנה שעברה). נתניהו דרש חומרי חקירה נוספים, בקשה שנענתה. הייתה גם בקשה לפסילת ראיות עקב חיפושים בלתי חוקיים. נתניהו דרש להפריד בכתב האישום בינו לבין בני משפחתו. מה ששלו שלו, מה ששלהם שלהם ("התביעה אינה יכולה לברוא ישות משפטית שנקראת נתניהו ובני משפחתו"). הבקשה התקבלה, היה קושי משפטי שלא לקבלה. אם כי ברור לַכּל שהתנהלות בני משפחת נתניהו בנושאי פוליטיקה ותקשורת הם לא בדיוק נפרדים.

עוד נטען נגד הליך גביית הראיות. על פי ההגנה של נתניהו, הגולאג הסובייטי הוא גן ילדים לעומת מה שקרה בחדרי החקירות של משטרת ישראל. החוקרים לא ביקשו לחשוף את האמת, אלא לקבל גרסה שתשרת את התזה שלהם ("כבר בשלב מוקדם הבינו החוקרים כי רה"מ לא ביצע כל עבירה ולכן הם לא חקרו עבירה אלא המציאו עבירה ואז ביצעו מעשים פליליים כדי להוכיח אותה"). הופעלו לחצים קיצוניים על נחקרים, מהלכי חקירה פסולים ואלימים. עד המדינה, ניר חפץ, עבר "התעללות", כולל הרעבה, איומים כלכליים וסיכון התא המשפחתי שלו. כך גם נחקרים אחרים. בפרקליטות השיבו שגביית ראיות לא ראויה עשויה לשלול ראיה, לא לבטל את כתב האישום.

השופט הפלילי לשעבר מציין שהחטא הקדמון של הפרשה אכן התחיל במהלך החקירות אבל מזווית אחרת לגמרי. כך חקירתו של רה"מ, שנעשתה פחות או יותר על פי דרישותיו ונוחותו. "צריך לדבר עם השוטרים שחקרו את נתניהו בתנאים לא תנאים. בדרך כלל חקירה משטרתית רגילה מתנהלת בחדר קטן בתחנת משטרה. החקירה התנהלה בסביבה שלו. בינו לבין החוקרים הפריד מרחק גדול מהרגיל, והוא אמר שם 'אני לא זוכר', 'אני לא יודע'. כאן התחיל הכל. בית המשפט הוא השלב הבא. מהיכרותי עם השופטים, לפחות עם אחד מהם הייתה לי היכרות מקצועית, הם מבינים מה קורה, הם לא ייפלו בפח".

טענת ה"הגנה מן הצדק", סעיף חביב על נאשמים לדורותיהם שמשמעותו אחת (זה לא צודק לנסות להכניס אותי לקלבוש), כללה, מלבד טענות על אופן גביית הראיות, גם את השאלה הנצחית של כל ילד בבית ספר יסודי: המורה, למה דווקא אותי? או בשפה משפטית – אכיפה בררנית. למה רק נתניהו חטף כתב אישום ולא שורת פוליטיקאים שנפגשו עם עורכים ומוציאים לאור, לטענת ההגנה, ממש כמו רה"מ. נתניהו טען שיריבו יאיר לפיד רצה לקדם תקנות שיאפשרו הארכת פטור מתשלום מס שיחול על מילצ'ן למשך עשר שנים, למרות הקשרים ארוכי השנים ביניהם. בפרקליטות השיבו שלא זו בלבד שלפיד לא פעל לשם כך, הוא אף הסתייג מקידום מבוקשו של מילצ'ן (שלטובתו פעל לכאורה דווקא נתניהו).

ומה עם הטענה שמחמת הפרסום הרב הנלווה למשפט, כולל חשיפת חומרי חקירה, נתניהו לא יזכה למשפט צדק ועל כן צריך לבטל את כתב האישום לאלתר, או במילות ההגנה "עריכת משפט פומבי בתקשורת"? זו עלתה ונדחתה באותה מהירות.

היו עוד טענות מקדמיות: השמטה מכוונת בהודעות שנרשמו במהלך החקירות. הפרקליטות טענה שלא היו דברים מעולם, הכל מתועד עד קצות הציפורניים. או זיהום החקירה בגלל ניגוד עניינים של בכירים במשטרה, מה שהוכחש ונדחה מיד.

"יש טקטיקה כזו של התשה", אומר השופט בדימוס עודד מודריק, שייעץ בעבר לצוות ההגנה של נתניהו. "מצד אחד נראה שזו הטקטיקה של עורכי הדין של נתניהו, מצד שני אני לא בטוח שזו התשה. מה מצפים מהם, לא להעלות טענה גם אם הם משוכנעים שהיא חשובה? לא ראיתי שום דבר בלתי הגיוני בקו ההגנה. בשביל מה אתה סנגור, אם לא להעלות טענות".

 

מה לי ולרגולציה

להגנה גם טענות מהותיות כמובן. על פי כתב האישום, תיק 4000 עניינו בסיקור אוהד בוואלה תמורת פעולות שקידמו אינטרסים עסקיים של אלוביץ', "שהיקפם נאמד בסכומי עתק". כך נתניהו חתם כשר תקשורת על שורת עסקאות, כהעברת שליטה במניות בזק; היתר שעבוד מניות השליטה בבזק, שנדרש לצורך הוצאתה לפועל של הנפקת איגרות חוב של חברת בי־קום שבשליטת אלוביץ'; חתימה על העברת שליטה בחברה־בת של וואלה שהפעילה את אתר יד 2, מה שאיפשר את מכירת יד 2 לתאגיד גרמני בסכום של 800 מיליון שקל. מיזוג בזק ויס, על ידי מכירת מניות יס מיורוקום שבשליטת אלוביץ' לבזק בסכום בלתי סביר בעליל של 680 מיליון שקל, ובסך כולל של מיליארד שקל. ביטול ההפרדה המבנית בבזק וכו'.

על פי כתב האישום, נתניהו הפעיל שורה של בעלי תפקידים, בראשם שלמה פילבר, יד ימינו ומנכ"ל משרד התקשורת (כיום עד מדינה), כדי לסייע לאלוביץ' בדרישותיו. כמו כן הוא קיצר את תקופת כהונתו של גלעד ארדן כשר תקשורת, בעקבות אי־שביעות רצונו של אלוביץ' מהיחס שקיבל מארדן, ומינה עצמו תחתיו, במקביל לתפקידו כראש הממשלה.

ב־2015, כחמש שנים לפני הגשת כתב האישום, שאל היועמ"ש את נתניהו מה מהות קשריו עם אלוביץ'. נתניהו אמר כי השניים מקיימים קשרי ידידות זה 20 שנה, וכי ההחלטות הרגולטוריות בעניין בזק וחברות נוספות של אלוביץ' התקבלו בהתאם להמלצות ולהנחיות של הדרגים המקצועיים. זה יהיה קו ההגנה שילווה את ראש הממשלה מאז ואילך. בתחילת 2016, בתשובה לפנייה נוספת, אמר שהוא משוחח עם אלוביץ' על "ענייני השעה". בחקירתו במשטרה הודה שזו לא בדיוק חברות. "זו חברות ממעגל שלישי. אני קורא לזה ידידות". השיחות ביניהם, אמר נתניהו, עוסקות בכלכלה העולמית ובניסיונות שכנוע של נתניהו לשינוי הקו של וואלה.

"בזק לא עניין אותי בכלל. בבזק התעסקתי אפס. אפס. באתי למשרד התקשורת למטרה אחת, תחרות בטלוויזיה ובתאגיד", אמר נתניהו במשטרה. הוא טען שמעולם לא ביקש מאיש להתערב למען אלוביץ' ("אין לי מושג מה זה"), טענה שסותרת באופן מוחלט את הלך העניינים ואת עדויותיהם של חפץ ופילבר. כשנשאל אם רעייתו ובנו דרשו מפילבר דרישות שונות באמצעות חפץ ענה: "קשקוש בלבוש. הם לא מבינים בזה כלום". בכל מקרה הוא "לא היה מודע" לפניות של בני משפחתו. בשימוע טען שהפניות לאלוביץ' נעשו על ידי שרה, יאיר וניר חפץ, דובר המשפחה.

לטענתו, פניותיו לאלוביץ' לא חרגו מעבר לרגיל. הוא לא דרש, הוא פנה. מספר הפניות היה זעום, עשר בארבע שנים. באתר פורסמו באותה עת כ־10,000 כתבות על ראש הממשלה, לטענתו רובן שליליות. "יתר 140 הפניות שהפרקליטות מציינת הן פעולות דוברות שגרתיות".

"אין שום חשיבות לסמנטיקה הזאת", אומר הפרקליט. "בין אם דרש, פנה או התחנן, התוצאה המשפטית זהה. כתב האישום טוען שהייתה עסקה. עסקאות כאלה הכי חמורות, מפני שמדובר בשפיצים של הפירמידות".

מודריק תוהה איזה קו הגנה אפשר היה לבחור. "הם חולקים על חלק מהעובדות, אומרים שנתניהו לא נתן שוחד, כל מה שבזק קיבלה הוא חוקי, אז מה הבעיה. בינתיים כל מה שנתניהו עושה זה להכחיש את ההאשמות. איזה קו הגנה אחר אפשר היה להעלות? שאני ראש ממשלה טוב אז תזכו אותי? קשה לדעת אם קו ההגנה יצליח, הכיוון נראה רציני. כשופט, מה שהרשים אותי זה רק מה שהצליחו להוכיח בראיות, ואחר כך הניתוח המשפטי שלהן".

באנו לתקן עוולות תקשורתיות

על פי ההגנה, נתניהו מינה את עצמו לשר התקשורת בגלל קונסטלציה פוליטית, ולא מפני שרצה להיות שם כשמתגבשת עסקת שוחד. בוודאי עשה זאת ללא כל קשר ליחסים המתוחים בין ארדן לאלוביץ'. הוא לא זוכר אם שאל את ארדן אם בזק "מקבלת את יומה" במשרד. בתקופתו כשר התקשורת, לדבריו, בזק דווקא ניזוקה ממהלכים רגולטוריים.

מלכת הטענות המהותיות של קו ההגנה, היא "לא ראיתי, לא ידעתי". פעולותיי היו טכניות בלבד. רה"מ קיבל ערימת מסמכים וחתם עליהם לפי המלצת הדרגים המקצועיים. רוח הדברים ברורה, לכו תשאלו אותם, מה אתם רוצים ממני. את מהלך ההפרדה התאגידית הדרמטי, למשל, ביצע פילבר "כיוזמה עצמאית שלו". כך רוב היוזמות העולות בכתב האישום נעשו על ידי אחרים כדוד שרן, עד תביעה ומי שהיה מקורב לנתניהו וראש לשכתו.

הפרקליט הבכיר צוחק. "נו, אז הוא אמר שזו חתימה אגבית על פי המלצת גורמי המקצוע. זה קו הגנה מתבקש. אגב, לא חשוב אם הוא חתם אחרי שהתקבל אישור של הגורמים המקצועיים. אם את נותנת 100 אלף דולר כדי לקבל רישיון שאת זקוקה לו, את תהיי חשודה בשוחד גם אם ממילא הייתי מעניק לך את הרישיון. נתניהו טוען שלא ידע שהיו פניות לוואלה או שהוא לא הלך לקראת אלוביץ'. אם הוא יצליח להוכיח את טענותיו הוא יזוכה, אבל כתב האישום מספר סיפור על עבירות קשות ולא תקדימיות. תאמיני לי, אין שום סיכוי שהפרקליטים, המשטרה והיועמ"ש היו מגמתיים ותפרו תיקים. בסופו של דבר מנדלבליט הקל על נתניהו ולא הקשה עליו".

הטענה המרכזית שהולכת ומתקבעת בלבבות היא שככה מקובל, פוליטיקאים נפגשים עם בכירי התקשורת מאז ומעולם. הלו, זו דמוקרטיה. לא זו בלבד שהתנהלותו של ראש הממשלה איננה חריגה, היא בכלל נועדה לייצר פלורליזם תקשורתי לטובת כלל החברה. וכי מה רציתם, שיעצום עיניים לנוכח עוולות תקשורתיות? ("עורכים כינו את ראש הממשלה כרוקח המזימות הכושל מקיסריה".)

על פי הטענה, בחינה פלילית של אינטראקציה בין פוליטיקאים לעיתונאים עלולה לסכן את יכולת העיתונות לבצע את עבודתה. אם כבר, מדובר בנושאים אתיים. עד כדי כך. שר התקשורת חייב שתהיה לו עמדה בעניין כלי התקשורת. "די לפסאודו רומנטיקה הכאילו נאיבית של המאשימה".

כתב אישום שנשען על פגישותיו של נתניהו עם מוציאים לאור, טען נתניהו בשימוע באמצעות עורכי דין אמריקאים, ביניהם אלן דרשוביץ, יציב את ישראל בבידוד משפטי בעולם, יסכן את חופש העיתונות, ידכא את חירות הדיבור ויטיל מגבלות על ההליך הדמוקרטי. צמרמורת. כאילו ראשי מדינות בדרך כלל עוסקים ביד אחת בעסקאות לכאורה עם מוציאים לאור של עיתונים, או במתן הטבות ענק לגופי טלקום, וביד השנייה בוחשים באובססיביות בסיקור שלהם אצל אותם גופים.

אחד מעורכי דינו של נתניהו שהיה שם ופרש בגלל מחלוקת כספית, כמו רבים אחרים, מכנה את תיקי 2000 (מוזס) ו־4000 (בזק) כאזור דמדומים. "אולי צריך לדון בעיקרון הזה. מדובר בקו הגנה חזק. איך אפשר להגיד שפגישות בין פוליטיקאים לעיתונאים הן עבירה פלילית". הפרקליט הבכיר כמעט נשנק כשהוא מדבר על קו ההגנה המהודהד הזה. "הם מנסים להציג את זה ככתב אישום חסר תקדים, שמייחס לפוליטיקאי פגישות פליליות עם עיתונאים, מו"לים. זה אפילו לא 10% מהסיפור. כתב האישום מבוסס על עסקאות תן וקח. סיקור אוהד תמורת החלטות רגולטוריות שיכניסו למו"ל הרבה כסף. אין שום בעיה לדרוש סיקור אוהד. פוליטיקאים עושים את זה כל הזמן. הבעיה היא העסקה. דבר תמורת דבר. יש חשיבות אדירה להבנה של הציבור שלא מדובר כאן על פגישות תמימות. הציבור לא מכיר את העובדות ולכן קונה את הבובע מייסעס. זה עוזר לו בבית המשפט התקשורתי, כלל לא ברור אם זה יעזור לו במחוזי בירושלים".

 

טנגו לשום מקום

תיק 2000 מייחס לנוני מוזס, מו"ל 'ידיעות אחרונות', ולנתניהו סדרת פגישות מאז 2009, שבהן הגיעו להבנות, או לא הצליחו להגיע אליהן. מוזס ישפיע על אופן הסיקור של נתניהו אצלו, ובתמורה נתניהו יפעל לשכנע, למשל, את שלדון אדלסון, מו"ל 'ישראל היום' אז, לבלום את מהדורת סוף השבוע של החינמון, שהייתה מכה כלכלית אדירה לקבוצת ידיעות.

נתניהו, על פי כתב האישום, ביקש מארנון מילצ'ן, גיבור פרשת 1000, ומדוברו, ניר חפץ, שינסו להגיע להבנות בין מוזס לאדלסון, מהלך שלא צלח.

מכאן העניינים נראים כמו סרט על פוליטיקה וכלכלה מסוג אחר, כזה שלא היינו רוצים לצפות בו אבל נאלצנו בעל כורחנו להיכנס להקרנה. אחרי בחירות 2013 נפגשו נתניהו ומוזס במעון רה"מ, ביוזמת נתניהו. הפגישות היו חשאיות לחלוטין. במהלכן סיכמו לכאורה על סיקור אוהד מול הגבלת התפוצה של 'ישראל היום' או חוק שיקבע הפצה בתשלום. אדלסון, מצידו, סירב בשלב הזה לרקוד לפי החליל של נתניהו ולהגביל עצמו.

שנה אחר כך העלה ח"כ איתן כבל הצעת חוק לגביית תשלום על עיתון יומי בתפוצה רחבה, המכוונת ל'ישראל היום'. כחודש אחר כך, בעקבות פיטורי יאיר לפיד וציפי לבני, הכנסת התפזרה. הפגישות בין נתניהו למוזס תכפו, שש פעמים ברבעון. על הפרק שום דבר חדש, אותו תקליט שחוק, סיקור אוהד לנתניהו מול מגבלות על 'ישראל היום'. השגרה הייתה מפרכת. נתניהו, על פי כתב האישום, הציג מצג לפיו ישתמש בכוחו השלטוני כדי לקדם חקיקה שתגביל את אדלסון, "הגם שלא התכוון לקדם את הצעת החוק". הוא אף הבהיר למוזס כי אי אפשר לקדם חוק כזה אלא אחרי הבחירות במארס 2015. מוזס לא אהב את התשובה. הוא כבר עשה את שלו, הצניע ידיעות נגד נתניהו ורעייתו, ושם על הכוונת את אויב המשפחה נפתלי בנט. נתניהו הבטיח לקדם את הצעת החוק אחרי הבחירות. בינתיים נפגש עם אדלסון וביקש ממנו להגביל את התפוצה, ואף דיווח למוזס על הפגישה.

קו ההגנה של נתניהו מדהים בהיתממותו. אין כאן שום דבר פלילי, שנינו הולכנו שולל אחד את השני, הוא אמר בחקירתו. ראש ממשלה נפגש עם מוציא לאור בכיר ומוליך אותו שולל. לא נעים אבל לא נורא.

בתשובה לכתב האישום הטענות מפורטות יותר. העיקרית שבהן: אין נורמה של סירוב להצעת שוחד בדרך מסוימת. נתניהו לא התכוון לקבל שוחד ואף לא היה צריך לדווח על ביצוע עבירת הצעת השוחד על ידי מוזס. כמו בשתי הפרשיות האחרות, גם כאן נתניהו טוען "למה דווקא אני". עובדי ציבור, גם בכירים, נתקלו בהצעות פליליות, לא דיווחו, לא נחקרו ולא עמדו לדין.

מסכת יחסיו עם מוזס נפרשת עד דק, או עד לאן שנתניהו רוצה להגיע. במשך שנים ארוכות, לדבריו, הייתה מתיחות בין קבוצת ידיעות לבינו. על פי עצות שקיבל, ניסה נתניהו להפשיר את היחסים. במשך חמש שנים, עד 2014, נפגש עם מוזס בניסיון לבלום מהלכים לצמצום הפגיעה של 'ישראל היום', ולהשפיע עליו למכור את קבוצת ידיעות לגורם אחר. בשום שלב לא הגיע ראש הממשלה לסיכום עם מוזס על סיקור אוהד.

על פי הנטען, מוזס פעל באופן אקטיבי לקידום הצעת החוק המדוברת, ונתניהו רצה למנוע את קידום החוק, לא רק בגלל חיבתו לתקשורת ימנית אלא גם מחשש שהחוק יגרום להפלת ממשלתו. בשיחותיהם דנו רה"מ והמו"ל "באיזון בין שמירה על חופש העיתונות לבין יכולתם הכלכלית של גופי תקשורת שונים להתקיים". נושאים ברומו של עולם, אינטלקט צרוף ללא שום כוונה פלילית.

בפגישותיהם האחרונות עסקו בהצעת חוק מרוככת לצמצום תפוצת 'ישראל היום'. וכאן השוס: על פי כתב התשובה, לנתניהו לא הייתה שום כוונה להעביר חוק מרוכך. הוא גם לא הציג מצג שלפיו הוא מתכוון להעביר חוק כזה. לכל היותר יכול היה להצביע בעדו, ככל חבר כנסת. הוא לא כרך את קידום הצעת החוק בסיקור חיובי, לא ניסה להשיג סיקור חיובי, וממילא היה בטוח שלמוזס אין שום כוונה לשנות את הסיקור. והנה, במהלך הפגישות הוא לא ראה שיפור לטובה בסיקור.

ולסיום: גם אם מוזס התכוון להציע שוחד, ולא היא, "נתניהו לא הבין כך את פני הדברים, ומבחינתו הצעה שכזו לא הוצעה. גם אם היה מבין הרי שלא קיבל את ההצעה ולא התכוון לקבל אותה". שה תמים.

הפרקליט הבכיר משועשע. "אני מכיר את הטענה שלא הייתה כוונה לשוחד. מופרך. לכוונה אין שום משמעות. לדעתי נתניהו היה צריך להיות מואשם בשוחד גם בפרשה הזאת (זו הייתה גם דעתם של 19 מ־21 בכירי הפרקליטות שדנו בתיקים, ש"ל). גם הטענה שהוא לא סגר עסקה עם מוזס נראית לי מופרכת. על פי החוק כל מו"מ שוחדי הוא עבירה, גם אם המו"מ לא בא לידי מיצוי. אם היו שואלים אותי, הייתי מציע לא להעלות את הטענות האלה בבית המשפט. זה מועיל בציבור אבל עלול לא להועיל להם בבית המשפט. כדי לזכות בתיק 2000, נתניהו יצטרך להוכיח שהוא לא ידע מי זה מוזס. אם הייתי עורך הדין שלו הייתי אומר לו שיש לו בעיה, אין לו מה לטעון".

 

חברים בנפש ובמתנות

תיק 1000 עוסק במתנות שהעניקו מילצ'ן ופאקר לנתניהו. מילצ'ן העניק לנתניהו ולגברת קופסאות סיגרים, מארזים של בקבוקי שמפניה בסכום מצטבר של מאות אלפי שקלים ותכשיטים. רובם, על פי הטענה, לפי דרישות בני הזוג. באותה עת התבקש נתניהו לבצע עבור מילצ'ן פעולות שלטוניות, סיוע במיזם של המיליארדר ההודי ראטן טאטא ומילצ'ן להקמת אזור סחר חופשי בגבול המזרחי, חידוש הוויזה האמריקאית של מילצ'ן, הארכת הפטור מתשלום מס הכנסה בישראל, ומיזוגים בחברות הטלוויזיה שלמילצ'ן היה בהן עניין.

בשימוע, בחקירת המשטרה ובתשובה לכתב האישום נעשית הפרדה בין ראש הממשלה לרעייתו. נתניהו "לא היה מודע" לשמפניות שהגברת קיבלה ממילצ'ן. הוא בכלל לא אוהב שמפניות. אם שרה דרשה או קיבלה, "זה עניינה שלה". הוא רמז שלו אין בעיה להכניס את היד לכיס. "אם קיימת רגישות היא לא קיימת פה", אמר מי שמקבל מימונים ומתנות ממקורבים עשירים במשך שנים, ואין לו כרטיס אשראי.

המתנות התקבלו הודות לחברות ההדוקה בינו לבין מילצ'ן, לדבריו. שורת יועצים משפטיים, לדברי נתניהו, העניקו לו אישור לקבל מתנות מחברים קרובים. "זה יכול להיות אפילו אביחי. אני לא זוכר". לא רק שלא דרש לקבל מתנות, מילצ'ן ממש "התחנן" שנתניהו יסכים לקבל ממנו תשורות, "כי הוא אוהב אותי, זה אח שלי". נתניהו רכש סיגרים מכספו, לא סתם סיגרים, כמויות אדירות ממש. הוא הביא מזומנים לנהגים ולראשי הלשכה והם קנו. בכל מקרה, הם מוצר מתכלה שאינו מצטבר, מה שהופך אותם למתנה בדרג נמוך בהרבה.

בכתב התשובה נתניהו טוען כי החקירה החלה כמסע "פישינג" בעקבות רכילויות וטענות אווירה. מבחינה פרוצדורלית, לטענתו, כתב האישום אינו מפורט, נעדרים מועדי מסירת המתנות, זהות מוסר המתנות ומקבלן, זהות המבקש. הפעולות השלטוניות לא היו ולא נבראו. נתניהו כלל לא ידע על קשר כלכלי בין מילצ'ן לטאטא. באשר להארכת הוויזה, נתניהו פעל כמצופה בנוגע לאדם שתרם לביטחון המדינה. מילצ'ן התראיין לתוכנית 'עובדה' וסיפר שסייע למוסד. זמן־מה אחר כך הוויזה לא אושרה. נתניהו חש אי־נעימות. העיכוב באישור הוויזה היה תוצאה של ריאיון בהמלצתו, לכן נרתם לעזרתו.

באשר לפטור ממס הכנסה לתושבים חוזרים, מה שכונה חוק מילצ'ן, נתניהו "לא זוכר" אם מילצ'ן פנה אליו, הוא לא שוחח על הנושא עם שר האוצר דאז יאיר לפיד, ואם שוחח הרי שזו הייתה שיחה כללית.

מיזוג קשת ורשת: מילצ'ן אמנם יצר קשר עם משרד התקשורת אבל לצורך קבלת הסבר. הוא לא פנה לנתניהו בעניין, ונתניהו ודאי שלא הנחה את פילבר, אז מנכ"ל המשרד, לסייע למיליארדר. בכל מקרה מדובר בעסקה בין חברות פרטיות, לרה"מ אין אפשרות לאשרה או למנוע אותה.

פרקליטנו לא מתרשם. "נתניהו יתקשה להוכיח בבית המשפט שהוא קיבל הרבה פחות סיגרים מהנטען או שאשתו אחראית. העדים מעידים בצורה שונה. אני מתקשה להאמין שהוא יוכיח שהחברות הייתה הדדית במובן של המתנות, שהוא העניק למילצ'ן מתנות ופה ושם קיבל סיגרים. קו אספקה סדיר, לעיתים בניגוד לרצונם של מילצ'ן ופאקר ובמאות אלפי שקלים, אלו לא מתנות אקראיות בין חברים. להגיד שזה מתנות בין חברים זה קשקוש אחד גדול. זו לא חברות אלא מסלול אספקה, הזניית המושג חברות. כנראה היו שם ביטויי חברות, אבל חלק מהחברות נקנה בממון. האם נתניהו באמת לא הבין מדוע הוא מקבל את כל זה? לדעתי אין לו סיכוי בבית המשפט עם קו ההגנה הזה. הטיעונים בפרשה הזאת לא מחזיקים מים, אין לזה ערך משפטי. יכול להיות שהוא יצליח לקרקס את העדים, לאחל להם חג שמח, כמו שעשה עם מילצ'ן, ואז העדים יעידו אחרת בבית המשפט מאשר במשטרה". בינתיים הדס קליין, העדה הראשית בפרשה, דיווחה לפרקליטות על חשש שחוקרים פרטיים עוקבים אחריה. זו לא הפעם הראשונה, והיא לא היחידה.

–

• מצעד העדים במשפט נתניהו // מאת שרה ליבוביץ־דר
• על השפיטה // בתוך בית המשפט העליון מול ההתקפות מימין // מאת שרה ליבוביץ־דר
• ייקוב ההר את הדין // הפרקליטות ותיקי נתניהו // מאת אמיר אורן